היתר 'דרך אכילה'

פעמים רבות כאשר אדם אוכל, הוא נצרך להפריד בין האוכל שברצונו לאכול לבין פסולת המעורבת בו. לדוגמא, בעוף ובדג ישנן עצמות, והאוכלם צריך להפריד את האוכל מהעצמות, ובערמת בוטנים ישנן קליפות, והאוכלם צריך להפריד בין הבוטנים לבין הקליפות, וכיוצא באלו. כיוון שהפרדת אוכל מפסולת היא פעולה שמתלווה לאכילה לעתים קרובות, היא מותרת בתנאים מסוימים, כיוון שהתורה לא אסרה על האדם לאכול כדרכו¹. היתר זה נקרא 'דרך אכילה'. 

חכמים אפיינו את הברירה הנעשית תוך כדי אכילה, והגדירו שלושה תנאים שבהתקיימותם נחשבת הברירה לדרך אכילה והיא מותרת, ובהיעדרם היא נחשבת למלאכה והיא אסורה: ראשית, הברירה המותרת נעשית בידיים, ולא על ידי כלים או מכשירים המסייעים לה כגון נפה או מסננת. שנית, בברירה המותרת האדם נוטל את האוכל שהוא מעוניין בו מתוך הפסולת, ולא את הפסולת מתוך האוכל. ולבסוף, ברירה זו נעשית בסמיכות לאכילה ('לאלתר'), ולא פרק זמן ניכר קודם לכך. רק כאשר מתקיימים שלושה תנאים אלו, נחשבת הברירה לדרך אכילה והיא מותרת, אך אם אחד מן התנאים אינו מתקיים, נחשבת הברירה למלאכה והיא אסורה מהתורה. 

לדוגמה: הבורר באמצעות כלי עובר על איסור בורר, אף אם עושה זאת בסמיכות לאכילה ונוטל את האוכל מהפסולת. וכן הבורר פסולת מן האוכל עובר על איסור בורר, אף אם עושה זאת בידו ובסמיכות לאכילה. וכן עובר על האיסור מי שבורר לא בסמיכות לאכילה, אף אם הוא בורר את האוכל מהפסולת בידו. בכל אלו הברירה אסורה מהתורה, משום שהיתר הברירה בדרך אכילה מותנה בקיומם של כל שלושת התנאים המאפיינים אותה, ודי בחסרונו של אחד מהם כדי להחשיב את הברירה לברירה רגילה, האסורה מהתורה². יסודות אלו יתבארו ביתר הרחבה להלן.