ברירה סמוך לשימוש

שו"ע שיט א. ועיין קובץ מבית לוי גיליון ו עמ' מב, בשם הגר"ש ווזנר, שהיוצא לטייל עם בנו, רשאי לברור אוכל עבור בנו לפני צאתו, אף שהבן יאכל את האוכל לאחר זמן, ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ג הערה ריט, בשם הגרש"ז אוירבך, וחוט שני חלק ב עמ' עח, שחולקים, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א. ועיין שבות יצחק (בורר) עמ' קצה, בשם הגרי"ש אלישיב, וחוט שני חלק ב עמ' עח, וירושלים במועדיה שבת חלק ב עמ' רכב, בשם הגרש"ז אוירבך, שאסור לברור אוכל כדי לחמם אותו ולאוכלו לאחר שיתחמם, כיוון שהברירה אינה סמוכה לאכילה (ובמשך הזמן שבין הברירה לאכילה, האדם אינו עסוק בהכנת האוכל - עיין פרדס יצחק בורר חלק ב עמ' 1144), ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף עט וסעיף פא, שחולק, וכן משמע משו"ת אבני ישפה חלק ד סימן נד ענף א, ושו"ת מחזה אליהו חלק א סימן לז אות ח, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק ג הערה רו, שמותר לברור כלי כדי להשאילו לחבר, אף שהחבר ישתמש בו לאחר זמן, כיוון שהשאלת כלי נחשבת שימוש בו, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א, ועיין איל משולש פרק ח סעיף טז, בשם הגר"נ קרליץ, שחולק. ועיין בן איש חי שנה שניה פרשת בשלח אות ג, ומאמר מרדכי פרק צד סעיף לד, ושמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף מד, וחוט שני חלק ב עמ' עח, ושבות יצחק (בורר) עמ' רכט, בשם הגרי"ש אלישיב, שמותר לברור פירות כדי לכבד אורח, אף שידוע שהאורח לא יאכל את כל הפירות, כיוון שהפירות שאינם נאכלים משמשים לכבד את האורח, ועיין חזון עובדיה חלק ד עמ' קפה, שחולק. ועיין חוט שני חלק ב עמ' עט, והגרש"ק גרוס בתוך בצילו חימדתי עמ' קטז, שאישה שאינה יודעת מתי בעלה יגיע מבית הכנסת, והוא עשוי להגיע בכל רגע, רשאית לברור עבורו סמוך לזמן שהוא עשוי להגיע, ועיין חוט שני שם, שאם ישנה אפשרות שייקח זמן רב עד שהבעל יגיע, הדבר צריך עיון, ועיין איל משולש פרק ח סעיף לא, שמתיר גם כאשר ישנה אפשרות שייקח זמן רב עד שהבעל יגיע, ועיין שבות יצחק (בורר) עמ' ריב-ריג, בשם הגרי"ש אלישיב, שחולק ואוסר לברור כאשר ישנו ספק אם הברירה היא לאלתר, והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו: "האישה רשאית לברור לפני הזמן שהוא מגיע. היא יכולה לסמוך על רוב הפעמים שהוא מגיע".

אגלי טל מלאכת בורר ס"ק ט, בן איש חי שנה שניה פרשת בשלח אותיות א-ב, הליכות עולם חלק ד פרשת בשלח אות ב, הליכות אבן ישראל שבת פרק עג סעיף יט, בדעת המשנ"ב שכא מה, ילקוט יוסף (תשנ"ג) שבת חלק ג סימן שיט עמ' רסט סוף הערה יד.

אז נדברו חלק ו סימן עב אות ה, קובץ מבית לוי גיליון ו עמ' מא הערה ב, בשם הגר"ש ווזנר, תשובות והנהגות חלק ב סימן קפה אות ג, בשם החזון איש (ועיין חוט שני חלק ב עמ' עז, שפירש דברי החזון איש באופן אחר).

עיין אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עד בורר אות יג. ועיין חוט שני חלק ב עמ' עז: "גדר לאלתר אינו תלוי בזמן מסוים קודם הסעודה, אלא כל שיש הרגשה שהוא סמוך לסעודה מיקרי לאלתר".

עיין משנ"ב תריא ז, ושער הציון שם, ומאמר מרדכי פרק צד הערה יז, ושמירת שבת כהלכתה פרק ג סעיף סט, ואיל משולש פרק ח הערה מה, בשם הגרי"ש אלישיב. ועיין חוט שני חלק ב עמ' עז, בשם החזון איש, שחולק וסובר שלעולם אין להקדים את הברירה יותר מחצי שעה לפני הסעודה, (ועיין תשובות והנהגות חלק ב סימן קפה אות ג, שפירש דברי החזון איש באופן אחר, ועיין שבות יצחק בורר עמ' ריט, בשם הגר"ח קנייבסקי). ועיין חזון עובדיה חלק ד עמ' קפ.

כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א.

רמ"א שיט א, ומשנ"ב שם. ועיין הליכות עולם חלק ד פרשת בשלח אות ב, וילקוט יוסף (תשנ"ג) סימן שיט עמ' רסח-רסט, שאם עתידים לאכול את המאכלים שבררו יותר משעה לאחר ברירתם, יש להקפיד לברור אותם סמוך ממש לסעודה, ולא ניתן להקל ולברור אותם זמן מה לפני הסעודה.

פרדס יצחק בורר חלק א עמ' 802.