פרק יא - ברירה בדרך אכילה

פעמים רבות כאשר אדם אוכל, הוא נצרך להפריד בין האוכל שברצונו לאכול לבין פסולת המעורבת בו. לדוגמא, בעוף ובדג ישנן עצמות, והאוכלם צריך להפריד את האוכל מהעצמות, ובערמת בוטנים ישנן קליפות, והאוכלם צריך להפריד בין הבוטנים לבין הקליפות, וכיוצא באלו. כיוון שהפרדת אוכל מפסולת היא פעולה שמתלווה לאכילה לעתים קרובות, היא מותרת בתנאים מסוימים, כיוון שהתורה לא אסרה על האדם לאכול כדרכו¹. היתר זה נקרא 'דרך אכילה'. 

חכמים אפיינו את הברירה הנעשית תוך כדי אכילה, והגדירו שלושה תנאים שבהתקיימותם נחשבת הברירה לדרך אכילה והיא מותרת, ובהיעדרם היא נחשבת למלאכה והיא אסורה: ראשית, הברירה המותרת נעשית בידיים, ולא על ידי כלים או מכשירים המסייעים לה כגון נפה או מסננת. שנית, בברירה המותרת האדם נוטל את האוכל שהוא מעוניין בו מתוך הפסולת, ולא את הפסולת מתוך האוכל. ולבסוף, ברירה זו נעשית בסמיכות לאכילה ('לאלתר'), ולא פרק זמן ניכר קודם לכך. רק כאשר מתקיימים שלושה תנאים אלו, נחשבת הברירה לדרך אכילה והיא מותרת, אך אם אחד מן התנאים אינו מתקיים, נחשבת הברירה למלאכה והיא אסורה מהתורה. 

לדוגמה: הבורר באמצעות כלי עובר על איסור בורר, אף אם עושה זאת בסמיכות לאכילה ונוטל את האוכל מהפסולת. וכן הבורר פסולת מן האוכל עובר על איסור בורר, אף אם עושה זאת בידו ובסמיכות לאכילה. וכן עובר על האיסור מי שבורר לא בסמיכות לאכילה, אף אם הוא בורר את האוכל מהפסולת בידו. בכל אלו הברירה אסורה מהתורה, משום שהיתר הברירה בדרך אכילה מותנה בקיומם של כל שלושת התנאים המאפיינים אותה, ודי בחסרונו של אחד מהם כדי להחשיב את הברירה לברירה רגילה, האסורה מהתורה². יסודות אלו יתבארו ביתר הרחבה להלן.

כפי שהתבאר, ההיתר לברור בדרך אכילה הוא רק כאשר נוטלים את האוכל מן הפסולת. בתערובת של אוכל ופסולת ברור מהו האוכל ומהי הפסולת, אך בתערובת של שני מיני מאכלים עולה השאלה מהו האוכל ומהי הפסולת, ואיזה מין יש ליטול מתוך המין האחר? התשובה לכך היא שהמין שהאדם מעוניין לאוכלו נחשב אוכל, ואילו המין האחר נחשב פסולת. לכן על האדם לקחת את האוכל שהוא מעוניין בו ולא את האוכל שאינו מעוניין בו¹. לדוגמה, אדם שהגישו לפניו סלט עגבניות עם בצל והוא אינו מעוניין בחתיכות הבצל - העגבניות נחשבות אוכל והבצל נחשב פסולת, ועליו ליטול את העגבניות ולהשאיר את חתיכות הבצל; ואין הוא רשאי להוציא את חתיכות הבצל מהסלט. וכן אדם שהגישו לפניו צלחת פיצוחים שיש בה גרעינים שחורים וגרעינים לבנים מעורבים, והוא מעונין בגרעינים השחורים - עליו ליטול את הגרעינים השחורים, ואין הוא רשאי להוציא מהצלחת את הגרעינים הלבנים².

כאשר מפרידים בין נוזל ומוצק שמוחזקים יחדיו בכלי על ידי שפיכת הנוזל החוצה, הנוזל הוא הדבר שמוציאים מהתערובת. לכן אם הנוזל רצוי והמוצק אינו רצוי, מותר לשפוך את הנוזל החוצה. אך אם הנוזל אינו רצוי והמוצק רצוי, אסור לשפוך את הנוזל החוצה, כיוון ששפיכתו היא ברירת פסולת מאוכל¹. לדוגמה, מותר לשפוך יין מבקבוק המכיל יין ושמרים, כיוון ששפיכת היין היא ברירת אוכל מפסולת. אך אסור לשפוך שמן מקופסת שימורי טונה, כיוון ששפיכתו היא ברירת פסולת מאוכל².

כפי שהתבאר, אחד מתנאי ההיתר של ברירה בדרך אכילה הוא עשייתה סמוך לאכילה או לשימוש ('לאלתר')¹. הפוסקים נחלקו עד כמה ניתן להקדים את הברירה לאכילה או לשימוש ועדיין להחשיב את הברירה לברירה לאלתר, ונאמרו בכך באחרונים שלוש דעות: יש סוברים שניתן להקדים את הברירה עד שעה לפני האכילה או השימוש², יש סוברים שניתן להקדים את הברירה עד חצי שעה לפני האכילה או השימוש³; ויש סוברים שאין שיעור קבוע של זמן שניתן להתחיל בו את הברירה כדי שתיחשב ברירה לאלתר, אלא יש לעשותהּ בזמן שבו רגילים לברור את הדבר לקראת השימוש בו, כל דבר לפי עניינו⁴. לדוגמה, מיון קלפים כדי לשחק בהם נעשה בדרך כלל סמוך מאוד למשחק, לכן יש לעשותו סמוך מאוד למשחק כפי שרגילים, ולא קודם לכן. לעומת זאת, ברירת ירקות לצורך הכנת סלט לסעודה רבת משתתפים נעשית זמן רב לפני הארוחה, כיוון שהכנת סלט לאנשים רבים לוקחת זמן רב, וניתן לעשותהּ זמן רב לפני הסעודה כפי שרגילים⁵. ויש לנהוג למעשה כדעה זו⁶.

מותר לברור מאכלים סמוך לסעודה, גם אם עתידים לאכול אותם בסוף הסעודה והיא תימשך כמה שעות⁷, כיוון שרגילים להכין את כל צרכי הסעודה לפני הסעודה, כדי שלא לטרוח בהכנתם באמצע הסעודה, ולכן ברירה בזמן הסמוך לסעודה כבר נחשבת ברירה בדרך אכילה⁸.

כפי שהתבאר, אחד מתנאי ההיתר של ברירה בדרך אכילה הוא עשייתה בידיים, ולא באמצעות כלי¹. לכן אדם שהכין תה מעלי תה נגועים בתולעים, והוא חושש שישנן תולעים בכוס התה, לא יסנן את התה במסננת אף אם הוא עושה זאת סמוך לאכילה². וכן אסור להפריד ירקות ממרק או קציצות מרוטב בעזרת כף מחוררת³, או להפריד את גרעיני הזיתים מהזיתים על ידי מכשיר מיוחד המיועד לכך⁴. 

אף שאין לברור באמצעות כלי, מותר להפריד את האוכל מהפסולת על ידי כף או מזלג בזמן האכילה¹. זאת כיוון שהם נחשבים כיד האדם, שכן הם אינם מסייעים לברירה ומשתמשים בהם רק כדי שהידיים לא תתלכלכנה². אמנם אם הם מסייעים לברירה, אסור להפריד על ידם את האוכל מהפסולת, כיוון שבמצב זה הם אינם נחשבים כיד האדם והברירה על ידם היא ברירה בכלי³. לדוגמה, אין להשתמש במזלג כדי לברור אטריות ממרק, כיוון שהמזלג מסייע לברירה⁴. וכן כאשר יש במרק ירקות רבים בכמות כזו שהנוזל אינו ניכר בפני עצמו, אין ללחוץ עם מצקת על הירקות ולדחוק אותם מטה כדי שייכנסו נוזלים למצקת, כיוון שהמצקת מסייעת לברירה⁵. ויש חולקים וסוברים שמותר לברור על ידי כף או מזלג גם כאשר הם מסייעים לברירה, כיוון שלפי דבריהם, האיסור לברור בכלי הוא רק בכלי שעומד לברירה, וכף ומזלג אינם עומדים לברירה⁶.

שקית תה הנתונה בכוס תה, יש סוברים שאין למושכה החוצה מהכוס ביד אלא יש להוציאהּ על ידי כף. הטעם לכך הוא שכאשר מושכים החוצה את שקית התה, מטפטפות ממנה טיפות מים. טיפות אלו היו מעורבות בעלי התה שבשקית, והפרדתן מהם בעזרת שקית התה העשויה מבד מחורר היא ברירה על ידי כלי¹. ויש חולקים וסוברים שמותר להוציא את שקית התה מהכוס ביד², כיוון ששקית התה אינה כלי שמיועד לברירה, וכאשר ברור שאין כוונת האדם לברור ואין לו תועלת בכך, אין איסור לברור על ידה³. למעשה מותר להוציא את שקית התה מהכוס ביד, כיוון שאין כוונת המוציא לברירת המים מתוך השקית. אך אסור לנענע את השקית כדי להוציא ממנה את המים, כיוון שנענוע השקית נעשה מתוך כוונה להוציא את המים מהשקית⁴.  

קנקן תה ובו תה מעורב בעלי תה, ויש בשפתו מסננת, אין לשפוך ממנו תה, כיוון שהפרדת התה מעלי התה נעשית על ידי המסננת, ואסור לברור על ידי כלי¹. ויש חולקים וסוברים שמותר לשפוך ממנו תה², כיוון שרבים מהאנשים אינם מקפידים אם עלי התה ייכנסו לתוך הכוס, ולכן עלי התה אינם נחשבים פסולת ומותר לסננם³.

האוכל דג שיש בו עצמות לא ייטול את העצמות מהדג, כיוון שאסור לברור פסולת מאוכל גם כאשר הברירה היא לצורך אכילה מידית, אלא ייטול את בשר הדג וישאיר את העצמות בצלחתו¹. ויש חולקים וסוברים שהאוכל דג שיש בו עצמות רשאי להוציא את העצמות מהדג בשעת האכילה², וכן נוהגים יוצאי ספרד³ וחלק מיוצאי אשכנז⁴. ואף שאסור לברור פסולת מאוכל גם כאשר הברירה היא לצורך אכילה מידית, ברירת העצמות מהדג מותרת לדעה זו, כיוון שיש בעניין זה כמה סברות היתר שניתן לצרפן⁵: ראשית, יש הסוברים שבשעת האכילה עצמה מותר לברור פסולת מאוכל⁶. שנית, יש הסוברים שמותר ליטול פסולת מתוך אוכל כאשר הפסולת מחוברת לאוכל, כיוון שחיבורם זה לזה מחשיב אותם דבר אחד⁷. ולבסוף, יש הסוברים שנטילת העצמות מהדג נחשבת דרך אכילה, כיוון שרגילים להוציא את העצמות מהדג תוך כדי אכילתו⁸. 

אדם שהכניס חתיכת דג ובה עצם לתוך פיו, רשאי לדעת כולם להוציא את העצם מפיו, כיוון שהוצאת פסולת מהפה נחשבת ברירה בדרך אכילה לדעת כולם⁹. 

יש הנוהגים לאכול בשבת דג טחון שאין בו עצמות ('געפילטע פיש'), לצאת מידי ספקות וחששות שישנם באכילת דגים עם עצמות, ותבוא עליהם ברכה¹⁰.

היתר הברירה בדרך אכילה נאמר בברירה לכל מטרה ולא רק בברירה לצורך אכילה. לכן מותר לברור בגד מתוך ערמת בגדים אם מוציאים את הבגד הרצוי, עושים זאת ביד וסמוך ללבישת הבגד. כמו כן, מותר לברור משחק מתוך ערמת משחקים אם מוציאים את המשחק הרצוי, עושים זאת ביד וסמוך לשימוש במשחק¹. במקרים אלו, החפץ שרוצים להשתמש בו נחשב 'אוכל', והחפצים שאין רוצים להשתמש בהם נחשבים 'פסולת'². לדוגמה, ילד המשחק בלגו, ובתוך אבני הלגו מעורבים חלקי משחק אחרים, חלקי הלגו נחשבים 'אוכל' ומותר להוציא אותם מהתערובת כדי לשחק בהם, וחלקי המשחק האחרים נחשבים 'פסולת', ואין להוציא אותם מתוך התערובת.

אסור לאדם לקחת חפצים מתוך תערובת כדי למיין אותם, גם אם בשעת הלקיחה הוא אינו מדקדק לקחת חפצים מסוימים מתוך התערובת אלא הוא לוקח חפצים ללא הבחנה, ולא משנה לו אלו חפצים יעלו בידו. אך מותר לקחת ללא הבחנה חפצים מתוך תערובת לשם מטרה אחרת שאינה מיונם, ולאחר השלמת המטרה להניחם במקומם¹. לדוגמה, אדם שיש לפניו תערובת של סכינים ומזלגות אינו רשאי להוציא מהתערובת פריט כלשהו ללא הבחנה כדי להניחו במקומו, אך הוא רשאי להוציא מתוך התערובת פריט כלשהו ללא הבחנה כדי לשטוף אותו או לנגבו, ולאחר מכן להניחו במקומו². וכן בגדים הנתונים בערמה, אסור לקחת בגד כלשהו ללא הבחנה כדי להניחו במקומו, אך מותר לקחת בגד כלשהו ללא הבחנה כדי לקפלו, ולאחר מכן להניחו במקומו³.

לאור כל מה שהתבאר בפרק זה, אנו למדים כי מיוחדת היא מלאכת בורר בכך שהמרחק בין ברירה האסורה מהתורה לברירה מותרת הוא קטן ולא ניכר, ובקלות אפשר להיכשל בה. למשל, יכולים להיות שני אנשים שבוררים בידם אוכל מתוך פסולת, אחד עובר בכך על איסור תורה, כיוון שהוא בורר את האוכל כדי להשתמש בו לאחר זמן, והשני עושה פעולה מותרת, כיוון שהוא בורר את האוכל כדי להשתמש בו סמוך לברירתו. לכן מלאכה זו דורשת תשומת לב מיוחדת בלימוד הלכותיה ובקיומן במשך השבת¹.