logo-white

תוכן עניינים

הלכות שבת

הלכות שבת מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א

פרק טו - דיני המלאכה

facebook email whatsapp

מלאכת זורע היא אחת משלושים ותשע מלאכות האסורות בשבת1. מלאכה זו נעשתה במשכן לצורך הפקת הצבע לצביעת יריעות המשכן ובגדי הכהונה. לשם כך זרעו את הצמחים שנצרכו להפקת הצבע2

מלאכת זורע כוללת לא רק הנחת זרעים באדמה ונטיעת עצים אלא כל פעולה המסייעת לצמיחה, כגון השקיה, דישון, ניכוש עשבים שוטים המפריעים לצמח, גיזום ענפים לצורך עידוד הצמיחה וכיוצא באלו3.

1.
שבת עג א, רמב"ם שבת ז א.
2.
רש"י שבת מט ב ד"ה הם זרעו, ערוך השולחן שלו א. ועיין אנציקלופדיה תלמודית זורע פרק א.
3.
מאמר מרדכי פרק קיא הקדמה למלאכת זורע, ושמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף א. ועיין שו"ע שלו ד, ושמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף ג, שאסור להשליך זרעים או גרעיני פירות על אדמה רטובה, או על אדמה יבשה העומדת להיות מושקית במים או בגשם. ועיין חזון עובדיה חלק ד עמ' כז, ומאמר מרדכי פרק קיא סעיף מ, וחוט שני חלק א עמ' פח, ומנוחת אהבה חלק ב פרק ג סעיף יב, וארחות שבת פרק יח סעיף ל, שאסור לפתוח תריס או חלון כדי שאוויר צח ואור ייכנסו לחדר ויסייעו לצמיחת העציצים, אך מותר לפתוח חלון או תריס כדי לאוורר את הבית, אף שהדבר מועיל לעציצים, ועיין ארחות שבת שם הערה מח, שהטעם לכך הוא שפתיחת חלון או תריס ללא כוונה להועיל לצמחים אינה נחשבת מלאכה, כיוון שהיא פעולה שאינה נעשית בגוף הצמח והתועלת שבה אינה ניכרת בו, ועיין חזון עובדיה שם, ומנוחת אהבה שם, טעמים נוספים להיתר.

אסור לשפוך מים על צמחים בשבת גם אם אין כוונה להשקותם1. לדוגמה, אסור ליטול ידיים במקום שיש בו צמחים או לגרוף מים אל אדמה שיש בה צמחים, גם אם אין כוונה להשקות אותם2. לכן טוב להימנע מאכילה על גבי דשא או צמחייה בשבת, כי עלולים להיכשל ולשפוך מים על הדשא או על הצמחים תוך כדי הסעודה3. לדוגמה, לפעמים נשארים מעט מים בכוס ושופכים אותם4, וכן לפעמים שוטפים ידיים ועלולים להיכשל ולעשות זאת על הדשא או על הצמחים5.

1.
שו"ע שלו ג. ועיין משנ"ב סימן שלו ס"ק כו, ושער הציון ס"ק יח, ושמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף ה, ששפיכת מים על קרקע המיועדת לזריעה אסורה משום מלאכת חורש.
2.
ארחות שבת פרק יח סעיף ז. ועיין שו"ע שלו ג, ומשנ"ב שם, וחזון עובדיה חלק ד עמ' יג, ושמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף ו, שמותר להטיל מי רגליים על צמחים כיוון שהם אינם מצמיחים.
3.
רמ"א שלו ג. ועיין שלחן ערוך המבואר (עוז והדר) מדור בירור הלכה סימן שלו סעיף ג הערה קט.
4.
כלכלת שבת מלאכת זורע.
5.
ספר התרומה סימן רלה.

אסור לפתוח ברז מים שמימיו נשפכים ישירות על צמחים1. אך מותר לפתוח ברז מים שמימיו אינם נשפכים ישירות על צמחים אלא זורמים בצינור ולבסוף נשפכים על צמחים, וזאת בתנאי שאין כוונה להשקותם2. הטעם לכך הוא שכאשר המים אינם נשפכים ישירות על הצמחים, ההשקיה מוגדרת פעולה הנעשית ב'גרמא' (פעולה הנעשית על ידי אדם, אך לא ישירות על ידיו), ומותר לעשות מלאכה ב'גרמא' בשבת, אם האדם אינו מכוון למלאכה האסורה3.

1.
שמירת שבת כהלכתה פרק יב סעיף יט.
2.
עיין הר צבי אורח חיים סימן רז, חזון עובדיה חלק ד עמ' י ומעין אומר חלק ב פרק ג סימן נט, שמירת שבת כהלכתה פרק יב סעיף יט ופרק כו סעיף ז, עיין מנוחת אהבה חלק ב פרק ג סעיף ח. ועיין שלחן שלמה סימן רנב הערה ד, שהדבר מותר גם כאשר נוח לאדם בהשקיה ('פסיק רישיה דניחא ליה'), כגון שהצמחים שייכים לו, וכן משמע מחזון עובדיה שם, ושמירת שבת כהלכתה שם, שכתבו את ההיתר להשקות צמחים בגרמא מבלי להבחין בין צמחים השייכים לאדם לבין צמחים שאינם שלו, ועיין ילקוט יוסף שבת (תשנ"ד) חלק ה עמ' מא, ופסקי תשובות שלו י, שחולקים וסוברים שהדבר מותר רק אם הצמחים אינם שייכים לאדם הפותח את הברז ('פסיק רישיה דלא ניחא ליה'), ועיין ילקוט יוסף שם, שאם הצמחים כבר הושקו בערב שבת והם אינם זקוקים למים, מותר לפתוח את הברז גם אם הצמחים שייכים לאדם, כיוון שהשקיית צמחים שאינם זקוקים למים אסורה מדברי חכמים, וכאשר היא נעשית בגרמא וללא כוונה היא מותרת (ועיין פסקי תשובות שם, ומנוחת אהבה חלק ב פרק ג סעיף ח), ועיין שם סוף הערה יב, שהגר"ע יוסף הסכים עמו, ועיין אז נדברו חלק ד סימן יז, שחולק ואוסר גם כאשר הצמחים אינם שייכים לפותח הברז, ועיין שם פרטים נוספים בעניין זה.
3.
חזון עובדיה חלק ד עמ' י, שמירת שבת כהלכתה פרק יב הערה נג, מנוחת אהבה חלק ב פרק ג הערה 27. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף ז: "ברזיה הנמצאת בגינה ששאריות המים ישפכו לגינה היכולה להצמיח, ישירות ולא דרך צינור, אין לשתות ממנה בשבת", ועיין ארחות שבת פרק יח הערה יא, ומעין אומר חלק ב פרק ג הערה נט.

נכון להימנע בשבת מהזזת עציצים עם אדמה וצמחים, וזאת משני טעמים1: טעם אחד הוא שיש סוברים שעציץ הוא מוקצה בשבת2, וטעם שני הוא שהזזת עציץ ממקומו עלולה להשפיע על יכולת יניקתו מהקרקע. במקרים מסוימים, הזזת העציץ עשויה לשפר את יכולת היניקה שלו, כגון כאשר העציץ תלוי באוויר ומניחים אותו על גבי הקרקע, ואז היא אסורה משום מלאכת זורע; ובמקרים אחרים הזזת העציץ עלולה לפגוע ביכולת היניקה שלו, כגון כאשר עציץ מונח על גבי הקרקע ותולים אותו באוויר, ואז היא אסורה משום מלאכת קוצר3.

1.
שו"ת מאמר מרדכי חלק ד סימן קב עמ' שפו ד"ה כמו"כ, ומסורת משה חלק ד עמ' צט הערה קצז, ופסקי תשובות שלו טז. ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף ב, שעציץ שנפל על צידו, אין להרימו, ואם נשפכה האדמה שבו אסור להחזירה לעציץ, כיוון שפעולות אלו מסייעות לגידול הצמח.
2.
שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף ב, טלטולי שבת פרק ד הערה לג, בשם הגר"מ פיינשטיין (ועיין מסורת משה חלק ד עמ' צט הערה קצז), שלמי יהודה פרק ג סוף הערה סד, בשם הגרש"ז אוירבך: קשה להקל, ועיין אור לציון חלק ב פרק כו שאלה ט, וקובץ מבית לוי חלק ו עמ' מז, וחוט שני חלק א עמ' פח, שחולקים וסוברים שעציץ שאין איסור לטלטלו מצד איסור זורע ומצד איסור קוצר אינו נחשב מוקצה, ועיין שער הציון שלו לח, וחזון עובדיה חלק ד עמ' עב, ומסורת משה חלק ד עמ' צח, ופסקי תשובות שלו הערה 123.
3.
עיין שו"ע שלו ח, ומשנ"ב ס"ק מב-מה, שהנחת עציץ נקוב על הקרקע אסורה משום מלאכת זורע, והרמתו ממנה אסורה משום מלאכת קוצר. ועיין באור הלכה שם ד"ה אפילו, ופסקי תשובות שלו טז, שאין איסור זורע בהנחת עציץ שאינו נקוב על האדמה, ואין איסור קוצר בהרמתו מן האדמה, ועיין באור הלכה שם ד"ה אפילו, שעציץ שעשוי מחרס או מעץ נחשב נקוב גם אם אין בו נקב, כיוון שהצמח יונק דרך העץ והחרס. ועיין פסקי תשובות שלו הערה 114, שקרמיקה נחשבת חרס, ועיין שם הערה 117, שהפוסקים נחלקו אם דין פלסטיק כדין עץ וחרס. ועיין כף החיים שלו נא, ומאמר מרדכי פרק קיא סעיף ל, שעציץ שאינו נקוב, שענפיו נוטים מעבר לדפנות העציץ, נחשב עציץ נקוב, כיוון שהוא יונק מהקרקע בעזרת הענפים הנמצאים באוויר. ועיין חזון עובדיה חלק ד עמ' עא, ואור לציון חלק ב פרק כו שאלה ט, ומסורת משה חלק ד עמ' צט, שעציץ המונח על גבי משטח מרוצף אינו יונק מהקרקע, ומותר להעבירו ממקום למקום, ועיין שבט הלוי חלק ו סימן קסז, ומאמר מרדכי פרק קיא סעיף לא, שחולקים, ועיין מנחת שלמה חלק א סימן מא ס"ק ב, שמחלק בין קומת קרקע לקומות עליונות.

מן התורה מותר להניח פרחים באגרטל עם מים בשבת1, כיוון שהמים אינם גורמים לצמיחתם אלא רק שומרים על רעננותם ומעכבים את התייבשותם2. אמנם חכמים אסרו לעשות זאת3, כיוון שפעולה זו עלולה להיראות כהשקיה4. ויש מי שחולק וסובר שמותר להניח פרחים באגרטל ולמלא אותו מים בשבת, בתנאי שהמים לא יגרמו לפרחים להשריש או להיפתח5.

פרחים הנתונים באגרטל עם מים, מותר להוציאם בשבת מן האגרטל ולהחזירם לאחר מכן6, כיוון שפעולה זו אינה נראית כשהשקיה אלא כאמצעי לשמירה על רעננות הפרחים7. אמנם אם הפרחים ישרישו באגרטל או שישנם פרחים סגורים שהחזרתם לאגרטל תגרום לפתיחתם, אסור להחזירם לאגרטל8, כיוון שהחזרתם תגרום לצמיחתם9.

1.
עיין שער הציון שלו מח. ועיין שו"ת הרמב"ם (בלאו) סימן תסד, וערוך השלחן שלו ל, שזריעה בעציץ שאינו נקוב אסורה מן התורה, ועיין אגלי טל זורע סעיף ט וס"ק כג, שחולק.
2.
עיין ערך לחם למהריק"ש סימן שלו סעיף יא.
3.
עיין שו"ע תרנד א, ומשנ"ב סימן שלו ס"ק נד וסימן תרנד ס"ק ג, חיי אדם כלל יא סעיף ג, ערוך השולחן שלו ל, כף החיים שלו עה, מאמר מרדכי פרק קיא סעיף ג, קובץ מבית לוי חלק ו עמ' מז, ושמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף כו. ועיין משנ"ב שלו נד, ושער הציון שם מח, שהפרי מגדים ושו"ע הרב חולקים וסוברים שמותר ליתן פרחים לאגרטל עם מים בשבת, אם המים ניתנו באגרטל בערב שבת, ועיין שער הציון מח, שאפשר שיש לסמוך על דבריהם כאשר שכחו לשים את הפרחים באגרטל בערב שבת.
4.
רבנו חננאל סוכה מב א ד"ה ר' יהודה אומר. ועיין רש"י סוכה מב א ד"ה בשבת, ומשנ"ב תרנד ג: "דטורח הוא לתקוני מנא", ועיין שו"ת פרי אליעזר (פולק) חלק ג עמ' תקפו, שהאחרונים נחלקו בביאור דבריהם.
5.
יחוה דעת חלק ב סימן נג וחזון עובדיה חלק ד עמ' כא ואילך, ומנוחת אהבה חלק ב פרק ג סעיף ו.
6.
שו"ע תרנד א, ורמ"א שלו יא, ומשנ"ב שם, שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף כו. ועיין משנ"ב שלו נד, על פי תוספת שבת וחיי אדם, ומאמר מרדכי פרק קיא סעיף ג, ושמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף כו, שאסור להוסיף מים לאגרטל, וכן אסור להעביר את הפרחים לאגרטל אחר.
7.
עיין מלאכת מחשבת (אטינגר) שבת חלק ב סימן ד אות ד. ועיין אוצר מפרשי התלמוד סוכה מב א הערה 12.
8.
רמ"א שלו יא, ומשנ"ב שם, חיי אדם כלל יא סעיף ג, ערוך השולחן שלו ל, חוט שני חלק א עמ' פח, מאמר מרדכי פרק קיא סעיף ח, מנוחת אהבה חלק ב פרק ג סעיף ו, שמירת שבת כהלכתה פרק כו סעיף כו. ועיין יחוה דעת חלק ב סימן נג: "פרחים ושושנים שניצניהם סגורים ועלולים להפתח במים, אין ראוי ליתנם לכתחילה בשבת לאגרטל שיש בו מים". ועיין חזון עובדיה חלק ד עמ' כ, וחוט שני חלק א עמ' פח, שאם הפרחים נפתחו מעט מותר להחזירם למים אף שהחזרתם למים תגרום לפתיחתם המלאה, ועיין מאמר מרדכי פרק קיא סעיף ח, שחולק, ועיין שמירת שבת כהלכתה פרק כו הערה צח.
9.
עיין מהרי"ל הלכות שבת אות יט.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ