השהיית מאכל הראוי לאכילה 'על ידי הדחק'

רמ"א רנג א, וכף החיים רנג כח. ביתר ביאור: עיין רמ"א שם, שפסק כתנא חנניה, שמותר להשהות תבשיל שהגיע לשיעור בישול הנקרא 'מאכל בן דרוסאי'. בן דרוסאי היה לסטים שנהג לאכול את התבשילים בעודם מבושלים רק קצת. ועיין משנ"ב רנג לח, שיש סוברים ששיעור מאכל בן דרוסאי הוא שליש בישול, ויש סוברים שהוא חצי בישול, ועיין כף החיים רנג כח, ומאמר מרדכי פרק מט הערה ד, וארחות שבת פרק א הערה ז, בשם הגר"ש ווזנר, ופסקי תשובות רנג א, והלכה ברורה סימן רנג ברור הלכה ס"ק צד, שקשה לשער זאת, ולכן יש לשער אם התבשיל ראוי לאכילה על ידי הדחק. ועיין שו"ע רנג א, שהלכה כדעת חכמים החולקים על חנניה, ואוסרים להשהות על כיריים של גז וכיוצא בהם מאכל שהתבשל בשיעור בן דרוסאי, או מאכל שהתבשל כל צרכו אך תוספת הבישול משביחה אותו, ועיין כף החיים רנג כג, וחזון עובדיה חלק א עמ' נו, ואור לציון חלק ב פרק יז הערה ה, ושמש ומגן חלק ג סימן נ ד"ה שם בסימן לא, שיוצאי ספרד נוהגים בעניין זה כדעת הרמ"א, ועיין חזון עובדיה חלק א סוף עמ' מט, שראוי לחשוש לדעת השלחן ערוך. ועיין מאמר מרדכי פרק מט סעיף ד, שחולק וסובר שיוצאי ספרד אינם רשאים להקל בדין זה כדעת הרמ"א, ועליהם להחמיר ולנהוג כדעת השלחן ערוך. ועיין שו"ת מנחת שלמה תנינא סימן יב אות ד ד"ה מצד הסברא, וארחות שבת פרק ב סעיף ה, שלפי שיטת הרמ"א הזמן שבו המאכל צריך להיות ראוי לאכילה על ידי הדחק הוא שקיעת החמה.

משנ"ב רנג לז.

שו"ע רנג א.

עיין משנ"ב רנג ז.

באור הלכה רנג א ד"ה ונהגו להקל, חזון עובדיה חלק א סוף עמ' מט: ראוי לחוש ולהחמיר כסברת מרן.