חימום תבשיל מוצק עם רוטב

אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עד מבשל אות ז, שבט הלוי חלק יא סימן סז אות א, מאמר מרדכי פרק נג סעיף א, מנוחת אהבה חלק ב פרק י סעיף מז. ועיין שו"ת דבר חברון אורח חיים חלק ב סימן קצח: "אם המאכל יבש וכמות הנוזלים בו כה קטנה שרק יכולה למנוע את חריכת המאכל אך לא ניתן להשתמש בה או ליהנות ממנה אזי המאכל נקרא מוצק ומותר לתנו על הפלטה בשבת גם אם יתחמם לשיעור חום שהיד סולדת בו". ועיין אור לציון חלק ב פרק ל הערה יג, שבעת הצורך מותר לחמם תבשיל שהתבשל והתקרר ורובו מוצק ומיעוטו נוזל, על דעת להפסיק את חימומו לפני שהנוזל יגיע לחום שהיד סולדת בו. ואמנם בדרך כלל אסור לחמם מאכל שאינו מבושל על דעת להפסיק את חימומו לפני שיגיע לחום שהיד סולדת בו, כיוון שיש לחשוש שהאדם ישכח להרחיק את המאכל ממקור החום, אבל בתבשיל שהתבשל והתקרר ויש בו מעט נוזל יש להקל, כיוון שלדעת הרמב"ם אין בישול אחר בישול בלח.

עיין ארחות שבת פרק ג הקדמה לסעיף כה.

כף החיים שיח סב, וחזון עובדיה חלק ד עמ' שלז, על פי פרי מגדים סימן רנג משבצות זהב ס"ק יג, ובית יוסף רנג ב: "כל שרובו רוטב וכו' הוי מבשל". ועיין אור לציון חלק ב פרק ל הערה יג, ומנוחת אהבה חלק ב פרק י הערה 148, שחולקים וסוברים שטעות סופר נפלה בדברי הבית יוסף, וצריך לומר: "כל שיש בו רוטב".

שו"ת הר צבי חלק א ט"ל הרים מבשל סימן א ד"ה הנה לפי, בביאור דעה זו. ועיין חזון עובדיה חלק ד עמ' שלח ואילך, שכתב טעם אחר, שתבשיל לח שמצטמק ורע לו אין בו בישול אחר בישול, "ועל פי רוב כאשר יש רוטב מעט ורוב יבש, הוי מצטמק ורע לו, כיוון שהלחלוחית המועטת מתאדה ומתייבשת", ועיין אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עד מבשל אות ז, שחולק וסובר שאין לסמוך על הדעה שאין בישול אחר בישול בתבשיל נוזלי שמצטמק ורע לו.

כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א.