פרק ג - בישול אחר בישול

כלל בידינו: אין בישול אחר בישול. כלומר, מאכל שהתבשל והתקרר מותר לחממו בשבת, ואין בכך משום איסור בישול¹. לדוגמה, אטריות מבושלות, שקדי מרק וקניידלך (כופתאות), מותר להכניסם לסיר ובו מרק חם אף כאשר הם קרים². וכן מותר לחמם על פלטה של שבת (באופן המבואר בפרק ח³) אורז, תפוחי אדמה או עוף שהתבשלו והתקררו. 

הטעם לכך שמותר לחמם תבשיל שהתקרר הוא שהשינוי שנעשה באוכל על ידי הבישול נשאר בו גם לאחר שהוא מתקרר, ולכן גם בעודו קר הוא נחשב מבושל, וחימומו מחדש אינו נחשב בישול⁴.

מאכל שהתבשל ולאחר בישולו הוסיפו לו רכיבים שלא התבשלו, אין לחממו בשבת, כיוון שחימומו יבשל את הרכיבים שלא התבשלו¹. לדוגמה, תפוחי אדמה שהתבשלו ולאחר הבישול תיבלו אותם בשמן זית, אסור לחממם על גבי פלטה של שבת, משום שחימומם על גבי הפלטה יבשל את השמן שעדיין לא התבשל. וכן גרגרי חומוס שהתבשלו ולאחר הבישול הוסיפו להם פלפל שחור, אסור לחממם על גבי פלטה של שבת, כיוון שחימומם יבשל את הפלפל השחור שעדיין לא התבשל. 

'מנה חמה' מכילה בדרך כלל רכיבים שאינם מבושלים, ודינה כדבר שאינו מבושל².

ההיתר לחמם מאכל שהתבשל והתקרר הוא רק כאשר המאכל התבשל כל צרכו, אך אם המאכל לא התבשל כל צרכו, אסור לחממו בשבת, כיוון שהחימום מוסיף בו בישול¹. לכן אדם שהניח על הפלטה ביום שישי סיר חמין (צ'ולנט) שלא התבשל כל צרכו, והוריד את הסיר מהפלטה, אינו רשאי להחזיר את הסיר לפלטה, כיוון שחום הפלטה יוסיף בו בישול. ואפילו אם הוא רק פתח את מכסה הסיר, או שהזיז את הסיר ממרכז הפלטה לקצותיה הרחוקים מגוף החימום, אין הוא רשאי להחזיר את המכסה על הסיר או להחזיר את הסיר למרכז הפלטה, כיוון שפעולות אלו תזרזנה את בישול החמין².

תבשיל שהתבשל במיקרוגל, יש סוברים שאסור לחממו על פלטה בשבת, כיוון שהבישול במיקרוגל אינו נעשה על ידי חום אש אלא על ידי קרינה, ואפשר שחימום התבשיל בחום אש (- גוף החימום של הפלטה) יוסיף באיכות בישולו¹. ויש סוברים שמותר לחממו על הפלטה כיוון שהוא מבושל כל צרכו². למעשה, מותר להניח על הפלטה תבשיל שהתבשל במיקרוגל, וזאת בתנאי שהנחתו על הפלטה רק תחמם אותו ולא תוסיף באיכות בישולו; והוא הדין לתבשיל שהתבשל בכיריים אינדוקציה³.

הראשונים נחלקו אם הכלל שאין בישול אחר בישול נאמר רק במאכלים מוצקים ('יבשים' - בלשון הפוסקים) או גם במאכלים נוזליים ('לחים' - בלשון הפוסקים). לדעת הרמב"ם והרשב"א, הכלל שאין בישול אחר בישול נאמר בין במאכלים מוצקים ובין במאכלים נוזליים¹, ולדעת רש"י והרא"ש, הכלל שאין בישול אחר בישול נאמר רק במאכלים מוצקים, אך במאכלים נוזליים יש בישול אחר בישול². לדוגמה, מרק שהתבשל והתקרר, לדעת הרמב"ם והרשב"א מותר לחממו על פלטה בשבת, ולדעת רש"י והרא"ש אסור לחממו על פלטה בשבת.

טעמם של רש"י והרא"ש, הסוברים שבמאכל נוזלי יש בישול אחר בישול, הוא שבמאכל נוזלי חום המאכל הוא מרכיב משמעותי מאוד, וכאשר המאכל מתקרר מתבטל הבישול הראשון, וחימום המאכל מחדש נחשב בישול³.

להלכה, אסור לחמם תבשיל נוזלי שהתקרר⁴, ולכן אסור לחמם בשבת מים, מרק, רוטב פטריות וכיוצא בהם, שהתבשלו והתקררו.

מותר לחמם תבשיל מוצק קר שיש עליו מעט רוטב, כגון עוף שיש עליו מעט רוטב (תמונה 1)¹, כיוון שהרוטב טפל לתבשיל המוצק².

תבשיל קר שרובו מוצק ומיעוטו נוזל, והנוזל ניכר ועומד בפני עצמו (תמונה 2), אסור לחממו יחד עם הנוזל, כיוון שהנוזל אינו נטפל לרוב התבשיל המוצק, וחימומו אסור מדין בישול³. לדוגמה: חתיכות עוף השקועות במעט רוטב, אין לחממן יחד עם הרוטב, כיוון שהרוטב ניכר בפני עצמו, אלא יש להפרידן מהרוטב ולחממן בפני עצמן⁴. ויש מי שחולק וסובר שמותר לחמם את התבשיל המוצק יחד עם התבשיל הנוזל⁵, כיוון שמיעוט התבשיל הנוזל בטל לרוב התבשיל המוצק⁶, וכן נוהגים רבים⁷. 

השלחן ערוך והרמ"א נחלקו עד כמה תבשיל נוזלי צריך להתקרר כדי שהבישול הראשון יתבטל ממנו ויהיה אסור לחזור ולחממו. לדעת שניהם, כל עוד התבשיל חם בשיעור שהיד סולדת בו, הוא נחשב מבושל ומותר להגביר את חומו. לדוגמה, סיר ובו מרק רותח שהיה על הפלטה, והורידו אותו מהפלטה עד שחומו ירד לשמונים וחמש מעלות, מותר להחזירו לפלטה לדעת כולם, אף שהפלטה תגביר את חומו. זאת כיוון שכל עוד המרק חם בשיעור שהיד סולדת בו, הבישול אינו מתבטל ממנו ותוספת החום שמוסיפים בו אינה משמעותית ואינה נחשבת בישול. כמו כן, שניהם מסכימים שתבשיל שהתקרר לגמרי, אסור לחזור ולחממו, כיוון שהבישול הראשון התבטל ממנו. 

המחלוקת בין השלחן ערוך לרמ"א היא רק במצב שבו התבשיל התקרר לשיעור חום שאין היד סולדת בו, אך הוא לא התקרר לגמרי. לדעת השלחן ערוך, משעה שהתבשיל התקרר לשיעור חום שאין היד סולדת בו, הבישול הראשון מתבטל ואסור לחזור ולחמם את התבשיל1; וכן נוהגים יוצאי ספרד². ולדעת הרמ"א, כל עוד התבשיל לא התקרר לגמרי³, דהיינו שהוא חם בשיעור כזה שאנשים הרוצים לאכול תבשיל חם יאכלוהו⁴ (כשלושים וחמש מעלות⁵), מותר לחזור ולחמם את התבשיל; וכן נוהגים יוצאי אשכנז⁶. 

למנהג יוצאי ספרד, מידת החום שבהגיע התבשיל אליה אסור לחזור ולחממו היא שבעים מעלות⁷. ואף שלעניין איסור בישול כתבנו לעיל שחום שהיד סולדת בו הוא חום של ארבעים וחמש מעלות, זהו משום שישנו ספק אם חום שהיד סולדת בו הוא חום של ארבעים וחמש מעלות או חום של שבעים מעלות, ובכל דבר הולכים לחומרה. לכן מרק שהורד מהפלטה והתקרר למידת חום של שישים וחמש מעלות, לדעת השלחן ערוך אסור להחזיר אותו לפלטה, כיוון שאנו חוששים שחום של שישים וחמש מעלות הוא חום שאין היד סולדת בו והבישול הראשון התבטל, ולדעת הרמ"א מותר להחזיר אותו לפלטה, כיוון שכל עוד הוא חם בשיעור כזה שאנשים הרוצים לאכול מרק חם יאכלוהו, הבישול הראשון אינו מתבטל.

כאמור לעיל, מותר להגביר את חומו של תבשיל נוזלי שהיד סולדת בו. רבים מפוסקי ספרד סוברים שהיתר זה נאמר כאשר התבשיל נמצא בַּכּלי שהוא התבשל בו (כלי ראשון), אך משעה שהתבשיל הוצא מהכלי שהוא התבשל בו, אסור להגביר את חומו או לשפוך אותו לכלי ראשון, אף שהוא עדיין חם בשיעור שהיד סולדת בו, כיוון שנתינתו בכלי ראשון תגביר את עוצמת חומו¹. 

לדוגמה, סיר מרק שהורד מהפלטה והוא חם בשיעור שהיד סולדת בו, מותר להחזירו לפלטה אף שהפלטה תגביר את חומו. אך מרק חם שניתן בצלחת והוא חם בשיעור שהיד סולדת בו, אסור להחזירו לפלטה או לסיר המרק (כלי ראשון), כיוון שאלו יגבירו את עוצמת חומו. 

הטעם לכך שאין חוששים להגברת חום תבשיל נוזלי כאשר הוא נתון בכלי ראשון, אך חוששים להגברת חום תבשיל נוזלי שהוצא מכלי ראשון - הוא שאין משמעות להגברת חום תבשיל הנתון בכלי ראשון, אך יש משמעות להגברת חום תבשיל שהוצא מכלי ראשון. כוח הרתיחה של תבשיל הנמצא בכלי ראשון הוא חזק עד שיש בכוחו לבשל מאכלים אחרים שניתנים בו. לעומת זאת, כוח הרתיחה של תבשיל שאינו נמצא בכלי ראשון חלש יותר, ואין בכוחו לבשל מאכלים אחרים שניתנים בו. נמצא שבהעברת התבשיל לכלי ראשון מגבירים את כוח רתיחתו משמעותית, ולכן העברתו לכלי ראשון אסורה².

לדוגמה, אדם ששם לב שחסרים נוזלים בסיר החמין (צ'ולנט) והוא חושש שהחמין יישרף, אסור לו לשפוך מים חמים מהמֵחם של שבת לתוך סיר החמין. זאת כיוון שבשעה שהמים יוצאים מהמֵחם, הם אינם בכלי ראשון ואין בכוחם לבשל מאכלים אחרים, אך בהגיעם לסיר החמין, כוח רתיחתם מתגבר ובכוחם לבשל מאכלים אחרים³. כיוצא בזה, מרק שניתן בצלחת, אין להחזירו לסיר המרק גם אם הוא חם בשיעור שהיד סולדת בו, כיוון שבנתינת המרק לכלי שני כוח רתיחתו נחלש, ובהחזרתו לסיר, שהוא כלי ראשון, כוח רתיחתו מתגבר. 

דין זה נכון לדעת השלחן ערוך אך אינו נכון לדעת הרמ"א. כאמור לעיל, לדעת הרמ"א מותר להגביר את חומו של תבשיל נוזלי לשיעור שהיד סולדת בו, גם אם הוא חם במידה מועטה. נמצא שלדעת הרמ"א, מעבר של תבשיל מבושל כל צרכו מחום שאין היד סולדת בו לחום שהיד סולדת בו אינו נחשב בישול, וכל שכן מעבר של תבשיל חם מכלי שני לכלי ראשון אינו נחשב בישול. לכן לדעת הרמ"א, מותר לתת תבשיל נוזלי חם בכלי ראשון, אף שנתינתו בכלי ראשון תגביר את כוח רתיחתו, ובתנאי שהתבשיל מבושל כל צרכו והוא חם בשיעור כזה שאנשים הרוצים לאכול תבשיל חם יאכלוהו (כשלושים וחמש מעלות); וכן נוהגים יוצאי אשכנז⁴. לכן כאשר חסרים נוזלים בסיר החמין, מותר ליוצאי אשכנז למלא כוס במים חמים מהמֵחם, ולשפוך אותם לתוך סיר החמין כדי שהחמין לא יישרף⁵, וכן מותר ליוצאי אשכנז להחזיר מרק שניתן בצלחת לתוך סיר המרק, כל עוד המרק חם בשיעור כזה שאנשים הרוצים לאכול מרק חם יאכלוהו⁶.

יש מיוצאי ספרד הסוברים שהשלחן ערוך מודה לרמ"א, וגם הוא סובר שמותר לתת תבשיל חם בכלי ראשון, אף שבעקבות זאת כוח רתיחת התבשיל יתגבר. אך בשונה מהרמ"א, שמתיר לעשות כן גם כאשר התבשיל חם במידה מועטה, השלחן ערוך מתיר לעשות כן רק אם חום התבשיל הוא בשיעור שהיד סולדת בו. לפי דעה זו, מותר להחזיר מרק שניתן בצלחת לסיר המרק, אם חום המרק בצלחת הוא יותר משבעים מעלות, וכן מותר לשפוך מים חמים ממֵחם לתוך סיר חמין, כיוון שחום המים במֵחם הוא יותר משבעים מעלות; וכן נוהגים חלק מיוצאי ספרד⁷.

תבשיל מוצק שחימומו יהפוך אותו לנוזלי נחשב דבר מוצק ומותר לחממו בשבת¹, כיוון שבזמן הנחתו על מקור החום הוא מוצק². לכן מותר לחמם שומן קרוש, אף שהחימום יהפוך אותו לנוזלי, וכן מותר לחמם קרם שוקולד מבושל שהתקרר והתגבש, אף שהחימום יהפוך אותו לנוזלי³.

דין זה נכון ליוצאי ספרד, אבל יוצאי אשכנז נמנעים מחימום תבשיל מוצק שחימומו יהפוך אותו לנוזלי, מחמת איסור 'נולד'. איסור נולד הוא האיסור לרסק דבר מוצק, כגון שלג או קרח, ולהופכו לנוזלי⁴. הטעם לאיסור זה הוא שהפיכת דבר מוצק לנוזלי נחשבת יצירת ('הולדת') דבר חדש והיא דומה למלאכה⁵. למנהג יוצאי ספרד רק ריסוק בידיים אסור, אך המסה בחום מותרת, ולכן מותר ליוצאי ספרד להניח שומן קרוש מבושל על הפלטה, אף שחום הפלטה ימיס אותו ויהפוך אותו לנוזלי⁶. אך למנהג יוצאי אשכנז, לא רק ריסוק בידיים אסור אלא גם המסה בחום, ולכן אסור ליוצאי אשכנז להניח שומן קרוש על הפלטה, כיוון שחום הפלטה ימיס אותו ויהפוך אותו לנוזלי⁷. אמנם אם כמות השומן הקרוש מועטה, מותר להפשירהּ⁸, כיוון שאין לה חשיבות והפשרתה אינה נחשבת ליצירת דבר חדש⁹. לכן גם למנהג יוצאי אשכנז, מותר להניח על הפלטה עוף שיש עליו מעט שומן קרוש.

כאשר יש צורך, כגון כאשר המסת התבשיל נצרכת עבור ילדים קטנים או אורחים¹⁰, יוצאי אשכנז מקילים לחמם תבשיל מוצק ולהפוך אותו לנוזלי¹¹. וכן הם מקילים (אף שלא במקום צורך) להניח תבשיל מוצק על הפלטה בעודה כבויה, אף שהפלטה עתידה להידלק מאוחר יותר והתבשיל המונח עליה יהפוך לנוזלי¹².

האיסור ליוצאי אשכנז לחמם תבשיל מוצק ולהופכו לנוזלי נאמר רק בתבשיל שאין רגילים לאכול אותו בעודו מוצק, כגון שומן קרוש, אבל תבשיל מוצק שרגילים לאוכלו בעודו מוצק, כגון שוקולד שעבר בישול, מותר לחממו ולהופכו לנוזלי, כיוון שהפיכתו לנוזלי אינה משנה אותו משמעותית ואינה נחשבת יצירת דבר חדש¹³.

כשם שאין בישול אחר בישול, כך אין אפייה אחר אפייה¹. כלומר דבר שנאפה והתקרר מותר לחממו בשבת, כיוון שהשינוי שהאפייה עשתה באוכל נשאר בו גם לאחר שהוא התקרר, ולכן גם בעודו קר הוא נחשב אפוי, וחימומו המחודש אינו נחשב אפייה. לדוגמה, מותר לחמם על פלטה של שבת חלות, עוגה ופשטידה, כיוון שהן נאפו בערב שבת.

יש סוברים שמותר להניח על פלטה של שבת פרוסות לחם כדי לעשותן צנימים ('טוסטים'), כיוון שפרוסות הלחם אפויות ואין אפייה אחר אפייה¹. ויש חולקים וסוברים שאסור להניח פרוסות לחם על פלטה של שבת כדי לעשותן צנימים², כיוון שטעם הצנים שונה משמעותית מטעם פרוסת לחם רגילה³, וכן הלכה, אך מותר לחמם על הפלטה פרוסות לחם גם אם הן יתקשו קצת⁴.

כפי שהתבאר לעיל, אין בישול אחר בישול ואין אפייה אחר אפייה, אך מה דינם של בישול אחר אפייה ואפייה אחר בישול? נחלקו בדבר ראשונים: יש סוברים שאין בישול אחר אפייה ואין אפייה אחר בישול¹, כיוון שהאפייה או הבישול הכשירו את המאכל, והבישול או האפייה שלאחריהם אינם מתקנים את המאכל משמעותית². ויש חולקים וסוברים שיש בישול אחר אפייה ויש אפייה אחר בישול³, כיוון שאפייה נעשית ללא נוזלים, ובישול נעשה עם נוזלים, ובישול שנעשה אחר אפייה או אפייה שנעשית אחר בישול משנים את מרקם המאכל ואת טעמו⁴. לדוגמה: נתינת קרוטונים אפויים לתוך סיר מרק חם מותרת לסוברים שאין בישול אחר אפייה, כיוון שהקרוטונים אפויים; אך היא אסורה לסוברים שיש בישול אחר אפייה, כיוון שנתינתם בנוזל המרק משנה אותם. 

להלכה, יוצאי אשכנז נוהגים כדעה שיש בישול אחר אפייה ויש אפייה אחר בישול⁵, ובקרב יוצאי ספרד נחלקו המנהגים - יש מהם שמחמירים כדעה שיש בישול אחרי אפייה ויש אפייה אחר בישול⁶, ויש מהם שמקילים כדעה שאין בישול אחרי אפייה ואין אפייה אחר בישול⁷. 

שקדי מרק נחשבים דבר מבושל כיוון שהם מטוגנים בשמן עמוק, ומותר לתת אותם לתוך סיר מרק חם לדעת כולם, כיוון שאין בישול אחר בישול⁸.

יוצאי אשכנז חוששים לכך שאפייה גורמת למאפה להיות קל לבישול, ובעקבותיה הוא מתבשל גם בכלי שני¹, וכן חוששים לכך חלק מיוצאי ספרד². לכן אסור ליוצאי אשכנז וליוצאי ספרד הנוהגים כן, לטבול ביסקוויט בכוס תה, כיוון שהביסקוויט אפוי ובהכנסתו לכוס תה הוא יתבשל. וכן אסור להם לשים בכלי שני אבקות נמסות כגון אבקת קקאו או אבקת סוכרזית, אם הן נאפו ולא התבשלו³. ויש מיוצאי ספרד שאינם חוששים לכך שדבר שנאפה יתבשל בכלי שני, ולמנהגם מותר לטבול ביסקוויט בכוס תה⁴.

לדעת כולם, מותר לתת מאפה בכלי שלישי, ואין חוששים שהמאפה קל כל כך להתבשל עד שהוא יתבשל גם בכלי שלישי¹. לכן מותר לטבול חלה בצלחת מרק או לשים בה קרוטונים אפויים, כיוון שהמצקת היא כלי שני, והצלחת היא כלי שלישי².