נתינת עלי תה בכלי שני ובכלי שלישי

עיין משנ"ב שיח לט, ערוך השלחן שיח כח, חזון עובדיה חלק ד עמ' שעח: טוב להחמיר (ועיין הליכות עולם חלק ד עמ' נ: "אף שיש לצדד בזה להיתר מכל מקום נכון להחמיר למעשה ולחוש לדעת כמה מהאחרונים שאסרו"), מאמר מרדכי פרק נג סעיף סח, אור לציון חלק ב פרק ל שאלה ג, שמירת שבת כהלכתה פרק א הערה קצ, ירושלים במועדיה חלק ב עמ' רכא, אז נדברו חלק יג סימנים כג-כד. ועיין תבואות שמש חלק א סימן סו עמ' קפא, ושו"ת תפלה למשה (לוי) חלק א סימן לג, שחולקים וסוברים שעלי תה אינם מתבשלים בכלי שני. ועיין משנ"ב שיח לט, וערוך השלחן שיח כח, ומאמר מרדכי פרק נב סעיף צז, וחוט שני חלק ב עמ' קעז, והליכות אבן ישראל פרק לח סעיף ז, ושמירת שבת כהלכתה פרק א סעיף סג, ואז נדברו חלק יג סימנים כג-כד, שאין לשפוך מים חמים מכלי שני (עירוי מכלי שני) על עלי תה, ועיין קצות השלחן סימן קכד בדי השלחן ס"ק כא, וחזון עובדיה חלק ד עמ' שעט, שחולקים ומתירים לשפוך מים חמים מכלי שני על עלי תה. ועיין אור לציון חלק ב פרק ל הערה ג, שמותר לערות מים חמים מכלי שני על שקית תה, כיוון שבכוח עירוי לבשל רק את השכבה החיצונית של המאכל (כדי קליפה), ובשקית תה השכבה החיצונית היא השקית עצמה, ועיין שבות יצחק (בישול) עמ' שה, בשם הגרי"ש אלישיב, שחולק וסובר שעירוי יכול לבשל גם יותר מכדי קליפה, ועיין שבות יצחק שם, על פי שו"ת בנין ציון חלק א סימן יח אות ג, שיש לחשוש שהמים יחדרו דרך החורים שבשקית ויבשלו את שכבתם החיצונית של עלי התה. ועיין חזון עובדיה חלק ד עמ' של, ואור לציון חלק ב פרק ל שאלה ה, שעלי נענע אינם מתבשלים בקלות ומותר לתת אותם בכלי שני, ועיין מאמר מרדכי פרק נב סעיף ק, והליכות אבן ישראל פרק לח סעיף יא, שחולקים.