כלי ראשון

שו"ע שיח ט. ועיין שו"ע שם, שמלח שונה מכל המאכלים והוא מתבשל רק בסיר המונח על גבי האש, אך לא בסיר שהוסר מהאש, כיוון שהוא זקוק לחום רב כדי להתבשל (ועיין מאירי שבת מב א ד"ה אמר המאירי: "ואף על פי שאנו רואים אותו נימוח אף בכלי שני, מיחויו אינו בישול, שאף בצונן אתה רואה כן, אלא אינו בישול עד שישתנה טעמו מפני הבשול"), לכן אדם שהוריד את סיר המרק מהפלטה, ולאחר שטעם מן המרק נוכח שחסר בו מלח, רשאי לשים מלח בסיר אף שהסיר הוא כלי ראשון, ועיין רמ"א שיח ט, ומשנ"ב שם, ומאמר מרדכי פרק נב סעיף פג, וילקוט יוסף (תשנ"ג) שבת חלק ג עמ' רכו, שיש חולקים וסוברים שמלח אינו זקוק לחום רב כדי להתבשל, ואדרבה די לו בחום מועט לשם כך, ודינו כקלי הבישול, המתבשלים אף בכלי שני. והחושש לדעה זו ונמנע מנתינת מלח בכלי שני, תבוא עליו ברכה, והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו, שמלח שעבר קלייה (עיין פסקי תשובות שיח מה, שבזמננו רוב סוגי המלח עוברים קלייה) אין צריך להחמיר ולהימנע מלתתו בכלי שני, כיוון שלסברה שמלח אינו מתבשל בכלי שני יש לצרף את הסברה שאין בישול אחר אפייה, ועיין קובץ מבית לוי גיליון ג עמ' קסט, בשם הגר"ש ווזנר, והלכות שבת בשבת חלק א עמ' תסד, שחולקים. ועיין אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן עד בישול אות יז, שאין להחמיר ולהימנע מנתינת מלח בכלי שלישי. ועיין משנ"ב שיח מה, ושמירת שבת כהלכתה פרק א הערה קעח, שצלחת שנתנו בה מרק על ידי מצקת נחשבת לעניין זה ככלי שלישי, ואפשר לתת בה מלח. ועיין פסקי תשובות סימן שיח הערה 412, שמותר לתת מלח על דבר גוש הנתון בכלי שלישי.