מלאכת מבשל היא אחת משלושים ותשע מלאכות האסורות בשבת1 . היא נעשתה במשכן בתהליך הפקת הצבע לצביעת יריעות המשכן ובגדי הכהונה. לשם כך צריך היה לבשל את חומרי הגלם שמהם הפיקו את הצבע, ומכך למדו חכמים שבישול הוא אחד משלושים ותשע מלאכות האסורות בשבת2.
איסורי המלאכה בשבת ובייחוד איסור בישול, רומזים לנו על המציאות העתידית השלמה. שבת היא "מעין עולם הבא", והיא רומזת ל"יום שכולו שבת" - לעתיד הגדול שבו תהיה המציאות שלמה ומתוקנת, ולא תצטרך למלאכה שתתקנה. על עתיד זה אמרו חכמים: "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות (-לחמים קטנים) וכלי מילת (-בגדים העשויים מצמר נקי)"3. איסור הבישול בשבת מרמז אפוא למציאות זו שבה תוציא הארץ מאכל מתוקן ושלם, בלא שיצטרך האדם לטרוח למענו, לבשלו ולתקנו4.
מלאכת בישול היא עשיית שינוי משמעותי בדבר מאכל או בדבר אחר שמתבשל, על ידי חום האש5. שינוי משמעותי הוא לא רק הפיכת דבר שאינו ראוי לאכילה לדבר ראוי לאכילה, כבישול בשר או תפוח אדמה, אלא גם שינוי טעמו ומִרְקָמו של דבר הראוי לאכילה נחשב כזה, והוא אסור. לדוגמה, המבשל גזר או תפוח עץ עובר על איסור מבשל, אף שעוד לפני הבישול היו תפוח העץ והגזר ראויים לאכילה, כיוון שבישולם חולל בהם שינוי משמעותי6.
מלאכת מבשל כוללת גם בישול דברים שאינם אוכל. לדוגמה, אפיית כלֵי חמר כדי להקשותם ולהופכם לכלֵי חרס, התכת מתכת, המסת שעווה או זפת וחימום מים הספוגים בבגד - כל אלו אסורים משום מבשל7. לכן אין להניח מגבת לחה על רדיאטור (תנור חימום) או על מֵחם מים חמים8.
פעולת הבישול נעשית על ידי מקור חום, שמחמם את האוכל ומבשלו. כדי שתהליך הבישול יתרחש, מקור החום צריך להיות חם בשיעור חום שהיד סולדת בו לכל הפחות, אך אם מקור החום אינו חם בשיעור זה, אין בכוחו לבשל1. לדוגמה, סיר מרק שהורד מהאש והמרק שבו התקרר עד שהיד אינה סולדת בו, מותר לשים בתוכו תבלינים ומאכלים שאינם מבושלים, ואין חוששים שהם יתבשלו, כיוון שאין בכוח חום שהיד אינה סולדת בו לבשל. לכן בכל המצבים שיתבארו בהמשך, שבהם אסור לשים אוכל בכלי ראשון או בכלי שני, הכוונה היא לכלי שתכולתו חמה בשיעור חום שהיד סולדת בו, אך כאשר אין תכולת הכלי חמה בשיעור חום שהיד סולדת בו, מותר לתת בכלי דברי מאכל ללא חשש, כיוון שאין בכוחו לבשל.
חום שהיד סולדת בו הוא שיעור חום כזה שכאשר היד נוגעת בו, היא נרתעת לאחוריה2. קשה לשער במדויק מהו חום שהיד סולדת בו, כיוון שישנם אנשים הרגישים לחום וידם סולדת כבר בחום מועט, וישנם כאלו שאינם רגישים כל כך וידם אינה סולדת אף בחום רב3. על אף הקושי לדעת מהו השיעור המדויק של חום שהיד סולדת בו, ניתן לקבוע שחום של פחות מארבעים וחמש מעלות צלזיוס הוא בוודאי חום שהיד אינה סולדת בו, ואין בכוחו לבשל4.
מותר להניח דבר שאינו מבושל סמוך לאש או על גבי סיר או מֵחם, אם אין אפשרות שהוא יתחמם לחום שהיד סולדת בו, אך אין לתת מאכל שאינו מבושל במקום שהוא יכול להגיע לחום שהיד סולדת בו, על דעת לסלקו משם קודם שיגיע לכך, שמא ישכח האדם לסלקו והמאכל יתבשל5.
כלי שהתחמם על גבי האש נקרא כלי ראשון, כיוון שהוא ראשון ביחס לכלים שהתבשיל יעבור אליהם בהמשך, שלא התחממו ישירות מהאש. בכוחו של כלי ראשון לבשל גם לאחר שהוסר מהאש, לכן אסור לתת לתוכו מאכלים שלא התבשלו. לדוגמה, אסור להוסיף תבלינים לסיר מרק או לתבנית תפוחי אדמה שהורדו מהפלטה, כיוון שהתבלינים יתבשלו בהם1.
כלי שני הוא כלי שהעבירו אליו תבשיל מכלי ראשון1. הוא נקרא כן כיוון שאינו בא במגע ישיר עם האש, אלא הוא שני ביחס אליה. אין בכוח תבשיל חם הנתון בכלי שני לבשל מאכל שניתן לתוכו, כיוון שדפנות הכלי קרות והן מקררות את התבשיל. לדוגמה, כוס שנתנו בה מים חמים ממֵחם חשמלי היא כלי שני, ואין בכוח המים הנמצאים בה לבשל מאכל שניתן לתוכם. לכן אם יש צורך לקרר את המים שבכוס, מותר להוסיף להם מעט מים קרים, ואין חוששים שהמים הקרים יתבשלו על ידי המים החמים, כיוון שכלי שני אינו מבשל2.
כאשר שופכים נוזל מכלי ראשון על מאכל שאינו מבושל, יש בכוח הנוזל לבשל את השכבה העליונה ('כדי קליפה') של המאכל1. לכן אסור לשפוך מים חמים מן המֵחם על מים קרים או על עלי תה. וכן אסור לשפוך מים חמים מן המֵחם על תמצית תה קרה, אף אם התמצית התבשלה לפני שבת, כיוון שיש בישול אחר בישול בלח - כלומר נוזל שהתבשל והתקרר אסור לחזור ולחממו2.
מאכלים רגילים אינם מתבשלים בכלי שני, אך ישנם מאכלים שמתבשלים בקלות, והם מתבשלים גם בכלי שני1. מאכלים אלו נקראים 'קלי הבישול' כיוון שבישולם קל. הדוגמה המובאת לכך במשנה היא דגים מלוחים מאוד, שמחמת מליחותם אי אפשר לאכול אותם ללא בישול, והם מתבשלים בכלי שני2. דוגמה נוספת שמובאת בפוסקים לקלי הבישול היא ביצה חיה, שגם היא מתבשלת בכלי שני, ולכן אסור לתת אותה בכלי זה3.
מאכלים המתבשלים בקלות מתבשלים גם בכלי שלישי4, ולכן אין לתת ביצה חיה גם בכלי שלישי5.
בגמרא הובאו דוגמאות בודדות למאכלים שמתבשלים בקלות, אך יש סוברים שאין לתת שום מאכל בכלי שני, כיוון שישנם מאכלים המתבשלים בקלות שלא הוזכרו בגמרא, ואיננו בקיאים לדעת אלו מאכלים מתבשלים בקלות ואלו מאכלים אינם מתבשלים בקלות. לכן בכל מאכל יש לחשוש שמא הוא מתבשל בקלות ואין לתת אותו בכלי שני; וכן נוהגים יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד1. לפי דעה זו, אין לתת פלח לימון2 או דבש3 בכוס תה, כיוון שיש לחשוש שהלימון והדבש מתבשלים בקלות והם יתבשלו בכלי שני. ויש חולקים וסוברים שמותר לתת את כל המאכלים בכלי שני, מלבד מאכלים שנאמר עליהם בגמרא שהם מתבשלים בקלות או מאכלים שניכר שהם מתבשלים בקלות, ואין צורך לחשוש בכל מאכל שמא הוא מתבשל בקלות; וכן נוהגים רבים מיוצאי ספרד4. לפי דעה זו, מותר לתת לימון או דבש בכוס תה, ואין צורך לחשוש שהלימון או הדבש יתבשלו בכלי שני5.
ישנם מאכלים שמפורש בגמרא שאינם מתבשלים בקלות, ולדעת כולם מותר לתת אותם בכלי שני, והם: מים, שמן1 ותבלינים2.
שאר המשקים כגון חלב, תמצית תה, דבש נוזלי וכדומה, יש סוברים שצריך לחשוש לבישולם בקלות1, ויש חולקים וסוברים שהם דומים לשמן ומים ואינם מתבשלים בקלות2, וכן הלכה3. לכן מותר לתת חלב, תמצית תה ודבש נוזלי בכוס מים חמים, ואין צריך לחשוש שהם מתבשלים בכלי שני4.
לסיכום, למנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, אין לתת בכלי שני שום מאכל מלבד משקים ותבלינים, ולמנהג רבים מיוצאי ספרד, מותר לתת בכלי שני את כל המאכלים מלבד דגים מלוחים מאוד, ביצה ומאכלים שניכר שהם מתבשלים בכלי שני.
מאכלים שיוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד אינם נותנים אותם בכלי שני מחשש שמא הם מתבשלים בקלות, כגון לימון ודבש, מותר לתתם בכלי שלישי1. זאת כיוון שאפשר שאינם מתבשלים בקלות, וגם אם הם מתבשלים בקלות, אפשר שכלי שלישי אינו מבשלם2.
עלי תה, ניכר שהם מתבשלים בכלי שני, ולכן הן יוצאי אשכנז והן יוצאי ספרד נזהרים שלא לתת אותם בכלי שני1. לגבי נתינתם בכלי שלישי נחלקו הדעות. יש סוברים שאין לתת אותם בכלי שלישי2, כיוון שניכר שהם מתבשלים אף בכלי שלישי3. ויש חולקים וסוברים שהם אינם מתבשלים בכלי שלישי4, ואף שהמים נצבעים ומקבלים טעם מעלי התה כאשר נותנים אותם בכלי שלישי, אין מכך ראיה שעלי התה מתבשלים, שכן המים נצבעים ומקבלים טעם מעלי התה גם כאשר נותנים אותם במים צוננים5. למעשה, מומלץ להימנע מהכנת תה בכלי שלישי. והמקילים יקפידו להשהות את המים החמים מעט זמן בכלי השני עד שדפנות הכלי יתחממו, וכן ישהו את המים בכלי השלישי עד שגם דפנות הכלי יתחממו, כדי שחום המים ירד משמעותית, ולאחר מכן יתנו את עלי התה בכלי השלישי6.
הדרך המובחרת להכנת תה בשבת היא להכין בערב שבת תמצית תה, ובשבת לשפוך את תמצית התה לתוך כוס עם מים חמים (כלי שני)7.
כאשר נעזרים במצקת כדי להעביר תבשיל מן הסיר אל צלחת, נחלקו הפוסקים אם המצקת נחשבת כלי שני, כיוון שדפנות המצקת לא התחממו באש1, או שהמצקת נחשבת כלי ראשון, כיוון שדפנות המצקת מתחממות בתוך הסיר2. להלכה, יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד נוהגים להחמיר ולהחשיב את המצקת לכלי ראשון ואת הצלחת שלתוכה הונח האוכל לכלי שני3. ורבים מיוצאי ספרד נוהגים להקל ולהחשיב את המצקת לכלי שני, ואת הצלחת שלתוכה הונח האוכל לכלי שלישי4.
כמבואר לעיל, אין בכוח תבשיל חם הנתון בכלי שני לבשל מאכל רגיל שאינו מקלי הבישול, כיוון שדפנות הכלי קרות והן מקררות את התבשיל. אמנם יש סוברים שדין זה נכון רק בתבשיל נוזלי הנתון בכלי שני, אך אין הוא נכון בתבשיל מוצק ('גוש') הנתון בו. ולכן דינו של תבשיל מוצק הנתון בכלי שני הוא כתבשיל הנתון בכלי ראשון, שבכוחו לבשל גם מאכלים שבוודאי אינם מקלי הבישול, כשמן, מים ותבלינים1. החילוק בין תבשיל מוצק לתבשיל נוזלי נובע משוני בין תכונת הנוזל לתכונת המוצק: הנוזל מתפשט בכלי שהוא נתון בו, מתקרר מדפנותיו וחוזר ומתערב ביתר התבשיל ומקררו. אך מאכל מוצק כתפוח אדמה או בשר חם אינו מתפשט בכלי, ודפנות הכלי מצננות רק את החלק הקטן הבא עימן במגע, והחלק שמתקרר אינו שב ומתערב ביתר התבשיל ואינו מקררו. לכן תבשיל מוצק שניתן בכלי שני שומר על חומו זמן רב, ויש בכוחו לבשל2. לסוברים שמאכל מוצק בכלי שני דינו כמאכל הנתון בכלי ראשון, אין לפזר תבלין על בשר, חומוס, שעועית או אורז הנתונים בכלי שני, כל עוד הם חמים בשיעור שהיד סולדת בהם, כיוון שהתבלין יתבשל, וכן אין לשפוך שמן על תפוח אדמה חם הנתון בכלי שני, כיוון שהשמן יתבשל3; וכן נוהגים יוצאי אשכנז4. ויש חולקים וסוברים שאין בכוח תבשיל חם הנתון בכלי שני לבשל מאכל שאינו מקלי הבישול, בין שהתבשיל מוצק ובין שהוא נוזלי5, ולשיטתם מותר לפזר תבלין על בשר, חומוס, שעועית או אורז הנתונים בכלי שני, וכן מותר לשפוך שמן על תפוח אדמה חם הנתון בכלי שני; וכן נוהגים יוצאי ספרד6.
מתנת השבת לישראל
פרק ב- יסודות מלאכת מבשל
