מלאכות שבת ומלאכת המשכן

פעמים רבות נאמר בתורה שאסור לעשות מלאכה בשבת, אך אין מפורש בה מהן המלאכות שאסור לעשותן. חז"ל הורו שהמלאכות האסורות הן המלאכות שנדרשו לבניית המשכן. זאת הם למדו מן הסמיכות בין הציווי לבנות את המשכן לבין הציווי על שמירת השבת, בפרשת ויקהל¹.

שלושים ותשע מלאכות נדרשו לבניית המשכן, והן שלושים ותשע המלאכות האסורות בשבת². מלאכות אלו מכונות "אבות מלאכות", משום שלכל אחת מהן יש "תולדות" - פעולות הדומות לה, שגם הן אסורות, אף שלא נדרשו לבניית המשכן³.

שלושים ותשע מלאכות המשכן מחולקות לכמה קבוצות. הראשונה שבהן כוללת אחת עשרה מלאכות שנדרשות להכנת לחם, החל משלב החרישה לקראת זריעת התבואה ועד אפיית הלחם. מלאכות אלו מכונות "מלאכות הפת", והן: חורש, זורע, קוצר, מעמר, דש, זורה, בורר, טוחן, מרקד, לש ואופה. מלאכות אלו תתבארנה בעזרת ה' בפרקים הבאים.

המשכן הוא תכלית העולם ומרכזו. בו שורה השכינה וממנה היא מתפשטת לעולם כולו. בבניית המשכן התעלו כל המלאכות לייעודן העליון - השראת השכינה בארץ. לכן בניין המשכן כלל את כל המלאכות החשובות הקיימות בעולם, כדי שכל אלו יתעלו לשורשן ויכוונו לתכליתן העליונה. גם המלאכות האסורות בשבת הן המלאכות החשובות הקיימות בעולם, ולכן הן נלמדות מבניית המשכן⁴. 

ל"ט מלאכות נדרשו למשכן, ו"לט" בארמית פירושו קללה, ולעומת זאת בהיפוך האותיות, "טל" הוא ברכה על פני האדמה. עניין זה מרמז לנו כי מלאכת המשכן היא הדרך שבה קללת "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם"⁵ יכולה להפוך לברכה. כאשר אדם מחפש את תכלית קיומו במציאותו החומרית, בעבודה לשם קיומו בלבד, לא יוכל הוא לעולם להגיע לאושר ולסיפוק אמיתיים. אך כאשר הוא מרים את עיניו לשמים ומכיר במוצאו האמיתי ובמקור ברכתו, נעשית כל עבודתו עבודת ה' וכל מלאכתו מלאכת שמים. מלאכת המשכן ועבודת המקדש רוממו את ערך המלאכה באומה כולה. על ידן כל אדם מישראל התרומם להכיר בתכלית האלוקית של החיים ולפעול את כל פעילותו לשמה, והן נתנו ערך ומשמעות לכל מלאכתו בשדה ובעיר. כפי שהמקדש רומם את ערך המלאכה באומה כולה, כך מרוממת השבת את מלאכתו של כל אדם בששת ימי המעשה ונותנת לה טעם וערך. השבת שמה במרכז את חיי הקודש. היא מורה שתכלית החיים אינה במציאותם החומרית ובעבודה לשם הקיום בלבד, אלא בדבקות בה' המתגלה בהם. מכוח קדושת השבת, מתרוממים החיים כולם ונעשים מכוונים אל תכליתם. ואף המלאכה שנעשית בימי המעשה מקבלת ערך ומשמעות ונעשית לעבודת ה' ולמלאכת שמים, שכן היא מקיימת ומפרנסת חיים קדושים וטהורים של קרבת אלוקים⁶.