השבת - עדות על בריאת העולם

הסיבה למרכזיותה של מצוות השבת נעוצה במהותה. השבת אינה 'עוד מצווה' אלא היא מצווה שעניינה עדות על בריאת העולם על ידי הקדוש ברוך הוא. ביום זה שבת ה' ממלאכת בריאת העולם, וזו הסיבה לקדושתה ולברכתה, כפי שמתואר בסוף מעשה הבריאה: "וַיְכַל אלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת"¹.

במעמד הר סיני צווינו על איסור המלאכה בשבת, והטעם שהובא לכך הוא מנוחת ה' ממעשה הבריאה ביום השביעי: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקיךָ..., כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ"².

שביתת השבת נובעת אפוא מהיות היום השביעי לבריאה יום המנוחה של ה', ובאי עשיית המלאכה בשבת מעידים ישראל על בריאת העולם. בניגוד לטועים לחשוב שהעולם היה מאז ומעולם ולא נברא על ידי הקדוש ברוך הוא, עם ישראל מעיד כי העולם נברא ביד ה'. מי שסובר שהעולם קדמון ולא נברא, אינו מכיר בכך שיש מנהיג לבירה ושעל האדם לעבדו ולשמוע בקולו, וגם אינו מבין כי יש תכלית לקיומו ולקיום המציאות כולה. בעיניו הקיום הוא סתמי, חסר פשר ומשמעות, כיוון שאין ביסודו שום רצון אלוקי. לעומתו, מי שמעיד על בריאת העולם - מכיר שיש לו מנהיג, מבין שיש סיבה לקיום הנמצאים וישנה תכלית אלוקית שאותה צריך להוציא אל הפועל. הידיעה שה' ברא את העולם היא הבסיס והשורש לכל עבודת ה'. ממנה נובעת הכרת הטוב העמוקה כלפי ה', והחובה לשמוע בקולו ולעשות את רצונו. כפי שמבאר המשנה ברורה בהקדמתו להלכות שבת: "ענין שבת הוא שורש האמונה לידע שהעולם הוא מחודש, וכיון שברא הכל הוא אדון על הכל, ואנחנו עבדיו ומחויבים לעשות רצונו, ולעבדו בכל גופינו ונשמותינו וממונינו כי הכל שלו. ולכן אמרו חז"ל שכל המשמר את השבת כאלו מקיים כל התורה, וכל המחלל השבת כאלו כפר בכל התורה כולה, כיוון שהשבת היא שורש האמונה".

זו הסיבה לכך שמצוות שמירת השבת כתובה בלוח הראשון של לוחות הברית, שבו כתובות המצוות המבססות את קבלת עול מלכות שמים של האדם, כיוון שהיא מבססת את קבלת עול מלכות שמים. וכך מבאר בעל ספר העקרים: "בלוח האחד היו חמשה דברות שאדם מחויב בעשייתן מצד קבלת א-להותו יתברך. כי כמו מלך אחד שבנה מדינה והלך ולקח עבדים והוציאם לחרות והושיבם בתוכה, ואחר כך בא אליה לדבר עמהם כדי שיקבלו עליהם את עול מלכותו, ראוי שיודיעם תחלה שהוא האדון אשר השגיח עליהם והוציאם לחרות מבית עבדים... ואחר זה ראוי שיקבע להם זכר ליום שבנה המדינה ומתוך כך יזכרו שיש להם אדון שבנה המדינה, ויזכרו איך היתה ישיבתם בתוכה שהיו עבדים והוציאם לחרות. ובעבור זה צוה עליהם לשמור את יום השבת להורות על חדוש העולם ועל יציאת מצרים מעבדות לחרות"³.