השבת מתנה טובה היא לישראל1. כל איש ואישה בישראל אוהבים את השבת וקשורים אליה - גדולים וקטנים, מבוגרים וצעירים, תלמידי חכמים והמון עמך בית ישראל. מצפים הם לה, טורחים לקראת בואה, מכבדים אותה במלבושים נאים, מענגים אותה במאכלים משובחים, מזמרים לה ומהללים אותה.
רבות נכתב על השבת ונאמר עליה. פסוקי תורה, נביאים וכתובים מדברים בה, ודברי חז"ל הקדושים עוסקים רבות במהותה ובטעמיה, בברכתה ובקדושתה, וביותר בשמירתה, בדיניה ובהלכותיה. ראשונים ואחרונים דנים ומדקדקים במלאכות האסורות בה, בסייגיהן ובגזרות הנלוות להן.
מרכזיות השבת ניכרת לא רק בתורה ובליבם של ישראל, אלא גם בהיסטוריה הלאומית שלנו. כמה נרדף עם ישראל בגלל שמירת השבת, וכמה שנאה באה לנו מן האומות עקב קיומה. בכל הדורות יהודים מסרו את נפשם על שמירתה, לא עזבוה ולא שכחוה. והשבת כמו נצרה לישראל אמונים - שמרה היא עליהם כפי ששמרו הם עליה.
ואכן, חז"ל מלמדים אותנו כי שבת אינה מצווה רגילה, אלא היא מצווה השקולה כנגד כל המצוות כולן2. חומרתה כה רבה עד שהמחלל שבת ועושה מלאכה בפרהסיה, כאילו כפר בכל התורה כולה3, והוא נחשב כעובד עבודה זרה4. חכמים גזרו להתרחק ממנו ועל כן יינו יין נסך5.
מדוע מצווה זו כה מרכזית בתורה, בלבבות ובהיסטוריה של עם ישראל? על שום מה שקולה היא כנגד כל המצוות וחומרתה כה רבה?
הסיבה למרכזיותה של מצוות השבת נעוצה במהותה. השבת אינה 'עוד מצווה' אלא היא מצווה שעניינה עדות על בריאת העולם על ידי הקדוש ברוך הוא. ביום זה שבת ה' ממלאכת בריאת העולם, וזו הסיבה לקדושתה ולברכתה, כפי שמתואר בסוף מעשה הבריאה: "וַיְכַל אלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת"1.
במעמד הר סיני צווינו על איסור המלאכה בשבת, והטעם שהובא לכך הוא מנוחת ה' ממעשה הבריאה ביום השביעי: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקיךָ..., כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ"2.
שביתת השבת נובעת אפוא מהיות היום השביעי לבריאה יום המנוחה של ה', ובאי עשיית המלאכה בשבת מעידים ישראל על בריאת העולם. בניגוד לטועים לחשוב שהעולם היה מאז ומעולם ולא נברא על ידי הקדוש ברוך הוא, עם ישראל מעיד כי העולם נברא ביד ה'. מי שסובר שהעולם קדמון ולא נברא, אינו מכיר בכך שיש מנהיג לבירה ושעל האדם לעבדו ולשמוע בקולו, וגם אינו מבין כי יש תכלית לקיומו ולקיום המציאות כולה. בעיניו הקיום הוא סתמי, חסר פשר ומשמעות, כיוון שאין ביסודו שום רצון אלוקי. לעומתו, מי שמעיד על בריאת העולם - מכיר שיש לו מנהיג, מבין שיש סיבה לקיום הנמצאים וישנה תכלית אלוקית שאותה צריך להוציא אל הפועל. הידיעה שה' ברא את העולם היא הבסיס והשורש לכל עבודת ה'. ממנה נובעת הכרת הטוב העמוקה כלפי ה', והחובה לשמוע בקולו ולעשות את רצונו. כפי שמבאר המשנה ברורה בהקדמתו להלכות שבת: "ענין שבת הוא שורש האמונה לידע שהעולם הוא מחודש, וכיון שברא הכל הוא אדון על הכל, ואנחנו עבדיו ומחויבים לעשות רצונו, ולעבדו בכל גופינו ונשמותינו וממונינו כי הכל שלו. ולכן אמרו חז"ל שכל המשמר את השבת כאלו מקיים כל התורה, וכל המחלל השבת כאלו כפר בכל התורה כולה, כיוון שהשבת היא שורש האמונה".
זו הסיבה לכך שמצוות שמירת השבת כתובה בלוח הראשון של לוחות הברית, שבו כתובות המצוות המבססות את קבלת עול מלכות שמים של האדם, כיוון שהיא מבססת את קבלת עול מלכות שמים. וכך מבאר בעל ספר העקרים: "בלוח האחד היו חמשה דברות שאדם מחויב בעשייתן מצד קבלת א-להותו יתברך. כי כמו מלך אחד שבנה מדינה והלך ולקח עבדים והוציאם לחרות והושיבם בתוכה, ואחר כך בא אליה לדבר עמהם כדי שיקבלו עליהם את עול מלכותו, ראוי שיודיעם תחלה שהוא האדון אשר השגיח עליהם והוציאם לחרות מבית עבדים... ואחר זה ראוי שיקבע להם זכר ליום שבנה המדינה ומתוך כך יזכרו שיש להם אדון שבנה המדינה, ויזכרו איך היתה ישיבתם בתוכה שהיו עבדים והוציאם לחרות. ובעבור זה צוה עליהם לשמור את יום השבת להורות על חדוש העולם ועל יציאת מצרים מעבדות לחרות"3.
אמנם נשאלת השאלה, מדוע השבת, שהיא היום שבו נח ה' ממלאכת הבריאה, נקבעה להיות יום העדות על בריאת העולם? לכאורה, הימים שבהם ברא ה' את העולם היו צריכים להיקבע כזכר למעשה בראשית, ולא היום שבו הוא נח ממלאכתו?
כדי להשיב על שאלה זו יש להבין מהי המנוחה שנח ה' ביום השבת. מנוחה אנושית נובעת בדרך כלל ממגבלות האדם. אדם עובד ועמל, וכאשר כלים כוחותיו הוא מפסיק את פעילותו ונח. במנוחה הוא נמנע מעשייה, וכך מחדש את כוחותיו. כשלעצמה, אין במנוחה כל תוכן חיובי. אולם שונה היא מנוחת ה' ביום השביעי לבריאה. "הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹקֵי עוֹלָם ה' בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע"1 - ריבונו של עולם אינו מתעייף, ולכן מנוחתו אינה אמצעי לאגירת כוחות, אלא מבטאת הגעה אל התכלית. השבת היא התכלית שלשמה נבראה הבריאה כולה, וכשהיא מגיעה - נשלמת הבריאה. וכך מבאר רש"י: "'ויכל אלקים ביום השביעי'... מה היה העולם חסר? מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה"2.
מדברי רש"י אנו למדים שמנוחת ה' ביום השבת היא עצמה 'גמר המלאכה' של בריאת העולם. תוכן מנוחת השבת אינו תוכן שלילי של הימנעות מיצירה בלבד, אלא הוא תוכן חיובי, מהות שהעולם חסר בלעדיה, ורק בבואה נשלמת הבריאה.
מהי אותה מהות של מנוחה שהיה העולם חסר, מה יש בה בשבת שמשלים את הבריאה כולה? על כך משלו חכמים: "משל למלך שעשה לו חופה, סיידה וכיירה (-צייר בה ציורים נאים), מה היתה החופה חסרה? כלה שתכנס לחופה. כך מה היה העולם חסר? שבת"3. השבת נמשלת לכלה. ביום נישואיה נקשרת הכלה לחתן, מתקדשת לו וכורתת עמו ברית. ששת ימי הבריאה נמשלו ליצירת חופה מתוקנת וערוכה, מסוידת, מצוירת ויפה - שמטרתה היא אותה ברית ואותם קידושין בין החתן לכלה. וכך מבאר המהר"ל: "השבת קראו חכמים בלשונם 'כלה', ומה ענין כלה לשבת? אלא שעל ידי השבת יש לעולם חבור בו יתברך ולכך נקרא השבת 'כלה', שהיא עומדת להתחבר בבעלה. וזוהי כוונת הפסוק 'וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה4', מלאכתו היא העולם, ויצירתו הסתיימה ביום השבת, כיוון שביום זה נוצר החבור הקדוש והדבוק העליון בין ה' יתברך לעולם, וזהו גמר מלאכת העולם"5.
מהותה של השבת היא אפוא הדבקות והחיבור בין הבריאה לבורא. בשבת מתגלה תכלית הבריאה כולה, לשם מה נוצרו שמים וארץ וכל אשר בם - כולם נבראו לשם הדבקות של הבריאה בבורא. זהו היום שבו העולם מתחבר לבוראו, יום של קדושה וקרבת אלוקים. ביום השביעי 'נכנסה הכלה לחופה' - העולם כולו התקדש והתגלתה תכלית בריאתו - החיבור והדבקות בה' יתברך.
אם כן, כשם שביום השביעי תמה מלאכת עשיית החופה ונכנסה הכלה אליה, כך גם בכל שבת שובתים ישראל ממלאכה, והרי הם ככלה הנכנסת לחופה ומתקשרת לחתנה - בוראם. וכך כותב הרדב"ז: "וכדי שיהיו פנויים לשמוח בשמחת חתן וכלה ציווה שלא לעשות מלאכה, לכוון דעתו ומחשבותיו ליחד הייחוד כראוי"6. שביתת המלאכה בשבת היא שביתה של דבקות בבורא העולם, על ידה מפנה האדם את עצמו מכל ענייניו ופונה לייחד מחשבתו ודעתו לבוראו.
כשם שהקב"ה שבת ממלאכת בריאת העולם ביום השביעי וייחד יום לקשר הבריאה בבורא, כך גם אנו שובתים ממלאכה ומפנים עצמנו לדבוק בו. בששת ימי המעשה טרוד האדם ועמל לפרנסתו ולבניין העולם החומרי. הוא שוקע בענייני הקיום היום-יומי, ומתוך התביעה הנמרצת שהם תובעים, עלול הוא להתרחק מחיי הרוח. עלולה להתפתח בו תפיסת עולם שלפיה השגשוג החומרי והנאות העולם הם עיקר החיים, ולא ערכי החסד, הדבקות בה' וקרבת האלוקים. בא יום השבת בתכונתו הקדושה ובאיסור המלאכה הנובע ממנה, ומסיר את המסווה מעל חיי האדם. הוא מטהר את מחשבות החולין ומפנה את ליבו להידבק בה', ולהתרומם במעלות הקודש7.
השבת מיוחדת היא לעם ישראל, כמו שנאמר: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם, בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם"1. "משל למה הדבר דומה? למלך אחד שהיה לו כלי חמדה, ולא רצה להנחילו אלא לבנו, כך יום השבת שהוא יום מנוחה וקדושה, ולא רצה הקדוש ברוך הוא להנחילו אלא לישראל"2. ואכן, עם ישראל הוא בעל החושים המיוחדים לקליטת התוכן הפנימי של הבריאה המתגלֶה בשבת. הוא השובת בשבת ונח בה, ויודע כי כל מלאכתו בששת ימי המעשה היא מכוח קדושת השבת, ונועדה להוציא את תכלית הבריאה אל הפועל - את הקישור והדבקות של העולם כולו באלוקיו.
בעדותו על בריאת העולם על ידי שמירת השבת, מצעיד עם ישראל את המציאות כולה אל שלמותה בעתיד, שכן בריאת העולם על ידי ה' מלמדת שכל מה שקיים במציאות ומתרחש בה נובע מרצון ה', וממילא גם מכוון להתגלות רצון זה במציאות - בעת הגאולה העתידה. על ידי שביתת השבת והדבקות בה' בה, חיים ישראל מעין עתיד שלם זה בכל שבוע ושבוע, ומכינים את העולם כולו למדרגת העתיד.
לאור כל מה שנאמר לעיל, ניתן להבין מדוע כה מרכזי הוא מקומה של השבת בתורה, בלבבות ישראל ובהיסטוריה הלאומית שלנו - השבת היא העדות על בריאת העולם והיא זכר ליציאת מצרים, היא השלמת הבריאה כולה, והיא הברית בין ה' ובין עמו. ישראל הוא בן זוגה של השבת, הוא היודע את סוד השביתה בה והוא המקיימה באהבתו אותה ובמסירותו עליה. בשביתת השבת ממלאכה מְפַנים ישראל את דעתם ומכוונים ליבם לייחוד ה', ולשמחה בזיווג ובקשר המופלא בין ה' לעולמו, ומטהרים את הבריאה כולה מתפיסות החול המרחיקות אותה מיוצרה. וככל שאדם מישראל מכיר בערכה של השבת, כך הוא שמח בשמירתה, מדקדק במצוותיה ולומד בעניין את הלכותיה. וכך כותב מרן הרב קוק זצ"ל: "אין לנו שום מצווה שבתורה, שהיא צריכה כל כך לימוד, כל כך הקשבה וכל כך שמירה כמו קדושת השבת. כל חרד לדבר ה' יודע שבלא שימת לב חודרת, בלא לימוד ושינון של הלכות שבת ובלא העמקה עליונה ברוח קדושת השבת, אין אנו יוצאים בה ידי חובתנו"3.
יהי רצון שנזכה כולנו להיות "עם מקדשי שביעי", ויקוימו בנו דברי הנביא: "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר - אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץְ, והַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר"4.
מתנת השבת לישראל
מבוא
