כיסוי כלי העומד על גבי הפלטה

בזמננו אין רגילים לשמור על חום תבשילים על ידי כִּיסוּיָם בחומרים הדומים לגפת, אך רגילים לכסות את הסירים הנתונים על הפלטה בכיסוי בד. לדעת חלק מהפוסקים, הטמנה של תבשיל המונח על גבי פלטה נחשבת להטמנה המוסיפה חום, כפי שיתבאר להלן.

תבשיל העומד על גבי מקור חום, כאש או פלטה, נחלקו הראשונים אם כיסויו בחומר שאינו מוסיף חום נחשב הטמנה המוסיפה חום. לדעת הרשב"א, כיסוי תבשיל העומד על מקור חום נחשב הטמנה המוסיפה חום, כיוון שהאש או הפלטה מוסיפים חום בתבשיל והכיסוי מסייע לכך¹. ולדעת הרמב"ן, כיסוי תבשיל העומד על מקור חום נחשב הטמנה שאינה מוסיפה חום, כיוון שהכיסוי עצמו אינו מוסיף חום². אף שהשלחן ערוך פסק כדעה המחמירה, שכיסוי תבשיל העומד על מקור חום נחשב הטמנה המוסיפה חום³, יוצאי ספרד נוהגים להקל ולכסות בערב שבת תבשילים העומדים על גבי מקור חום⁴, וזאת משום שהם נהגו כן לפני חיבור השלחן ערוך, וגם לאחר שהשלחן ערוך פסק לאסור זאת הם המשיכו במנהג שהיה מקובל בידם⁵. לכן מותר ליוצאי ספרד לכסות בבד בערב שבת תבשילים המונחים על הפלטה⁶. אך יוצאי אשכנז נוהגים כפי שנפסק בשלחן ערוך, שאסור לכסות בערב שבת תבשילים המונחים על מקור חום⁷, ולמנהגם אין לכסות את הסירים המונחים על הפלטה מכל צדדיהם, וכן אין לעטוף מֵחם בבגד מיוחד המותאם למידת המֵחם⁸. אך מותר ליוצאי אשכנז לכסות חלקית סיר הנתון על גבי פלטה של שבת, כיוון שהטמנת מקצת כלי מותרת למנהג יוצאי אשכנז⁹.