פרק יג - צפוּן

בסוף הסעודה, אוכלים את מצת האפיקומן, זכר לקרבן פסח שהיה נאכל בסוף הסעודה "על השובע"¹. מצת האפיקומן היא החתיכה הגדולה של המצה שנחצתה ב'יחץ', ואם מצה זו נאבדה או שאין במצה זו מספיק כדי לתת לכל אחד מהסועדים כזית, אפשר לקיים את מצוות אכילת אפיקומן בכל מצה שמורה². 

כינו את המצה שאוכלים בסוף הסעודה לשם מצווה בשם 'אפיקומן', כיוון שפירוש המילה 'אפיקומן' הוא מיני מתיקה שמגישים בסוף הסעודה למנה אחרונה, ומצה זו הנאכלת לשם מצווה, חביבה עלינו כמיני מתיקה³.

בסימני הסדר, אכילת האפיקומן מכונה 'צפוּן', משום שנוהגים להצפין ולהסתיר את מצת האפיקומן, שמא יאכלו המסובים את כל המצות ולא תישאר להם מצה שמורה לאוכלה בסוף הסעודה.

יש לאכול כזית ממצת האפיקומן, שהוא כחצי מצת מכונה. מי שרוצה להדר, יאכל שני כזיתים - כזית אחד זכר לקרבן פסח, וכזית שני זכר למצה שהייתה נאכלת עם קרבן פסח¹. המהדר לאכול שני כזיתים יכול לנהוג כדעה המקילה בחישוב שיעור כזית, שכזית הוא כשליש ביצה², ולהסתפק באכילת שני שליש מצת מכונה עבור שני כזיתים. אין למרוח על מצת האפיקומן ממרח או לטבל אותה בסלט, כי טעם המצה צריך להיות מורגש³

בזמן אכילת האפיקומן יש להסב, מכיוון שהאפיקומן נאכל זכר לקרבן פסח, ואת קרבן הפסח היו אוכלים בהסבה¹. אדם שאכל אפיקומן בלא להסב, אינו צריך לחזור ולאכול את האפיקומן. זאת משום שיש סוברים שאין צריך להסב באכילת האפיקומן, כיוון שלא חייבו חכמים להסב באכילה שהיא רק זכר לדבר אחר; ובדיעבד יש לסמוך על הסוברים כן. והרוצה להדר, יאכל שוב אפיקומן בהסבה, לצאת ידי כולם².

יש לאכול את מצת האפיקומן "על השובע", זכר לקרבן פסח שהיה נאכל "על השובע"¹. אכילה על השובע היא אכילה כאשר האדם שבע, אבל לא לגמרי, ויש לו קצת תאווה לאכול. לכן יש להקפיד שלא לשבוע לגמרי מהאוכל שמוגש ב'שולחן עורך', כדי שלא להגיע למצב של שובע שבו לא תהיה לאדם תאווה לאכול את האפיקומן. אדם השבע לגמרי עד כדי כך שהוא מואס באכילה, ואוכל את מצת האפיקומן מתוך הכרח, אינו מקיים את המצווה, כיוון שאכילה כזו שאדם מואס בה, היא אכילה גסה ואינה נחשבת אכילה².

מכיוון שאכילת האפיקומן היא זכר לקרבן פסח, זמן אכילת האפיקומן תלוי בזמן אכילת קרבן פסח, ונחלקו בו תַנָאים וראשונים: לדעת רבי עקיבא, זמן אכילת קרבן הפסח הוא כל הלילה, וכן פסקו הרי"ף, הרמב"ם וראשונים נוספים. לדעת רבי אלעזר בן עזריה, זמן אכילת קרבן פסח הוא עד חצות, וכן פסקו רבנו חננאל, התוספות וראשונים נוספים. לכתחילה יש לאכול את האפיקומן לפני חצות, שכן כך פסק השלחן ערוך1. אדם שלא הספיק לאכול את האפיקומן לפני חצות, יאכלנו לאחר חצות, כדי שיקיים את המצווה לדעת הרי"ף והרמב"ם². 

יש ששומרים חתיכה מהאפיקומן ותולים אותה בבית, או נושאים אותה עימם כסגולה לשמירה, משום ששיירי מצווה מגינים על האדם ומצילים אותו מן הפורענות³.

אחרי שאוכלים את האפיקומן אסור לאכול, מכיוון שהאפיקומן נאכל זכר לקרבן פסח, ולאחר אכילת קרבן פסח אסור היה לאכול דבר, כדי שטעם הפסח יישאר בפה¹.

לאחר שאוכלים את האפיקומן אסור גם לשתות, מלבד את הכוס השלישית והכוס הרביעית של ארבע כוסות, שהן כוסות של מצווה. מותר לשתות מים, כיוון שאין הם מבטלים את טעם המצה, וכך גם תה או קפה שטעמם קלוש; אבל משקה שטעמו חזק, כגון משקה תפוחים שיש בו תפוחים כתושים, אסור². במקום צורך גדול, אפשר לשתות כל משקה שאינו משכר. זאת מכיוון שיש סוברים שאיסור השתייה אינו מחשש שהשתייה תבטל את טעם המצה, אלא משום שיש מצווה לספר ביציאת מצרים כל הלילה עד שתחטפנו שינה, ושתיית משקה משכר תמנע מהאדם לקיים מצווה זו. לפי דעה זו, רק משקאות משכרים אסור לשתותם, ובמקום צורך גדול אפשר לסמוך על דעה זו³.