פרק יב - שולחן עורך

אוכלים סעודה חגיגית לכבוד החג. יש לשים לב שלא לשבוע לגמרי מהסעודה, כי יש לאכול את מצת האפיקומן אחר הסעודה, כאשר יש לאדם קצת תאווה לאוכלה¹. בשעה שאוכלים את הסעודה טוב להסב², אך מי שהדבר קשה לו, אינו צריך להסב³.

קרבן פסח מיוחד בכך שהוא נאכל צלי. משום כך, נהגו שלא לאכול בשר או עוף צלויים בליל הסדר, שמא יחשבו שהצלי הנאכל הוא קרבן פסח, ויחשדו באוכלו שהוא אוכל קודשים מחוץ לירושלים. לכן אין לאכול את הזרוע הצלויה המונחת בקערה, או כבד צלוי. האיסור הוא רק באכילת צלי בלילה, אבל ביום מותר לאכול צלי, לכן ראוי לאכול את הזרוע מקערת הסדר ביום למחרת, כדי שלא תיזרק לפח ויהיה בכך ביזוי מצווה¹. בשר שנצלה בסיר ומתבשל בנוזלים שיוצאים ממנו, נחשב צלי, ואסור לאוכלו בליל הסדר². אך בשר שטוגן בשמן אינו נחשב צלי, ומותר לאוכלו בליל הסדר³.

יש נוהגים לאכול בסעודה את הביצה המונחת בקערת הסדר, זכר לקרבן חגיגה. ועוד שביצה היא מאכל אבלים, ובאכילתה נזכרים שחסרים אנו את קרבן הפסח; ומצאו רמז לנהוג בליל הסדר מנהג אבלות לזיכרון המקדש, שליל תשעה באב חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל ליל הסדר¹. ויש מיוצאי ספרד שנוהגים לאכול ביצה מבושלת אחר הקידוש בתחילת הסדר, ואומרים "זכר לקרבן חגיגה", ומברכים לפניה ברכת "שהכל נהיה בדברו", ולאחר אכילתה, קודם אכילת הכרפס, מברכים את ברכת "בורא נפשות רבות"².