פרק טז - נרצָה, ודינים ומנהגים לאחר הסדר

לאחר שזכינו לקיים את מצוות הסדר, אנו מביעים את כמיהתנו שמעשינו יהיו רצויים לפני ה' יתברך. ויש שמוסיפים ומתפללים שכשם שזכינו לקיים את מצוות הסדר הנוהגות בזמן הזה, כן נזכה לעשותו בשלמות, בשנה הבאה בירושלים הבנויה.

לאחר ההגדה, יש הנוהגים לומר את מגילת שיר השירים¹, מכיוון שביציאת מצרים בחר ה' בנו מכל העמים, ונעשינו בת זוג לקב"ה. לכן אומרים את שיר השירים שכולו דברי שבח וחיבה שבין הדוד והרעיה, שהם הקב"ה וכנסת ישראל².

המצווה לספר ביציאת מצרים נמשכת כל הלילה, ולכן חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים, ולספר בניסים ובנפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו, עד שתחטפנו שינה¹. ואין הכוונה דווקא שעליו להירדם מתוך עיסוקו בדברים אלו, אלא עליו לעסוק בהם עד שירגיש עייף מאוד². ואם איחור השינה יגרום לאדם להיות עייף למחרת בתפילת שחרית, ולא להתפלל כראוי, עדיף להקדים לישון, ולא להמשיך ולספר ביציאת מצרים³.

בקריאת שמע על המיטה, יוצאי אשכנז נוהגים לדלג על כל הפסוקים שאומרים בדרך כלל לשם שמירה, מכיוון שליל הסדר הוא 'ליל שימורים', ואין למזיקים שליטה בלילה הזה¹. ויש מיוצאי ספרד הנוהגים לומר את פסוקי השמירה כבכל לילה². 

לגבי ברכת "המפיל", נחלקו המנהגים. יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד נוהגים לאומרה³. ואף שיש בה תפילה לשמירה מן המזיקים, עיקרה של ברכת "המפיל" הוא שבח לה' על שינת הלילה, שעל ידה אדם מתחזק ומתמלא כוחות לקראת היום הבא. ויש מיוצאי ספרד שאינם נוהגים לאומרה, וזאת על פי הקבלה⁴.

מותר לשטוף את הפה במי פה לפני השינה. ואף שאסור לאכול לאחר אכילת האפיקומן, כדי שטעם המצה יישאר בפה, האיסור הוא רק על אכילה ושתייה ולא על שטיפה. ובעל נפש שאינו זקוק לכך מסיבות בריאותיות ואינו איסטניס שהדבר מפריע לו, ראוי שיימנע מכך¹.