אופן אמירת ההלל

אף שבדרך כלל אומרים הלל בעמידה, בליל הסדר אומרים את ההלל בישיבה, כבני חורין¹, אך אין מסבים באמירת ההלל, כי ההלל צריך להיאמר מתוך כובד ראש².

מצווה להדר ולומר את ההלל במעמד שלושה אנשים, כדי לאומרו בדרך שירה, כפי שאומרים את ההלל בבית הכנסת, ויש בעניין זה הבדל בין מנהג יוצאי ספרד למנהג יוצאי אשכנז. מנהג יוצאי ספרד הוא שהגדול מבין השלושה אומר: "הודו לה' כי טוב", והשניים עונים לו: "כי לעולם חסדו", ושוב אומר הגדול: "יאמר נא ישראל", והשניים עונים: "כי לעולם חסדו", ושוב אומר הגדול: "יאמרו נא בית אהרון", והשניים עונים: "כי לעולם חסדו"; ומסיים הגדול ואומר: "יאמרו נא יראי ה'", והשניים משיבים: "כי לעולם חסדו"3. 

מנהג יוצאי אשכנז הוא שהגדול מבין השלושה אומר: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", והשניים עונים לו: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". ושוב אומר הגדול: "יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו". והשניים עונים: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו". ושוב אומר הגדול: "יאמרו נא בית אהרון, כי לעולם חסדו". והשניים עונים: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו". ומסיים הגדול ואומר: "יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו". והשניים משיבים: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו". 

כדי שהשניים העונים יצאו ידי חובת אמירת הלל, ולא ייחשב כאילו דילגו על הפסוקים שהגדול אומר להם, על הגדול לכוון להוציא אותם באמירתו, וכן הם יתכוונו לצאת, ויצאו ידי חובה מדין 'שומע כעונה' (כאומר)⁴. 

וכן כשמגיעים ל"אנא ה' הושיעה נא" ו"אנא ה' הצליחה נא", הגדול אומר את הפסוק בקול, והשניים חוזרים אחריו. פסוקים אלו, גם קטן יכול לאומרם, והגדולים יחזרו אחריו, מכיוון שבפסוקים אלו, האומר אינו מוציא ידי חובה את השומעים, שהרי הם חוזרים ואומרים את הפסוק אחריו⁵.