פרק טו - הַלל

לפני אמירת ההלל, נוהגים למזוג כוס מיוחדת לכבוד אליהו הנביא, והיא נקראת 'כוס של אליהו', לרמוז שאנו מאמינים שכשם שגְאלנו ה' ממצרים, כך הוא יגאלנו, וישלח לנו את אליהו הנביא לבשר את הגאולה¹. ראוי שכוס זו תהיה גדולה ומכובדת, מכיוון שכוס זו היא כנגד הגאולה העתידה². ומקובל שניצוצות אורותיו של אליהו הנביא מתגלים בלילה זה בכל בתי ישראל, והוא מליץ בעד כלל ישראל להחיש את הגאולה³. רבים נוהגים להשאיר את ה'כוס של אליהו' מכוסה על השולחן עד הבוקר, ובבוקר עושים על כוס זו קידוש, שכן הואיל ונעשתה בכוס זו מצווה אחת, עושים בה עוד מצווה⁴.

לאחר שמוזגים את כוסו של אליהו, אומרים את הפסוק בתהילים "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ"¹, ולאחריו כמה פסוקים נוספים, שיש בהם תפילה לה' שייפרע מהגויים שהחריבו את בית המקדש והצרו לעם ישראל במשך הדורות². אומרים פסוקים אלו לפני הכוס הרביעית, משום שכמבואר לעיל, ארבע הכוסות תוקנו כנגד ארבע כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את הגויים בגאולה העתידה; ואנו מתפללים שכשם שאנו משלימים את מצוות ארבע כוסות, כך הקב"ה ישלים את הגאולה וייפרע מהגויים שהצרו לישראל³.

בזמן אמירת "שפוך חמתך", נוהגים יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד לפתוח את הדלת, להראות שליל פסח הוא 'ליל שימורים', ואין אנו יראים מדבר, ובזכות אמונה זו יבוא המשיח, וייפרע מהגויים שהצרו לישראל¹.

בחגים ובמועדים, בדרך כלל אומרים הלל ביום. בפסח, אומרים הלל גם בלילה, ולמדו זאת מן הפסוק: "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג"¹, כלומר בלילה המקודש לחג, ליל הסדר, יש לומר שירה². ההלל הנאמר ביום הוא מחמת קדושת החג, וההלל הנאמר בליל הסדר הוא מחמת ההודאה על הנס³. אומרים את ההלל בנעימה, בשמחה ובחדווה⁴.

מחלקים את ההלל הנאמר בליל הסדר לשניים. חציו הראשון של ההלל נאמר בסוף ה'מגיד', וחציו השני נאמר אחרי הסעודה. בסוף ה'מגיד' אומרים פרקי הלל, כדי לסיים את המגיד בדברי שבח, ולאחר הסעודה אומרים פרקי הלל, כנגד פרקי ההלל שהיו אומרים לאחר אכילת קרבן פסח¹. ועוד טעם הוא שהחצי הראשון של ההלל אמור על יציאת מצרים, ולכן הוא שייך ל'מגיד'; ואילו החצי השני של ההלל אמור על הגאולה העתידה, ועל כן הוא שייך לשלב שמהסעודה ואילך, שמכוון כנגד הגאולה העתידה².

אף שבדרך כלל אומרים הלל בעמידה, בליל הסדר אומרים את ההלל בישיבה, כבני חורין¹, אך אין מסבים באמירת ההלל, כי ההלל צריך להיאמר מתוך כובד ראש².

מצווה להדר ולומר את ההלל במעמד שלושה אנשים, כדי לאומרו בדרך שירה, כפי שאומרים את ההלל בבית הכנסת, ויש בעניין זה הבדל בין מנהג יוצאי ספרד למנהג יוצאי אשכנז. מנהג יוצאי ספרד הוא שהגדול מבין השלושה אומר: "הודו לה' כי טוב", והשניים עונים לו: "כי לעולם חסדו", ושוב אומר הגדול: "יאמר נא ישראל", והשניים עונים: "כי לעולם חסדו", ושוב אומר הגדול: "יאמרו נא בית אהרון", והשניים עונים: "כי לעולם חסדו"; ומסיים הגדול ואומר: "יאמרו נא יראי ה'", והשניים משיבים: "כי לעולם חסדו"3. 

מנהג יוצאי אשכנז הוא שהגדול מבין השלושה אומר: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", והשניים עונים לו: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". ושוב אומר הגדול: "יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו". והשניים עונים: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו". ושוב אומר הגדול: "יאמרו נא בית אהרון, כי לעולם חסדו". והשניים עונים: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו". ומסיים הגדול ואומר: "יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו". והשניים משיבים: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו". 

כדי שהשניים העונים יצאו ידי חובת אמירת הלל, ולא ייחשב כאילו דילגו על הפסוקים שהגדול אומר להם, על הגדול לכוון להוציא אותם באמירתו, וכן הם יתכוונו לצאת, ויצאו ידי חובה מדין 'שומע כעונה' (כאומר)⁴. 

וכן כשמגיעים ל"אנא ה' הושיעה נא" ו"אנא ה' הצליחה נא", הגדול אומר את הפסוק בקול, והשניים חוזרים אחריו. פסוקים אלו, גם קטן יכול לאומרם, והגדולים יחזרו אחריו, מכיוון שבפסוקים אלו, האומר אינו מוציא ידי חובה את השומעים, שהרי הם חוזרים ואומרים את הפסוק אחריו⁵.

יש הנוהגים לאחוז את הכוס בשעת אמירת ההלל¹, ולפחות בברכת "יהללוך" שבסוף ההלל². ויש שאינם נוהגים לאחוז את הכוס באמירת ההלל³.

לכתחילה, יש לסיים את אמירת ההלל קודם חצות¹, כיוון שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו אומרים את פרקי ההלל בסמוך לאכילת קרבן פסח, וזמן אכילת קרבן פסח הוא עד חצות². אך אין צורך להזדרז בעריכת הסדר או למעט בסעודה כדי להספיק ולומר את ההלל לפני חצות, משום שאין למעט במצוות סיפור יציאת מצרים ובמצוות שמחת יום טוב כדי לקיים דין זה³.

לפני אמירת ההלל מוזגים את הכוס הרביעית, ושותים אותה בהסבה לאחר ההלל. כפי שלמדנו, יוצאי ספרד אינם מברכים "בורא פרי הגפן" על כוס זו, מכיוון שהברכה שבירכו על הכוס השלישית פוטרת כוס זו. ויוצאי אשכנז מברכים "בורא פרי הגפן", כמנהגם לברך על כל כוס וכוס.

כמבואר לעיל, לכתחילה יש לשתות רביעית יין מכל כוס של ארבע כוסות, כדי לקיים את מצוות ארבע כוסות לדעת כל הפוסקים. סיבה נוספת לשתיית רביעית יין יש בכוס הרביעית של ארבע כוסות. הראשונים נחלקו בשאלה מהו שיעור השתייה המחייב ברכה אחרונה - כזית או רביעית. כדי שלא להיכנס לספק, המליץ השלחן ערוך לשתות פחות מכזית או יותר מרביעית. בשתיית כוס רביעית של ארבע כוסות, לא ניתן לשתות פחות מכזית, כי יש לשתות לפחות רוב רביעית, לכן ראוי לשתות מכוס זו רביעית, כדי שלא להיכנס לספק לגבי הברכה האחרונה¹. אדם שמתקשה לשתות רביעית יין, ישתה רוב רביעית, ויבקש מאחד הסועדים ששתה רביעית, שיוציא אותו ידי חובה בברכה האחרונה.