כוונות האכילה

לפני אכילת המצה, יש לכוון שבאכילתה מקיימים את המצווה מהתורה לאכול מצה בליל הסדר¹. כאמור, בזמן אכילת המצה אסור לדבר, וזהו זמן מתאים להתבונן בעניינה של המצה. המצה מיוחדת בכך שהיא מזכירה גם את השעבוד וגם את הגאולה. היא נקראת "לחם עוני", ובכך מזכירה את השעבוד ואת לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים. והיא נעשית בחיפזון, "על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנִגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם מיד", ובכך מזכירה את הגאולה. אפשר שיש ללמוד מכך שמטרת השעבוד היא הגאולה. השעבוד לא נועד להיפסק ולאפשר חזרה למצב הקודם, אלא הוא נועד לרומם ולהביא את עם ישראל למעלה חדשה, שלא הייתה יכולה להיות מושגת בלעדיו². כך הוא גם בחיים האישיים, 'אין דבר רע יורד מלמעלה'. תכלית הקשיים והייסורים הבאים על האדם היא להצמיח אותו, ולהוציא מתוכו כוחות חיים שלא היו מתגלים לולא הקושי. 

החמץ, שלצורך הכנתו מתפיחים את הבצק, מסמל התנשאות וגאווה. ואילו המצה, שעיסתה איננה תופחת ואין מוסיפים לה שום חומר מלבד הקמח והמים שבה, רומזת לענווה ולשחרור מתאוות ומידות רעות, המטות את האדם מעמידה על עצמיותו. בסגולת אכילת המצה לזכך את הנפש ולהחליש את כוח התאווה. לכן בזוהר הקדוש, המצה נקראת 'לחם של אמונה' ו'לחם של רפואה', מכיוון שבכוחה לרפא את הנפש מחולשותיה, ולחזק את האמונה³.

יש הנוהגים לנשק את המצה והמרור לפני אכילתם, משום חיבוב מצווה, ואשרי העובד את ה' בשמחה⁴.