תוקף המנהג

נחלקו האחרונים בתוקפו של איסור אכילת קטניות בפסח. יש סוברים שיסוד איסור קטניות הוא בגזרה שגזרו חכמי הדור¹. לדעה זו, אדם שאוכל קטניות בפסח, עובר על הנאמר בתורה: "וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וכו' לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"². ויש סוברים שחכמי הדור לא גזרו איסור על אכילת קטניות, ויסוד האיסור הוא במנהג שנהגו בארצות אשכנז³, בעידודם של גדולי התורה⁴. לדעה זו, אף שלא גזרו במפורש על אכילת קטניות, מנהג הקדמונים מחייב את הדורות הבאים אחריהם. 

המקור לכך שמנהג הקדמונים מחייב את הדורות הבאים הוא בגמרא, המספרת על בני העיר ביישן שנמנעו ביום שישי מהליכה ליום השוק שהתקיים בצידון, כדי להיות פנויים להתכונן לשבת. כעבור שנים, באו צאצאיהם לפני רבי יוחנן וביקשו שיתיר להם מנהג זה, כיוון שאבותיהם שנהגו כן היו עשירים, ויכלו להימנע ממסחר ביום שישי, אך הם אינם עשירים כמותם, ומנהג זה מקשה עליהם להתפרנס. רבי יוחנן השיב להם שלא ניתן להתיר את המנהג, כיוון ש"כבר קיבלו אבותיכם עליהם, שנאמר: 'שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ'"⁵. וכך פסק השלחן ערוך: "קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם. ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה, אלא שנהגו כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה"⁶. על סמך דברים אלו כתב הרמ"א בנוגע למנהג הקטניות: "המנהג באשכנז להחמיר, ואין לשנות"⁷. 

לפני כמאתיים שנה ניסו משכילים הנוטים לרפורמים לבטל את מנהג הקטניות, אך גדולי הדורות חיזקו מנהג זה וביססו את המחויבות לו⁸, וכך כתב בעל ערוך השלחן על המפקפקים והמקילים במנהג זה, "שהם מעידים על עצמם שאין בהם יראת שמים ויראת חטא ואינם בקיאים בדרכי התורה"⁹. 

התרת נדרים אינה מועילה להתיר את מנהג הקטניות, כיוון שהתרת נדרים מועילה רק להתיר מנהג שאדם פרטי קיבל על עצמו, אך אינה מועילה להתיר מנהג שעדה שלמה קיבלה על עצמה¹⁰. 

מנהג הקטניות מחייב להימנע מאכילת קטניות, אך מותר להשהות קטניות בבית, וכן מותר ליהנות מקטניות, כגון להדליק נר בשמן קטניות¹¹.