פרק ח - קטניות

קטניות הן גידולי שדה שהחלק הנאכל בהם הוא הזרעים¹, לדוגמה: אורז, חומוס, תירס ושעועית. מן התורה, מותר לאכול בפסח קטניות שבאו במגע עם מים, כיוון שרק דגן שבא במגע עם מים מחמיץ, אך גידולים שאינם דגן ובאו במגע עם מים, אינם מחמיצים². עם זאת, לפני כשמונה מאות שנה הנהיגו בארצות אשכנז שלא לאכול קטניות בפסח³, ושלושה טעמים עיקריים למנהג זה. טעם ראשון הוא שלפעמים מעורבים בקטניות גרגירי תבואה, והם עלולים להחמיץ⁴. טעם שני הוא שלפעמים מכינים מקטניות תבשילים ומיני מאפה הדומים במראם לתבשילים ומיני מאפה העשויים מתבואה, ומתוך כך אנשים עלולים לטעות ולהחליף ביניהם, ולהיכשל חלילה באיסור חמץ⁵. וטעם שלישי, שישנם מיני דגן שלפעמים מראם דומה מאוד לקטניות, וכדי שלא יכשלו באכילתם בפסח, אסרו את כל הקטניות⁶.

נחלקו האחרונים בתוקפו של איסור אכילת קטניות בפסח. יש סוברים שיסוד איסור קטניות הוא בגזרה שגזרו חכמי הדור¹. לדעה זו, אדם שאוכל קטניות בפסח, עובר על הנאמר בתורה: "וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וכו' לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"². ויש סוברים שחכמי הדור לא גזרו איסור על אכילת קטניות, ויסוד האיסור הוא במנהג שנהגו בארצות אשכנז³, בעידודם של גדולי התורה⁴. לדעה זו, אף שלא גזרו במפורש על אכילת קטניות, מנהג הקדמונים מחייב את הדורות הבאים אחריהם. 

המקור לכך שמנהג הקדמונים מחייב את הדורות הבאים הוא בגמרא, המספרת על בני העיר ביישן שנמנעו ביום שישי מהליכה ליום השוק שהתקיים בצידון, כדי להיות פנויים להתכונן לשבת. כעבור שנים, באו צאצאיהם לפני רבי יוחנן וביקשו שיתיר להם מנהג זה, כיוון שאבותיהם שנהגו כן היו עשירים, ויכלו להימנע ממסחר ביום שישי, אך הם אינם עשירים כמותם, ומנהג זה מקשה עליהם להתפרנס. רבי יוחנן השיב להם שלא ניתן להתיר את המנהג, כיוון ש"כבר קיבלו אבותיכם עליהם, שנאמר: 'שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ'"⁵. וכך פסק השלחן ערוך: "קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם. ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה, אלא שנהגו כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה"⁶. על סמך דברים אלו כתב הרמ"א בנוגע למנהג הקטניות: "המנהג באשכנז להחמיר, ואין לשנות"⁷. 

לפני כמאתיים שנה ניסו משכילים הנוטים לרפורמים לבטל את מנהג הקטניות, אך גדולי הדורות חיזקו מנהג זה וביססו את המחויבות לו⁸, וכך כתב בעל ערוך השלחן על המפקפקים והמקילים במנהג זה, "שהם מעידים על עצמם שאין בהם יראת שמים ויראת חטא ואינם בקיאים בדרכי התורה"⁹. 

התרת נדרים אינה מועילה להתיר את מנהג הקטניות, כיוון שהתרת נדרים מועילה רק להתיר מנהג שאדם פרטי קיבל על עצמו, אך אינה מועילה להתיר מנהג שעדה שלמה קיבלה על עצמה¹⁰. 

מנהג הקטניות מחייב להימנע מאכילת קטניות, אך מותר להשהות קטניות בבית, וכן מותר ליהנות מקטניות, כגון להדליק נר בשמן קטניות¹¹.

ברוב ארצות ספרד לא נהגו במנהג זה, והיו רגילים לאכול קטניות בפסח. לכן יוצאי ספרד רשאים לאכול קטניות¹, אך יקפידו לברור את האורז היטב, לוודא שלא התערבו בו גרגרי חיטה². ויש תלמידי חכמים יראי ה' מיוצאי ספרד שנהגו להימנע מאכילת אורז בפסח, כיוון שגרגרי חיטה עלולים להתערב בו³. 

רוב יהודי מרוקו נהגו שלא לאכול קטניות בפסח⁴, מהם שנמנעו מאכילת אורז בלבד⁵, ומהם שנמנעו מאכילת קטניות יבשות, ובקטניות לחות נהגו להקל⁶, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו⁷. 

גם את מנהג יוצאי מרוקו אי אפשר להתיר על ידי התרת נדרים, כיוון שיוצאי מרוקו נחשבים עדה שלמה, וכאמור, התרת נדרים אינה מועילה להתיר מנהגים שעדה שלמה קיבלה על עצמה⁸. ויש מי שכתב שיוצא מרוקו שקשה לו לנהוג כמנהג אבותיו, יכול לעשות התרת נדרים, ועל ידי זה יוכל לשנות את מנהגו ולאכול קטניות⁹. ואף שיוצא אשכנז אינו יכול לשנות את מנהגו על ידי התרת נדרים, יוצא מרוקו יכול לעשות כן. זאת כיוון שהמנהג שלא לאכול קטניות, לא התקבל על ידי רוב קהילות ספרד אלא רק על ידי מיעוטן, ובבוא אותן קהילות לארץ ישראל, הן הצטרפו לקהילה המרכזית של יוצאי ספרד בארץ, שנוהגת לאכול קטניות; ולכן ההימנעות מאכילת קטניות בארץ ישראל היא כמנהג יחידים, שאפשר להתיר על ידי התרת נדרים¹⁰.

כאמור, קטניות הן גידולי שדה, שהחלק הנאכל בהם הוא הזרעים. בכלל איסור הקטניות הם המינים הבאים: אורז, אפונה, חמניות (גרעינים שחורים), דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חרדל, כוסמת, כרכום, כמון, סויה, עדשים, פול, פשתן, שומשום, שעועית, תירס¹. 

בעניין בוטנים, יש נוהגים בהם איסור², ויש שמקילים³.

קינואה אינה בכלל קטניות⁴, ויש שנוהגים בה איסור⁵. 

כאמור, מיני דגן ששהו במים, מחמיצים ואסורים מן התורה. נוסף לחיטה ולשעורה, גם שיבולת שועל, כוסמין ושיפון הם מיני דגן, ויש לשים לב שלא לבלבל בין כוסמת לכוסמין, שכן כוסמת היא מין קטנית, וכוסמין הוא מין דגן. 

אגוזים, שקדים, קפה, קקאו ופיסטוק חלבי אינם כלולים באיסור קטניות, כיוון שהם פירות העץ⁶.

קטניות שלא באו במגע עם מים, נחלקו הפוסקים בדינן. יש סוברים שמותר לאוכלן בפסח, כיוון שלא יתכן שדין הקטניות, שאסורות רק מכוח מנהג, יהיה חמור יותר מדין הדגן, שאסור מהתורה; וכשם שמותר לאכול גרגרי דגן שלא באו במגע עם מים, כך גם מותר לאכול קטניות שלא באו במגע עם מים¹. ויש מחמירים אפילו בזה², כיוון שאיסור קטניות קל בעיני ההמון, ואם יתירו לאכול קטניות שלא החמיצו, יתירו ההמון לאוכלן גם כאשר באו במגע עם מים, בטענה שגם במצב זה הן אינן מחמיצות³. למעשה, דין קטניות כדין מיני דגן, וכיוון שהמנהג בפועל הוא שלא לאכול גרגרי דגן שלא באו במגע עם מים, כך גם אין לאכול קטניות יבשות שלא באו במגע עם מים⁴.

קטניות שלא באו במגע עם מים והפיקו מהן שמן, יש סוברים ששמן זה מותר באכילה אף אם יערבו אותו במים, ושני טעמים לכך. טעם אחד הוא שלכמה דינים בתורה, משקה היוצא מהפרי אינו נחשב חלק מהפרי, ולכן שמן קטניות אינו כלול במנהג¹. וטעם שני הוא שמשקה היוצא מדגן אינו יכול להחמיץ גם אם יבוא במגע עם מים, ומכיוון שדין קטניות אינו חמור יותר מדגן, אין לאסור את השמן היוצא מהקטניות². ויש חולקים וסוברים ששמן קטנית אסור באכילה אפילו לא בא במגע עם מים, כיוון ששמן היוצא מקטניות נידון כקטניות, ולדבריהם, קטניות אסורות גם אם לא באו במגע עם מים³. למעשה, אין ליוצאי אשכנז להשתמש בשמן קטניות, כיוון שקשה לברר אם הקטניות לא נרטבו במים תוך כדי הפקת השמן⁴.

שמן כותנה, יש אוסרים לאוכלו, כיוון שגרגרי הכותנה הם בכלל קטניות¹. ויש סוברים שמותר לאוכלו, כיוון שמטרתו העיקרית של גידול הכותנה היא הכותנה ולא גרגירי הכותנה; ועוד, שגרגירי הכותנה, לא רק שאינם ראויים למאכל אדם אלא הם עלולים להזיק לאדם²; וכן הלכה³. אך שמן סויה אסור באכילה ליוצאי אשכנז, כיוון שגרגרי הסויה ראויים לאכילה⁴.

שמן קנולה מותר באכילה גם ליוצאי אשכנז, כיוון שגרגרי הלפתית שמהם מפיקים את שמן הקנולה אינם ראויים למאכל אדם¹. וכן מוצרי שוקולד שיש בהם לציטין המופק מלפתית, מותרים באכילה גם ליוצאי אשכנז. זאת כיוון שגרגרי הלפתית אינם ראויים למאכל אדם, ועוד שהלציטין לא ניתן בשוקולד בשביל הטעם שבו, אלא כדי להקנות לו את המרקם הרצוי, וכן משום שהלציטין בטל ברוב².

חולה הנצרך לאכול קטניות, רשאי לאוכלן¹, כיוון שבמקום חולי לא נהגו להימנע מאכילת קטניות². ואם אפשר, יש להעדיף קטניות שאינן אורז, דוחן או כוסמת, כיוון שקטניות אלו דומות יותר למיני דגן, ויש להיזהר מאכילתן יותר משאר קטניות. ויש לברור את הקטניות היטב, ולוודא שאין בהן גרגירי חיטה³. וכן מותר לתת קטניות לתינוק הנצרך לכך. ולכן תינוק הניזון מתחליפי חלב, ואין בנמצא תחליף חלב שמתאים לו ואין בו קטניות, מותר להאכילו בתחליף חלב עם קטניות⁴. 

כאשר מבשלים קטניות לחולה או לתינוק, יש שנוהגים לייחד לכך כלים מיוחדים ששאר בני הבית לא ישתמשו בהם, כיוון שבשעת הבישול, טעם הקטניות נבלע בסיר, ולכתחילה אין לבשל לאדם בריא אוכל בכלי שבלוע בו טעם קטניות⁵.

אם התערבו בתבשיל מעט קטניות והן אינן ניכרות, הן בטלות ברוב. לדוגמה: פשטידה שתיבלו אותה בכָּמוּן בטעות, או שנתנו בה בטעות שמן קטניות, מותרת באכילה, כיוון שמיעוט הקטניות אינו ניכר, והוא בטל ברוב התבשיל, שאיננו קטניות. אף שבדרך כלל, כדי שאיסור יתבטל צריך שיהיה בהיתר פי שישים ממנו, הקלו בקטניות, שאסורות רק משום מנהג, ופסקו שדי בכך שכמות ההיתר תהיה גדולה יותר מכמות האיסור¹. 

יוצא אשכנז המתארח אצל יוצא ספרד, ומגישים לפניו תבשיל שהתבשל בסיר שבישלו בו קטניות, או תבשיל שיש בו מעט קטניות שאינן ניכרות, מותר לו לאכול את התבשיל, כיוון שמיעוט הקטניות וטעמן מתבטלים ברוב התבשיל². 

מוצרי מזון תעשייתיים שעירבו בהם מעט קטניות, כגון שעירבו בהם שמן קטניות, יש סוברים שאסור ליוצאי אשכנז לאוכלם בפסח. ואף שתערובת קטניות שאין הקטניות ניכרות בה מותרת באכילה, תערובת זו אסורה, כיוון שכלל בידינו, שאסור לבטל איסור לכתחילה, כלומר אסור לערב בכוונה דבר איסור כדי שהוא יתבטל. לכן אסור לבעלי המפעל לערב קטניות במוצר שמיועד ליוצאי אשכנז, על דעת שהן תתבטלנה³. ויש חולקים וסוברים שמוצרים אלו מותרים באכילה ליוצאי אשכנז⁴, ואין בעֵרוּב הקטניות במפעל בעיה של ביטול איסור לכתחילה, כיוון שיש סוברים שאיסור שיסודו במנהג מותר לבטל לכתחילה, ואף שיש חולקים על כך, אפשר לומר שהתערובת נעשתה עבור יוצאי ספרד, שרשאים לאכול קטניות בפסח⁵, ואף שעיקר ההלכה כדעה זו, ישראל קדושים ונוהגים להימנע מאכילת מוצרי מזון תעשייתיים שעירבו בהם מעט קטניות⁶.

בחסד ה', התקבצו בדורות האחרונים בארץ ישראל יהודים מגלויות שונות, ואנשים מעדות שונות מתחתנים אלו עם אלו. במצבים אלו מתעוררת שאלה כיצד לנהוג כאשר אחד מבני הזוג נוהג לאכול קטניות, והשני נוהג שלא לאכול קטניות. ההלכה במצב זה היא שהאישה מקבלת את דין בעלה, כיוון שמצב שבו שני בני הזוג נוהגים מנהגים שונים ואינם יכולים לאכול יחד מאותם מאכלים, עלול לפגוע בשלום הבית¹. לכן אישה יוצאת אשכנז שנישאה לבעל יוצא ספרד, רשאית לאכול קטניות². וכן אישה יוצאת ספרד שנישאה לבעל יוצא אשכנז, צריכה להימנע מאכילת קטניות³. ואם היא רוצה לנהוג כמנהג הוריה והדבר אינו מפריע לבעלה, היא יכולה להמשיך במנהג הוריה ולאכול קטניות⁴.