המתירים את מצות המכונה והאוסרים אותן

תוך שנים מספר, הלך והתפשט השימוש במכונה לאפיית מצות, ושאלת כשרותן הונחה לפתחם של גדולי הדור. ראשי המכשירים את מצות המכונה היו רבי יוסף שאול נתנזון, בעל שו"ת 'שואל ומשיב'; רבי יעקב עטלינגר, בעל ה'ערוך לנר'; ורבי אברהם שלמה סופר, בעל ה'כתב סופר', רבה של פרשבורג¹. בעקבות עמדתם, השימוש במכונות לעשיית מצות התפשט עוד יותר. אולם כאשר הגיעו המכונות לאפיית מצות למזרח אירופה, התעוררה התנגדות חריפה לשימוש בהן. ראשי המתנגדים היו רבי שלמה קלוגר, והאדמורי"ם החסידיים - בעל 'חידושי הרי"ם', בעל ה'דברי חיים' מצאנז, ורבי אברהם מסוכטשוב, בעל ה'אבני נזר'². 

שתי טענות עיקריות טענו המתנגדים לאפיית המצות על ידי מכונה. טענה אחת הייתה שהמצות מחמיצות בתהליך הייצור, וטענה שנייה הייתה שהמצות פסולות לקיום מצוות אכילת מצה בליל הסדר. 

החשש שהמצות מחמיצות נבע מכמה סיבות, שהעיקרית ביניהן היא הקושי לנקות את חלקי המכונה כראוי. הרבנים האוסרים טענו שחלקי בצק ופירורים נתקעים בין חלקי המכונה ומחמיצים, ולאחר מכן חוזרים ומתערבבים בבצק. כמו כן עלה חשש שהסיבוב המהיר של חלקי המכונה מחמם את העיסה, וההלכה היא שעיסה חמה ממהרת להחמיץ³. 

כאמור, הטענה השנייה להתנגדות למצות מכונה הייתה שהמצות פסולות לקיום מצוות אכילת מצה בליל הסדר. טענה זו מבוססת על ההלכה שהמָצוֹת שמקיימים בהן את מִצוות אכילת מצה בליל הסדר צריכות להיעשות לשם מִצווה. לדוגמה: מצה שנעשתה על ידי שוטה פסולה למצת מצווה, גם אם ידוע שהיא לא החמיצה, כיוון שאין לשוטה דעת, ואין הוא יכול לעשות את המצה לשם מצווה. הרבנים האוסרים טענו שמצה הנעשית על ידי מכונה הרי היא כמצה הנעשית על ידי שוטה, ולא ניתן לקיים בה את מצוות אכילת מצה⁴. 

הרבנים המתירים לא קיבלו את עמדת האוסרים. בנוגע לטענה הראשונה, הם טענו שהעיסה אינה מתחממת ו"לא נדבק שום בצק בשום מקום, והכל נעשה בזריזות נפלאה ונקיות יתירה"⁵. ובנוגע לטענה השנייה, השיבו הרבנים המתירים שכיוון שבני אדם הם אלו שמניעים את גלגלי המכונה, נחשב הדבר שהמצות נעשות על ידי אדם⁶.