דין 'חוזר ונֵיעוֹר'

כמבואר לעיל, בערב פסח החמץ בטל בשישים, ובפסח הוא אינו מתבטל אפילו באלף. מה דינו של מאכל שהתערב בו חמץ בערב פסח והתבטל בשישים, ולאחר מכן הגיע חג הפסח והמאכל עדיין לא נאכל - האם עדיין הוא מותר באכילה, כיוון שהחמץ כבר התבטל, או שהוא נאסר באכילה עם כניסת החג, כיוון שבפסח חמץ אינו מתבטל אפילו באלף? נחלקו בכך הרא"ש והרמב"ם. לדעת הרא"ש, המאכל מותר באכילה בפסח, כיוון שפקע ממנו האיסור כאשר החמץ התבטל, וכאילו אין חמץ בתערובת¹. לדבריו, מה שאמרו חכמים שחמץ אינו בטל אפילו באלף, הכוונה לחמץ שהתערב במאכל תוך כדי חג הפסח, אך חמץ שהתבטל בשישים לפני הפסח, מותר באכילה גם בפסח. הרמב"ם חולק על הרא"ש, וסובר שמאכל שהתערב בו חמץ בערב פסח והתבטל בשישים, אסור באכילה בפסח. זאת כיוון שעם כניסת החג, החמץ 'מתעורר לחיים' ואוסר את כל התערובת, שכן בפסח חמץ אינו מתבטל בשישים. דין זה נקרא בלשון הפוסקים: 'חוזר ונֵיעוֹר', כלומר החמץ חוזר ומתעורר ואוסר את התערובת².

השלחן ערוך פוסק כדעת הרא"ש, שחמץ אינו חוזר וניעור. לכן מאכל או משקה שהתערב בהם חמץ בערב פסח והתבטל בשישים, מותרים באכילה גם בפסח לדעת השלחן ערוך, וכך נוהגים רוב יוצאי ספרד³. לעומת זאת, הרמ"א מחלק בעניין זה בין תערובת של נוזלים ('לח בלח'), לבין תערובת של מוצקים ('יבש ביבש'). בתערובת של נוזלים, הרמ"א פוסק כדעת הרא"ש, שהחמץ אינו חוזר וניעור, ובתערובת של מוצקים, הוא פוסק כדעת הרמב"ם, שהחמץ חוזר וניעור; וכן נוהגים יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד⁴. לדוגמה: יין שנשפכה לתוכו כמות מועטה של בירה בערב פסח ובטלה בשישים (-תערובת לח בלח), יהיה מותר בשתייה בפסח, כיוון שהחמץ התבטל בערב הפסח, ואינו חוזר וניעור בכניסת החג. אך שקדי מרק כשרים לפסח, שנפל לתוכם שקד מרק חמץ בערב פסח והתבטל בשישים (-תערובת יבש ביבש), ייאסרו באכילה עם כניסת החג, אף שהותרו באכילה בערב פסח; כיוון שהחמץ חוזר וניעור בתערובת כזו. 

הטעם לחלוקה בין תערובת של לח בלח לבין תערובת של יבש ביבש הוא שבתערובת לח בלח, החמץ נבלל במאכל המותר והופך להיות חלק ממנו, ולכן החמץ נחשב כמי שאינו בעולם, ואינו חוזר וניעור; אך בתערובת יבש ביבש, החמץ נשאר כמות שהוא ולא חל בו שינוי, לכן הוא חוזר וניעור כאשר פסח מגיע⁵. 

לדין זה יש משמעות בנוגע לכשרותן של מצות מכונה. המכונות שמשתמשים בהן לאפיית מצות עשויות מחלקים רבים, שקשה לנקות את כולם כל שמונה עשרה דקות. ופעמים שמצטבר מעט בצק בין חלקי המכונה, ולאחר שהוא מחמיץ, הוא חוזר ומתערב בבצק. ישנן מצות עם כשרות מהודרת, שבמשך אפייתן מקפידים לנקות את המכונות כל שמונה עשרה דקות, אך באפיית רוב המצות המצויות בשוק, אין מקפידים על כך, וגם מצות אלו כשרות. ואף שחמץ אינו בטל אפילו באלף, מעט החמץ שמתערב בבצק אינו אוסר את המצות, כיוון שהן נאפות לפני הפסח, ובזמן זה החמץ בטל בשישים. וגם לדעת הרמ"א, שחמץ שהתבטל לפני פסח חוזר וניעור בפסח, זהו רק בתערובת של יבש ביבש, ותערובת של בצק בבצק נחשבת כתערובת לח בלח, ולכן המצות כשרות לאכילה⁶.