פרק ז - שיעור 'כזית'

לאחר סיום המגיד ושתיית הכוס השנייה, נגשים לקיים את מצוות האכילה העיקרית בליל הסדר - מצוות אכילת מצה. כדי לקיים את מצוות אכילת מצה, יש לאכול מצה בשיעור של 'כזית'. שיעור כזית נוגע לדינים רבים בתורה, עד שאמרו חכמים שרוב שיעורי תורה תלויים במידה זו¹. במשך הדורות התעוררו מחלוקות שונות מהו שיעור כזית. מאחר שהדבר נוגע למצוות אכילת מצה ולמצוות נוספות בליל הסדר, נברר את השיטות העיקריות בנושא זה, ובהמשך, נמשיך לברר את הלכות ליל הסדר כסדרן.

 עניינים רבים בתורה קשורים למידות ולכמויות. לדוגמה, מקווה צריך להכיל כמות מסוימת של מים; בית צריך להיות בגודל מסוים כדי להתחייב במזוזה; ומצוות אכילת מצה מחייבת לאכול כמות מסוימת של מצה. יחידות המידה הבסיסיות הנהוגות היום הן מטר (אורך), גרם (משקל), וליטר (נפח). אך חז"ל לא השתמשו ביחידות מידה אלו, אלא ביחידות מידה אחרות. כאשר הם רצו להגדיר מהי כמות המים הנצרכת למקווה כשר, הם השתמשו ביחידה של מידת נפח הנקראת 'סאה'. כאשר הם רצו להגדיר את גודלו של בית החייב במזוזה, הם השתמשו ביחידה של מידת אורך שנקראת 'אמה'. וכאשר הם רצו להגדיר מהי כמות המצה שצריך לאכול כדי לקיים את מצוות אכילת מצה, הם השתמשו ביחידת נפח שנקראת 'כזית'.

כדי לדעת מהו שיעור כזית, לכאורה ניתן היה לקחת זית, לשער את גודלו ולקבוע את מידת שיעור כזית. אך רבותינו הראשונים לא עשו כן, וזאת משתי סיבות. סיבה אחת היא שבחלק מהמקומות לא היו מצויים זיתים¹. וסיבה שנייה היא שמגודל הזיתים בזמן הגלות, לא ניתן להסיק מה היה גודל הזיתים בזמן חז"ל, משום שבזמנם פירותיה של ארץ ישראל היו משובחים וגדולים יותר². ובכל זאת, איך שיערו הראשונים את שיעור כזית? מתוך סוגיות שונות בגמרא, הם דקדקו מהו היחס בין שיעור כזית לשיעור 'כביצה'. לדעת הרמב"ם, שיעור כזית הוא כשליש ביצה, ולדעת התוספות, שיעור כזית הוא כחצי ביצה³, וכדעה זו פסק מרן השלחן ערוך⁴. וכך במשך שנים, כאשר אדם רצה לדעת מהו שיעור כזית, הוא לקח ביצה בינונית, חילק אותה לשתיים, וקיבל את השיעור הרצוי.

לפני כמאתיים וחמישים שנה, בעל ה'נודע ביהודה', שהיה אחד מגדולי האחרונים, ערער על היכולת לקבוע את שיעור כזית על פי גודלן של הביצים. אחת ממידות האורך שחז"ל השתמשו בה היא מידת 'אצבע', ששיעורה כרוחב חלקו האמצעי של האגודל. באחד המקומות בגמרא ישנה התאמה בין מידות האורך למידות הנפח, ונאמר שם שהנפח של קובייה שאורכה שתי אצבעות, רוחבה שתי אצבעות, וגובהה 2.7 אצבעות, הוא ביצה וחצי¹. הנודע ביהודה בדק התאמה זו בפועל, הוא בנה קובייה על פי מידת האצבעות, וציפה שבקובייה שגודלה כפי השיעור הנ"ל, ייכנסו ביצה וחצי, אך להפתעתו הוא גילה שבקובייה כזו נכנסים שלוש ביצים - פי שתיים ממה שכתוב בגמרא!

כדי ליישב את אי ההתאמה בין הנאמר בגמרא למציאות, העלה הנודע ביהודה שתי סברות: סברה אחת היא שהאצבעות כיום רחבות יותר מכפי שהיה רוחבן בזמן חז"ל, וקובייה שנעשית לפי מידות אצבעותינו, גדולה יותר מהקובייה שתיארו חז"ל בגמרא. סברה שנייה היא שרוחב האצבעות נשאר כפי שהיה בימי חז"ל, אך במשך הדורות, הביצים קטנו בחצי מגודלן, ולכן ביצה וחצי שלנו אינן ממלאות את גודל הקובייה. מתוך שתי סברות אלו, בחר הנודע ביהודה בסברה השנייה, שהביצים קטנו, כי "ידוע שהדורות הולכים ומתמעטים ואי אפשר שאגודל שלנו גדול יותר מאגודלים שהיו בימי חכמי הש"ס". על סמך הנחה זו, הוא פסק שאין לשער את שיעור כזית בחצי ביצה שמצויה בזמננו, אלא יש להכפיל את השיעור, ולשער את שיעור כזית בביצה שלמה שמצויה בזמננו¹.

אף שהנודע ביהודה חידש שיטה זו, רגילים לכנותה שיטת החזון איש, משום שהחזון איש חיזק אותה. הוא גם תירגם שיטה זו למידות הנהוגות בימינו, וקבע ששיעור כזית לפיה הוא כ-50 סמ"ק, ושיעור כביצה הוא כ-100 סמ"ק. 

רוב חכמי ספרד לא חששו לשיטת הנודע ביהודה, וביססו את דעתם על דברי הרמב"ם. הרמב"ם תירגם את מידת הנפח 'רביעית' (ששיעורה כביצה וחצי), למשקל מטבע הדִרהָם, שהייתה מצויה בזמנו, וכך הוא כותב: "עשיתי אני מִדה בתכלית הדיוק שיכולתי, ומצאתי שהרביעית האמורה בכל התורה, מַחזקת מן המים קרוב לעשרים ושבעה דִרהָם"¹. כלומר, המשקל של רביעית מים הוא כפי המשקל של עשרים ושבעה מטבעות דִרהָם. אחד מחכמי ירושלים בדורות האחרונים, הגאון רבי אברהם חיים נאה, בדק מהו המשקל של מטבע הדִרהָם, ועלה בידו שמשקלה הוא 3.2 גרם. לפי חשבון זה, משקל רביעית מים הוא 86.4 גרם (גרם 3.2 × 27 דרהם). מכיוון שהנפח של כל גרם מים הוא סמ"ק אחד, אפשר להסיק שהנפח של שיעור רביעית הוא 86.4 סמ"ק ('כוס' בגימטרייה), הנפח של שיעור כביצה (שהיא כשני שליש הרביעית) הוא 57.6 סמ"ק, והנפח של שיעור כזית (שהוא כחצי ביצה) הוא 28.8 סמ"ק². שיעור זה מתאים לגודלן של הביצים בימינו. 

מאחר שהגאון רבי אברהם חיים נאה ביסס שיטה הלכתית זו ותרגם אותה למידות הנהוגות בימינו, לכן היא מכונה שיטת הגרא"ח נאה. 

הגרא"ח נאה יישב את חוסר ההתאמה שהעלה הנודע ביהודה בין מידות האורך למידות הנפח, בכך שגודל אצבע הוא כרוחב אצבעו של אדם ממוצע, ומכיוון שקשה לקבוע מיהו אדם ממוצע, אפשר שהאצבעות שעל פיהן ערך הנודע ביהודה את הניסוי שלו היו אצבעות של אדם גדול מעט מן הממוצע. ועוד יישב, שגם אם הנודע ביהודה שיער על פי אדם ממוצע, לא ברור מהו המקום המדויק באצבע שיש למדוד אותו, ואפשר שהנודע ביהודה מדד במקום רחב יותר מן המקום שצריך למדוד³. 

גדולי חכמי ספרד במשך הדורות, ביניהם מרן השלחן ערוך, החיד"א, הבן איש חי ועוד רבים אחרים, כתבו את שיעורי המידות על פי דברי הרמב"ם הנזכרים לעיל⁴. לכן רוב יוצאי ספרד אינם חוששים לשיטת הנודע ביהודה⁵. 

המשנה ברורה פוסק שבמצוות שחיובן מהתורה, יש להחמיר כדעת הנודע ביהודה, ובמצוות שחיובן מדרבנן, אפשר להקל ולשער כפי הביצים שבימינו⁶. 

לסיכום, לפי שיטת הנודע ביהודה והחזון איש, שיעור כזית הוא כ-50 סמ"ק, וכך מחמירים רבים מיוצאי אשכנז, במצוות שחיובן מהתורה. לפי שיטת הגרא"ח נאה, שיעור כזית הוא הוא כ-29 סמ"ק, וכשיטה זו נוהגים יוצאי ספרד, וכן נוהגים רבים מיוצאי אשכנז במצוות שחיובן מדרבנן.

כפי שמבואר לעיל, מידת כזית היא מידת נפח. אף על פי כן, היו מחכמי ספרד שחישבו את שיעור כזית על פי המשקל. כלומר, כאשר הם נדרשו לשער אם בכמות אוכל מסוימת ישנו שיעור כזית, הם לא מדדו את הנפח של האוכל אלא הם שקלו אותו ובחנו אם הוא שוקל כ-29 גרם¹. במאכלים הכבדים מן המים, חישוב זה גורם קולא, כי ב-29 גרם של מאכל הכבד מן המים אין נפח של 29 סמ"ק. על כן במאכלים הכבדים מן המים, ודאי שאין להקל ואין ללכת על פי המשקל. אבל במאכלים הקלים מן המים, החמירו החכמים הללו לשער את מידת כזית על פי המשקל, ולא לסמוך על שיעור הנפח². וכך נהגו במקומות רבים בארצות ספרד³. 

הסיבה להמרה של מדידת הנפח במדידת המשקל היא שחישוב לפי נפח הוא מורכב יותר. פעמים שצורת המאכל מקשה על היכולת לאמוד אם יש בו נפח של כזית. כמו כן, כאשר מחשבים נפח של מאכל אוורירי, אין מחשיבים חורי אוויר גדולים, אך מחשיבים חורי אוויר קטנים, וההבחנה בין חורים גדולים לקטנים אינה ברורה. לכן, כדי למנוע טעות, שיערו את גודלם של מאכלים הקלים מן המים לפי משקל. כאשר מחשבים כך, גם מאכל שצורתו מורכבת ויש בו חורי אוויר בגדלים שונים, אם משקלו 29 גרם, אפשר לדעת בוודאות שיש בו נפח של 29 סמ"ק. וכך חישוב זה מונע טעויות.

שיטת חישוב זו יוצרת חומרה גדולה בנוגע למצוות אכילת מצה. הנפח של כחצי מצת מכונה הוא כ-29 סמ"ק, שזהו שיעור כזית לפי הגרא"ח נאה. אך המצה קלה מאוד, ומשקלה של חצי מצת מכונה הוא רק כ-15 גרם. הנוהגים לחשב את שיעור כזית על פי הנפח, יכולים להסתפק באכילת חצי מצה עבור כל חיוב אכילת כזית מצה, אך המשערים את שיעור כזית במשקל, צריכים להכפיל את הכמות, ולאכול מצה שלמה עבור כל חיוב אכילת כזית. 

למעשה, יש מחכמי ספרד בדור האחרון שכתבו שיש לשער במשקל⁴, ויש שכתבו שיש לשער בנפח⁵, וכל אחד יעשה כמנהגו. מכיוון שרוב ישראל נוהגים לשער את מידת כזית בנפח, שיעורי המצה להלן כתובים לפי שיטה זו, והנוהגים לשער במשקל, יכפילו את הכמות.