תוכן עניינים
הלכות פסח מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א
חמץ שהיה ברשות ישראל בפסח, אסרוהו חכמים באכילה ובהנאה לאחר הפסח, כדי שאנשים לא יָשהוּ חמץ ברשותם בפסח, ויעברו על איסור 'בל ייראה ובל יימצא'1. לכן כאשר קונים מוצרי חמץ לאחר פסח, יש לוודא שבעל החנות מכר את החמץ שהיה ברשותו, כיוון שאם הוא לא מכר את החמץ, כל מוצרי החמץ שהיו ברשותו בפסח, אסורים בהנאה2.
יש המהדרים שלא לקנות חמץ מחנויות או מפעלים שמכרו את חמצם לגוי, מתוך חשש שהמכירה אינה תקפה, ונמצא שהחמץ היה ברשות ישראל, ונאסר מדין 'חמץ שעבר עליו הפסח'1. אך מעיקר הדין אין צורך להחמיר בכך, כיוון שדעת רוב הפוסקים היא שהמכירה תקפה2. ואף אם דעת המוכר או הקונה לא הייתה שלמה, המכירה חלה, כיוון ש"דברים שבלב אינם דברים", כלומר כאשר יש סתירה בין מעשיו של אדם לבין מחשבותיו, הולכים אחר המעשה3. ומי שמחמיר בדבר לא יורה כן לרבים, כדי שלא לערער חס ושלום על תוקף המכירה, הנהוגה זה דורות רבים4.
אדם שמכר חמץ, ולאחר פסח מצא בביתו חמץ שלא היה ידוע לו, כגון שמצא לאחר פסח בקבוק ויסקי שהיה מונח בין בקבוקי היין, וחמק מעיניו בזמן בדיקת חמץ - חמץ זה אינו נאסר באכילה ובהנאה, כיוון שהוא נמכר לגוי. ואף שהחמץ לא הונח עם כל המוצרים שנמכרו לגוי, והוא גם לא צוין במפורש בשטר ההרשאה, אין זה מעכב את המכירה, כיוון שבשטר מכירת החמץ מציינים שכל החמץ שברשות האדם מכור לגוי1.