logo-white

תוכן עניינים

הלכות פסח

הלכות פסח מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט

פרק ד - חמץ שעבר עליו הפסח

facebook email whatsapp

חמץ שהיה ברשות ישראל בפסח, אסרוהו חכמים באכילה ובהנאה לאחר הפסח, כדי שאנשים לא יָשהוּ חמץ ברשותם בפסח, ויעברו על איסור 'בל ייראה ובל יימצא'1. לכן כאשר קונים מוצרי חמץ לאחר פסח, יש לוודא שבעל החנות מכר את החמץ שהיה ברשותו, כיוון שאם הוא לא מכר את החמץ, כל מוצרי החמץ שהיו ברשותו בפסח, אסורים בהנאה2.

1.
שו"ע תמח ג, ומשנ"ב ז, ומהר"ם חלאווה פסחים כט א סוף ד"ה רבי שמעון. ועיין משנ"ב תמח כה, וחזון עובדיה פסח חלק א עמ' ע, שגם אדם שבדק חמץ וביטלו כראוי, ולאחר פסח מצא חמץ שנעלם מעיניו, חמצו אסור באכילה ובהנאה, כיוון שאם נתיר את החמץ, יש לחשוש שאנשים ישאירו חמץ בביתם, ולאחר הפסח יאמרו שבדקו וביטלו את החמץ, ועיין שם שיש סוברים שבמצב זה החמץ מותר בהנאה, ויש לסמוך על דעתם במקום הפסד מרובה. ועיין משנ"ב סימן תמז ס"ק קא וס"ק קב, שתערובת חמץ, שהאיסור להשהותה בפסח הוא מדרבנן, אינה נאסרת מדין 'חמץ שעבר עליו הפסח'. ועיין משנ"ב תמט ה, שהפוסקים נחלקו אם ספק חמץ שעבר עליו הפסח אסור באכילה, ולא הכריע, ועיין משנ"ב סימן תנג ס"ק כח ושער הציון שם ס"ק מח, שמתיר ספק חמץ שעבר עליו הפסח בהנאה, ועיין משנ"ב תנג כד, ועיין יביע אומר חלק ט אורח חיים סימן לט אות ט וחלק יא אורח חיים סימן סימן מו אות יא, ומשנה ברורה עם הערות איש מצליח על שער הציון תמט ט, שמתירים ספק חמץ שעבר עליו הפסח גם באכילה.
2.
חזון עובדיה פסח חלק א עמוד ע, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק ג סעיף לו.

יש המהדרים שלא לקנות חמץ מחנויות או מפעלים שמכרו את חמצם לגוי, מתוך חשש שהמכירה אינה תקפה, ונמצא שהחמץ היה ברשות ישראל, ונאסר מדין 'חמץ שעבר עליו הפסח'1. אך מעיקר הדין אין צורך להחמיר בכך, כיוון שדעת רוב הפוסקים היא שהמכירה תקפה2. ואף אם דעת המוכר או הקונה לא הייתה שלמה, המכירה חלה, כיוון ש"דברים שבלב אינם דברים", כלומר כאשר יש סתירה בין מעשיו של אדם לבין מחשבותיו, הולכים אחר המעשה3. ומי שמחמיר בדבר לא יורה כן לרבים, כדי שלא לערער חס ושלום על תוקף המכירה, הנהוגה זה דורות רבים4.

1.
אשרי האיש פרק סב אות ד, קנין תורה בהלכה חלק ז סימן לט, תשובות והנהגות חלק א סימן שט וחלק ה סימן קיג על פי מעשה רב לגר"א סימן קפא, מנחת אשר מועדים פסח עמ' ט. ועיין קובץ מוריה ניסן תשעו (תו-תח) עמ' שצה, שכן נהגו רבי עקיבא איגר, הגר"ב פרנקל, הגר"ח ברלין ועוד.
2.
עיין תולדות הכהן עמ' 53, שהגאון רבי צדוק הכהן מלובלין לא נזהר בדבר, אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן צה, הליכות שלמה פרק ו סעיף ט, ציץ אליעזר חלק כ סימן נא: ידענא גם בתלמידי חכמים וגדולי תורה עוד מהדור הקודם, שמכרו חמץ ממש, ובמוצאי חג הפסח האחרון היו מכבדים בהם בני תורה שבאו אליהם, חזון עובדיה פסח חלק א עמ' ע בהערה, אור לציון חלק ג פרק ט שאלה ה, אבא באהל (בוחבוט) סימן י עמ' פב, בשם החזון איש, ועמ' פה בהערה, בשם הגר"י קמינצקי, תשובות והנהגות חלק א סימן שט, שאחד האדמור"ים - כפי הנראה הצמח צדק - נהג לאכול חמץ שנמכר לגוי, כדי להראות שהמכירה תקפה, ועיין קובץ הר המור פסח עמ' קד, שכעין זה נהג רבי שמואל סלאנט, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א, שחסידי חב"ד מהדרים לאכול מיד אחרי הפסח חמץ שנמכר לגוי, ועיין אבא באהל שם, שהאריך בזה. ועיין שו"ת אגרות משה חלק א סימן קמט, ושו"ת חלקת יעקב (מהדורת תשנ"ב) חלק אורח חיים סימן קצד אות ג, שבעל חנות שמכר את חמצו לגוי, ובתוך הפסח מכר ללקוחותיו מהחמץ שנמכר לגוי, מעשיו אינם מבטלים את המכירה למפרע, כיוון שהמכירה כבר חלה, ועיין שו"ת באהלה של תורה חלק ה סימן לח, שהמוצרים מהסוג שבעל החנות מכר באיסור, אסורים מדין 'חמץ שעבר עליו הפסח', כיוון שבעל החנות התכוון לגזול אותם ולהעבירם לרשותו בפסח, ועיין אשרי האיש פרק נא אות כט, שחולק וסובר שמעשיו של בעל החנות מגלים שמכירת החמץ מראשיתה הייתה דבר שאין בו ממש, ואין לקנות מחנות זו מוצרי חמץ לאחר הפסח, ועיין שערי הלכה ומנהג חלק ב סימן קצה, והערת הגר"ש עמאר שליט"א בשו"ת באהלה של תורה שם.
3.
הליכות שלמה פרק ו דבר הלכה יג, חזון עובדיה פסח חלק א עמ' ע בהערה.
4.
הליכות שלמה פרק ו סעיף ט. ועיין הליכות שלמה פרק ו הערה 43, שכמה רבנים ביקשו מהגרש"ז אוירבך לזרז את ועדי הכשרות שיפרסמו לציבור את סימני תאריכי הייצור המוטבעים על המוצרים, כדי שהצרכנים ידעו אלו מוצרים יוצרו לפני פסח ונמכרו במכירת חמץ, והגרש"ז סירב לבקשתם, מחשש שיש בזה הטלת דופי בתוקף המכירה שנהגו בה גאוני הדורות שלפנינו.

אדם שמכר חמץ, ולאחר פסח מצא בביתו חמץ שלא היה ידוע לו, כגון שמצא לאחר פסח בקבוק ויסקי שהיה מונח בין בקבוקי היין, וחמק מעיניו בזמן בדיקת חמץ - חמץ זה אינו נאסר באכילה ובהנאה, כיוון שהוא נמכר לגוי. ואף שהחמץ לא הונח עם כל המוצרים שנמכרו לגוי, והוא גם לא צוין במפורש בשטר ההרשאה, אין זה מעכב את המכירה, כיוון שבשטר מכירת החמץ מציינים שכל החמץ שברשות האדם מכור לגוי1.

 

1.
ילקוט יוסף פסח חלק ב (תש"פ) עמ' רצב, בשם הגר"ע יוסף, פסקי תשובות תמח הערה 27. והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו שזוהי הסיבה לכך שרבים נוהגים שלא לציין את המקום המדויק של החמץ, כדי לכלול במכירה את כל החמץ שנמצא בבית.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ