פרק ג - שביעי של פסח

שביעי של פסח הוא יום טוב, כמו שנאמר בתורה: "וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל וכו' וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"¹. ביום זה התרחש נס קריעת ים סוף, שבו נבקע הים לפני עם ישראל, המצרים שרדפו אחריהם טבעו בים, וישראל אמרו את שירת הים². 

בקריעת ים סוף הושלמה גאולת מצרים, ורק מאותה שעה נחשבו ישראל גאולים³. כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, הם פחדו שהמצרים ירדפו אחריהם ויחזירו אותם למצרים, ורק לאחר קריעת ים סוף, כאשר הם ראו שהמצרים טבעו בים, סר פחדם והם הבינו שיצאו ממצרים לחרות עולם⁴. 

באותה שעה התגלתה האהבה העליונה של הקב"ה לעם ישראל, והתברר שאהבה זו היא אהבה שאינה תלויה בשום טעם ותנאי: בשעה שעמדו ישראל על שפת ים סוף, עמדו המלאכים וקטרגו על ישראל, ואמרו שאין הם ראויים שייעשה להם נס, שכן "הללו [המצרים] עובדי עבודה זרה, והללו [ישראל] עובדי עבודה זרה". אף על פי כן לא זזה אהבתו של ה' מעם ישראל, והוא הושיע אותם מצד אהבתו הבלתי תלויה להם⁵. 

קריעת ים סוף לא הייתה נס הצלה ממצרים בלבד. בקריעת ים סוף התברר שעם ישראל גובר על איתני הטבע ואינו משועבד להם. הים הוא אחד הכוחות החזקים ביותר בטבע, וכאשר הוא עמד בדרכם של ישראל, הוא נבקע והפך ליבשה. מתוך כך התברר ששום כוח אינו יכול לעמוד בפני עם ישראל בדרכו למלא את ייעודו האלוקי⁶.

דיני שביעי של פסח הם כדיני כל הימים הטובים, מלבד זאת שאין מברכים בו "שהחיינו". זאת כיוון ששביעי של פסח אינו חג בפני עצמו אלא הוא חלק מחג הפסח, וברכת "שהחיינו" שנאמרה ביום טוב ראשון של פסח, פוטרת גם אותו¹.

בליל שביעי של פסח נוהגים רבים להתאסף יחד, לומר את שירת הים ולעסוק בענייני קריעת ים סוף¹. ובפסוקי דזמרה בתפילת שחרית, נוהגים בקהילות רבות שהציבור אומר את שירת הים עם שליח הציבור פסוק בפסוק, בהתעוררות ובכוונה יתרה².

בשביעי של פסח קוראים את סיפור קריעת ים סוף ואמירת שירת הים שבפרשת בשלח, כיוון שקריעת ים סוף התרחשה בשביעי של פסח¹.

אף שבימים טובים אין חובה לאכול סעודה שלישית¹, הגאון מווילנה היה נוהג לאכול סעודה שלישית בשביעי של פסח, מתוך חיבה למצוות מצה, שעומדים להיפרד ממנה בסיומם של ימי הפסח². וכן נוהגים בכמה חסידויות לאכול סעודה לקראת סוף שביעי של פסח, לחיזוק האמונה בגאולה העתידה, שהיא המשכה של גאולת מצרים; ויש מהם שמכנים סעודה זו 'סעודת משיח'³.

שביעי של פסח שחל ביום שישי מותר ליוצא אשכנז שעשה עירוב תבשילין לבשל בו קטניות לצורך השבת הסמוכה לו. ואף שאסור לבשל ביום טוב דבר שאינו ראוי לאכילה ביום טוב, וקטניות אינן ראויות לאכילה ליוצאי אשכנז, הן נחשבות דבר הראוי לאכילה כיוון שמצויים יוצאי ספרד שנוהגים לאוכלן בפסח¹.  

במוצאי שביעי של פסח, אין להשתמש בחמץ שנמכר במכירת חמץ, לפני שיחלוף משך זמן שניתן לשער שבו הרב הספיק לקנות את החמץ בחזרה מהגוי. זאת כיוון שכל עוד הרב לא קנה את החמץ בחזרה מהגוי, החמץ עדיין שייך לגוי ואין להשתמש בו ללא רשותו¹.

היום שלמחרת חג הפסח נקרא 'אסרו חג', ונוהגים להרבות בו קצת באכילה ובשתייה¹. משמעות הביטוי 'אסרו חג' הוא קשירת החג, ומקורו בפסוק בתהלים "אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ"². המובן של פסוק זה, הוא שיש לקשור בחבלים את קרבן החג עד להקרבתו על המזבח³, אך חז"ל דרשו מפסוק זה שאפשר להיות קשור לחג גם ביום שלאחר החג⁴, ולמשוך את ההארות הרוחניות שהיו בחג ליום זה⁵.