logo-white

תוכן עניינים

הלכות פסח

הלכות פסח מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט

פרק ב - המוצא חמץ בפסח. פרק ב - המוצא חמץ בפסח

המוצא חמץ ברשותו בפסח

facebook email whatsapp

אדם שמצא חמץ ברשותו בפסח, כגון שמצא כריך באחד מתיקי הילדים או שמצא חבילת פיתות במקפיא, אינו עובר עליו ב'בל יראה', כיוון שחמץ זה בוטל בערב החג. עם זאת מדברי חכמים, יש להוציא את החמץ מהבית ולשרוף את החמץ במהירות האפשרית, כיוון שחכמים תיקנו שלא להשהות בבית חמץ שבוטל, מחשש שאדם ייכשל ויאכל אותו. אם אי אפשר לשרוף את החמץ, יש לבער אותו בדרכים אחרות, כגון לפורר ולזרוק אותו לשירותים1, אך אין להסתפק בזריקת החמץ לאשפה, כיוון שיש לבער את החמץ ולא די להפקירו2.

2 הערות

1.
שו"ע תמו א, ומשנ"ב סימן תלא ס"ק ב וסימן תמה ס"ק ו. ועיין משנ"ב תלה ה, שיש סוברים שהמבער חמץ בפסח צריך לברך לפני כן "על ביעור חמץ", ויש חולקים וסוברים שאין לברך, כיוון שהברכה שנאמרה בערב פסח כוללת גם את הביעור שייעשה בפסח, ועיין משנ"ב שם, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק ו סעיף נה, שלמעשה אין לברך, כיוון שכלל בידינו: 'ספק ברכות להקל'.
2.
עיין משנ"ב תמה טז. ועיין שו"ע תמו ג, ומשנ"ב שם, שחמץ שנכנס לרשות האדם מאליו, כגון על ידי רוח או על ידי בעל חיים, אין חובה לבערו, אך יש להוציאו מרשות האדם, כדי שלא יבואו לאוכלו, ולהניחו במקום הפקר. בזמן הוצאת החמץ מרשותו אין ליטלו ביד, כדי שלא יבוא חלילה לאוכלו בטעות, אלא יש להוציאו בעזרת כלי אחר או על ידי דחיפתו ברגל.

עוד בפרק זה

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ