שיש

על השיש מניחים חמץ וסירים עם חמץ. בדרך כלל, החמץ והסירים קרים, ואז השיש אינו בולע טעם של חמץ, אך לפעמים מניחים על השיש חמץ חם, כצנימים ועוגות חמות, או סירים חמים, ונשפך מהם חמץ על השיש, ובמקרים אלו השיש בולע טעם של חמץ¹. 

לדעת השלחן ערוך, מעיקר הדין די לנקות את השיש כדי להכשירו לפסח, כיוון שהכשרת כלי נעשית על פי השימוש הרגיל בו, והשימוש הרגיל בשיש הוא בצונן². עם זאת, יוצאי ספרד נוהגים להחמיר ולהכשיר את השיש גם על ידי שפיכת מים חמים הנתונים בכלי ראשון עליו ('עירוי מכלי ראשון'), כדי להפליט את טעם החמץ שנבלע בשיש³. כדי להכשיר את השיש בעירוי, יש להימנע מהנחת חמץ חם עליו בעשרים וארבע השעות שלפני ההכשרה, ולשפוך עליו מים חמים מכלי ראשון שאינו בן יומו⁴. לפני ששופכים מים חמים על השיש, יש לוודא שהשיש יבש, כיוון שאם השיש יהיה רטוב, המים שעליו יקררו את המים החמים⁵.

יוצאי אשכנז נוהגים כדעת הרמ"א, שהכשרת כלי נקבעת על פי השימוש החמור בכלי, ולכן הכשרת השיש בעירוי מכלי ראשון הכרחית לדעתם. יתרה מכך, יוצאי אשכנז מחמירים שחתיכת מאכל חמה ('דבר גוש', בלשון הפוסקים) נחשבת מבחינה הלכתית ככלי ראשון, כיוון שחתיכת המאכל אוצרת בתוכה את חומהּ, ולכן שפיכת מים חמים מכלי ראשון לא תועיל להפליט מהשיש את הטעם שנבלע בו מדבר גוש שהונח עליו. כדי להפליט טעם זה, יש להגביר את חום המים לפני שהם פוגעים בשיש, ולשפוך את המים על אבן מלובנת. כך המים יתחממו מהאבן, ויישפכו על השיש כאשר הם רותחים⁶. חימום אבן ושפיכת מים עליה מורכבים מבחינה מעשית, ואפשר להמיר אותם בשפיכת מים חמים מתוך קומקום רותח⁷. 

כדי לחסוך את הטורח בהכשרת השיש, ומתוך חשש שההכשרה לא תיעשה כראוי, יש שמעדיפים לכסות את השיש בנייר כסף עבה או בכיסוי פלסטיק לכל ימי הפסח, ואז אין צורך להכשיר את השיש על ידי עירוי⁸. סיבה נוספת להעדיף את כיסוי השיש על פני הכשרתו היא שישנם סוגי שיש ששפיכת מים רותחים עליהם עלולה לגרום להם נזק⁹. 

יש שמחמירים ומכשירים את השיש גם על ידי שפיכת מים חמים עליו, וגם על ידי כיסויו¹⁰. טעמם של הנוהגים כן הוא שעל העירוי לבד אין סומכים, שמא הוא אינו נעשה כראוי, ועל הכיסוי לבד אין סומכים, שמא הכיסוי ייקרע או יזוז ממקומו¹¹.