שולחן מטבח

שולחן מטבח שמקפידים לאכול עליו רק כאשר הוא מכוסה במפה, די לנקותו היטב ואין צורך להכשירו, כיוון שהחמץ אינו נוגע בו¹. 

שולחן מטבח שאוכלים עליו בלי מפה, מניחים עליו חמץ, ופעמים שנשפך עליו חמץ חם. לדעת יוצאי ספרד די לנקותו, כיוון שהשימוש הרגיל בשולחן הוא בחמץ קר, והכשרת כלי היא לפי רוב שימושו. אמנם גם יוצאי ספרד נוהגים להחמיר, ולהכשיר אותו על ידי עירוי מכלי ראשון, כדי להפליט את הטעם הבלוע בו². ואם יש חשש ששפיכת מים חמים על השולחן תקלקל אותו, די לכסות את השולחן במפה אטומה³. 

כאמור לעיל, יוצאי אשכנז נוהגים כדעת הרמ"א, שהכשרת כלי נקבעת על פי השימוש החמור בכלי, ולכן שפיכת מים חמים על השולחן הכרחית לדעתם. יתרה מכך, יוצאי אשכנז חוששים לדעת הפוסקים שחתיכת מאכל חמה ('דבר גוש') נחשבת ככלי ראשון, כיוון שחתיכת המאכל אוצרת בתוכה את חומהּ, ולכן לדעתם שפיכת מים חמים מכלי ראשון לא תועיל להפליט מהשולחן את הטעם שנבלע בו מדבר גוש שהונח עליו. כדי להפליט טעם זה, יש להגביר את חום המים לפני שהם פוגעים בשולחן, ולשפוך את המים על אבן מלובנת. כך יתחממו המים מהאבן ויישפכו על השולחן כאשר הם רותחים⁴. כאמור לעיל, אפשר להמיר את שפיכת המים על אבן מלובנת בשפיכת מים חמים מתוך קומקום רותח⁵. 

יש הנוהגים לצפות את השולחן ולפרוש מפה מעל הציפוי, והנוהגים כן אינם צריכים להכשיר את השולחן על ידי עירוי⁶.