חצובה

מעיקר הדין, לא צריך להכשיר את החצובות לפסח, כיוון שכלים הנוגעים זה בזה ללא נוזל ביניהם אינם מבליעים טעם מזה לזה, ולכן החצובה אינה בולעת טעם של חמץ מסירי החמץ המונחים עליה. וגם אם תבשיל של חמץ גלש ונשפך על החצובה, האש שורפת אותו¹. זהו הטעם לכך שכל השנה רגילים לבשל על אותן חצובות גם תבשילים חלביים וגם תבשילים בשריים, ואין מכשירים אותן בין שימוש לשימוש². אמנם בפסח מחמירים יותר וחוששים שמא החמץ לא נשרף מיד, והוא נתן טעם בחצובה, ואם יגלוש בפסח תבשיל מהסיר על החצובה, הוא יעביר את טעם החמץ מהחצובה לסיר³. לכן מכשירים את החצובות בליבון, אך מסתפקים בליבון קל, כיוון שההכשרה אינה נדרשת מעיקר הדין⁴. ואפשר לצפות את החצובה בנייר כסף עבה שאין חשש שיקרע במשך הפסח, במקום להכשיר אותה על ידי ליבון קל⁵. ורצוי להחמיר ולהכשיר גם על ידי ליבון קל וגם על ידי כיסוין בנייר כסף⁶. 

את מושב הכיריים (המשטח שעליו מונחים מבערי האש) יש לנקות, ויש מחמירים גם לכסות אותו בנייר כסף⁷.