פרק ב - הכשרת המטבח וכליו

לאור עקרונות הכשרת הכלים שהובאו בפרק הקודם, נפרט בפרק זה כיצד להכשיר לפסח את המטבח ואת כליו השונים.

על השיש מניחים חמץ וסירים עם חמץ. בדרך כלל, החמץ והסירים קרים, ואז השיש אינו בולע טעם של חמץ, אך לפעמים מניחים על השיש חמץ חם, כצנימים ועוגות חמות, או סירים חמים, ונשפך מהם חמץ על השיש, ובמקרים אלו השיש בולע טעם של חמץ¹. 

לדעת השלחן ערוך, מעיקר הדין די לנקות את השיש כדי להכשירו לפסח, כיוון שהכשרת כלי נעשית על פי השימוש הרגיל בו, והשימוש הרגיל בשיש הוא בצונן². עם זאת, יוצאי ספרד נוהגים להחמיר ולהכשיר את השיש גם על ידי שפיכת מים חמים הנתונים בכלי ראשון עליו ('עירוי מכלי ראשון'), כדי להפליט את טעם החמץ שנבלע בשיש³. כדי להכשיר את השיש בעירוי, יש להימנע מהנחת חמץ חם עליו בעשרים וארבע השעות שלפני ההכשרה, ולשפוך עליו מים חמים מכלי ראשון שאינו בן יומו⁴. לפני ששופכים מים חמים על השיש, יש לוודא שהשיש יבש, כיוון שאם השיש יהיה רטוב, המים שעליו יקררו את המים החמים⁵.

יוצאי אשכנז נוהגים כדעת הרמ"א, שהכשרת כלי נקבעת על פי השימוש החמור בכלי, ולכן הכשרת השיש בעירוי מכלי ראשון הכרחית לדעתם. יתרה מכך, יוצאי אשכנז מחמירים שחתיכת מאכל חמה ('דבר גוש', בלשון הפוסקים) נחשבת מבחינה הלכתית ככלי ראשון, כיוון שחתיכת המאכל אוצרת בתוכה את חומהּ, ולכן שפיכת מים חמים מכלי ראשון לא תועיל להפליט מהשיש את הטעם שנבלע בו מדבר גוש שהונח עליו. כדי להפליט טעם זה, יש להגביר את חום המים לפני שהם פוגעים בשיש, ולשפוך את המים על אבן מלובנת. כך המים יתחממו מהאבן, ויישפכו על השיש כאשר הם רותחים⁶. חימום אבן ושפיכת מים עליה מורכבים מבחינה מעשית, ואפשר להמיר אותם בשפיכת מים חמים מתוך קומקום רותח⁷. 

כדי לחסוך את הטורח בהכשרת השיש, ומתוך חשש שההכשרה לא תיעשה כראוי, יש שמעדיפים לכסות את השיש בנייר כסף עבה או בכיסוי פלסטיק לכל ימי הפסח, ואז אין צורך להכשיר את השיש על ידי עירוי⁸. סיבה נוספת להעדיף את כיסוי השיש על פני הכשרתו היא שישנם סוגי שיש ששפיכת מים רותחים עליהם עלולה לגרום להם נזק⁹. 

יש שמחמירים ומכשירים את השיש גם על ידי שפיכת מים חמים עליו, וגם על ידי כיסויו¹⁰. טעמם של הנוהגים כן הוא שעל העירוי לבד אין סומכים, שמא הוא אינו נעשה כראוי, ועל הכיסוי לבד אין סומכים, שמא הכיסוי ייקרע או יזוז ממקומו¹¹.

בכיור שוטפים כלים שיש בהם חמץ, ושופכים לתוכו חמץ. בדרך כלל שוטפים את הכלים במים קרים או במים פושרים, וגם החמץ ששופכים אליו הוא קר בדרך כלל, ולכן במקרים אלו, הכיור אינו בולע טעם של חמץ. אך לפעמים שופכים לכיור חמץ חם, ואז הוא בולע טעם של חמץ. לדוגמה: כאשר מבשלים פסטה, שופכים לאחר הבישול את המים לכיור, ומים אלו מבליעים בכיור טעם של חמץ. 

לדעת השלחן ערוך, די לנקות את הכיור כדי להכשירו לפסח, כיוון שהכשרת כלי נעשית על פי השימוש הרגיל בו, והשימוש הרגיל בכיור הוא בצונן¹. אך יש מיוצאי ספרד שנהגו להחמיר ולהכשיר את הכיור על ידי עירוי מכלי ראשון^2. ואם הכיור עשוי חרסינה, יש שמחמירים שלא להסתפק בעירוי, כיוון שדין חרסינה כדין חרס, שעירוי אינו מפליט את הטעם הבלוע בו; והם מכשירים אותו בעירוי שלוש פעמים, כיוון שיש ראשונים שסוברים שעירוי שלוש פעמים מועיל להפליט טעם גם מחרס³. 

יוצאי אשכנז נוהגים כדעת הרמ"א, שהכשרת כלי נקבעת על פי השימוש החמור בו, ולכן כדי להכשיר את הכיור לא די לנקותו, אלא יש להפליט את הטעם הבלוע בו על ידי עירוי מכלי ראשון. הכשרה על ידי עירוי אפשרית רק אם הכיור עשוי מתכת, אך אינה אפשרית אם הכיור עשוי חרסינה. בכיור עשוי חרסינה, על יוצאי אשכנז להקפיד שלא יגיעו לכיור מים חמים או מאכלים חמים בחום שהיד סולדת בהם במשך הפסח, כיוון שהם עלולים להפליט מהכיור את טעם החמץ⁴. 

ויש מיוצאי אשכנז ומיוצאי ספרד שמחמירים ומכשירים את הכיור על ידי עירוי, ונוסף על כך מניחים בתוכו כיור קטן מפלסטיק, כדי שכלי הפסח לא יבואו במגע עם כיור החרסינה⁵. 

דין המסננת שבכיור כדין הכיור. למנהג יוצאי ספרד די לנקותה⁶, ולמנהג יוצאי אשכנז יש להכשירה על ידי עירוי⁷, אך כיוון שקשה לנקותה, יש לקנות מסננת חדשה מיוחדת לפסח⁸.

את הברזים יש לנקות, ולאחר מכן להכשיר על ידי עירוי, מחשש שבמשך השנה נשפך עליהם חמץ חם¹.

שולחן מטבח שמקפידים לאכול עליו רק כאשר הוא מכוסה במפה, די לנקותו היטב ואין צורך להכשירו, כיוון שהחמץ אינו נוגע בו¹. 

שולחן מטבח שאוכלים עליו בלי מפה, מניחים עליו חמץ, ופעמים שנשפך עליו חמץ חם. לדעת יוצאי ספרד די לנקותו, כיוון שהשימוש הרגיל בשולחן הוא בחמץ קר, והכשרת כלי היא לפי רוב שימושו. אמנם גם יוצאי ספרד נוהגים להחמיר, ולהכשיר אותו על ידי עירוי מכלי ראשון, כדי להפליט את הטעם הבלוע בו². ואם יש חשש ששפיכת מים חמים על השולחן תקלקל אותו, די לכסות את השולחן במפה אטומה³. 

כאמור לעיל, יוצאי אשכנז נוהגים כדעת הרמ"א, שהכשרת כלי נקבעת על פי השימוש החמור בכלי, ולכן שפיכת מים חמים על השולחן הכרחית לדעתם. יתרה מכך, יוצאי אשכנז חוששים לדעת הפוסקים שחתיכת מאכל חמה ('דבר גוש') נחשבת ככלי ראשון, כיוון שחתיכת המאכל אוצרת בתוכה את חומהּ, ולכן לדעתם שפיכת מים חמים מכלי ראשון לא תועיל להפליט מהשולחן את הטעם שנבלע בו מדבר גוש שהונח עליו. כדי להפליט טעם זה, יש להגביר את חום המים לפני שהם פוגעים בשולחן, ולשפוך את המים על אבן מלובנת. כך יתחממו המים מהאבן ויישפכו על השולחן כאשר הם רותחים⁴. כאמור לעיל, אפשר להמיר את שפיכת המים על אבן מלובנת בשפיכת מים חמים מתוך קומקום רותח⁵. 

יש הנוהגים לצפות את השולחן ולפרוש מפה מעל הציפוי, והנוהגים כן אינם צריכים להכשיר את השולחן על ידי עירוי⁶.

מפות שולחן מתלכלכות מחמץ שמונח עליהן, והן גם בולעות טעם מחמץ שנופל עליהן, ולכן יש לכבסן עם חומרי ניקוי במים חמים¹, וכיבוס זה מנקה אותן ומפליט את טעם החמץ הבלוע בהן².

מעיקר הדין, לא צריך להכשיר את החצובות לפסח, כיוון שכלים הנוגעים זה בזה ללא נוזל ביניהם אינם מבליעים טעם מזה לזה, ולכן החצובה אינה בולעת טעם של חמץ מסירי החמץ המונחים עליה. וגם אם תבשיל של חמץ גלש ונשפך על החצובה, האש שורפת אותו¹. זהו הטעם לכך שכל השנה רגילים לבשל על אותן חצובות גם תבשילים חלביים וגם תבשילים בשריים, ואין מכשירים אותן בין שימוש לשימוש². אמנם בפסח מחמירים יותר וחוששים שמא החמץ לא נשרף מיד, והוא נתן טעם בחצובה, ואם יגלוש בפסח תבשיל מהסיר על החצובה, הוא יעביר את טעם החמץ מהחצובה לסיר³. לכן מכשירים את החצובות בליבון, אך מסתפקים בליבון קל, כיוון שההכשרה אינה נדרשת מעיקר הדין⁴. ואפשר לצפות את החצובה בנייר כסף עבה שאין חשש שיקרע במשך הפסח, במקום להכשיר אותה על ידי ליבון קל⁵. ורצוי להחמיר ולהכשיר גם על ידי ליבון קל וגם על ידי כיסוין בנייר כסף⁶. 

את מושב הכיריים (המשטח שעליו מונחים מבערי האש) יש לנקות, ויש מחמירים גם לכסות אותו בנייר כסף⁷.

כיריים קרמיות הן כיריים בעלות גוף חימום חשמלי המכוסה במשטח זכוכית, שעליו מניחים את הסירים. כמבואר לעיל, השלחן ערוך והרמ"א נחלקו בדין כלי זכוכית. לדעת השלחן ערוך, כלי זכוכית אינם בולעים טעם, כיוון שזכוכית הוא חומר חלק וקשה, וכן מנהג יוצאי ספרד; ולדעת הרמ"א, כלי זכוכית בולעים טעם, ואי אפשר להוציא טעם זה על ידי הגעלה, וכן מנהג יוצאי אשכנז. לכן יוצאי ספרד אינם צריכים להכשיר את משטח הזכוכית של כיריים קרמיות, והם יכולים להסתפק בניקיונו¹, אך יוצאי אשכנז אינם יכולים להשתמש בכיריים קרמיות, כיוון שלפי מנהגם, לא ניתן להוציא את טעם החמץ הבלוע במשטח הזכוכית². 

ויש מקילים ליוצאי אשכנז להכשיר את הכיריים על יד הדלקתן לחומן המירבי, ושפיכתם מים חמים עליהן כיוון שבשעת הדחק ניתן לסמוך על דעת הסוברים שאפשר להפליט טעם חמץ מכלי זכוכית על ידי הגעלה, ושפיכת מים רותחים על הכיריים בעודן לוהטות נחשבת כהגעלה³.

כיריים אינדוקציה פועלות על ידי השראה מגנטית. בכיריים אלו ישנו אלקטרו-מגנט המייצר שדה מגנטי משתנה. כאשר מניחים בתחום אזור ההשפעה של השדה המגנטי סיר עם בסיס מתכתי שמתאים לפעולת האינדוקציה, משרה השדה המגנטי זרם חשמלי, הידוע בתור זרם מערבולת, בבסיס המתכתי המיוחד של הסיר, ומחמת תנועת האלקטרונים המואצת והתנגדות המתכת אליהם, מתחמם הסיר ומעביר את החום לאוכל המתבשל בו. כיריים אלו יכולות לגרום אך ורק לחימום של מוצרי מתכת מסוימים, ולא של כל חומר אחר, ולכן משטח הזכוכית המפריד בין האלקטרו-מגנט לבין סיר הבישול אינו מתחמם על ידי הכיריים, אלא רק על ידי הסיר, שמחמם אותו. לכן בשונה מכיריים רגילות, שחמץ שנשפך עליהן נשרף על ידי חום האש, בכיריים אינדוקציה החמץ שנשפך עליהן אינו נשרף¹. 

כמבואר לעיל, השלחן ערוך והרמ"א נחלקו בדין כלי זכוכית. לדעת השלחן ערוך, כלי זכוכית אינם בולעים טעם, כיוון שזכוכית הוא חומר חלק וקשה, וכן מנהג יוצאי ספרד, ולדעת הרמ"א כלי זכוכית בולעים טעם, ואי אפשר להוציא טעם זה על ידי הגעלה, וכן מנהג יוצאי אשכנז. לכן יוצאי ספרד אינם צריכים להכשיר את משטח הזכוכית של כיריים אינדוקציה, והם יכולים להסתפק בניקיונו², אך יוצאי אשכנז אינם יכולים להשתמש בכיריים אינדוקציה, כיוון שלפי מנהגם, לא ניתן להוציא את טעם החמץ הבלוע במשטח הזכוכית³. 

פתרון אפשרי ליוצאי אשכנז הוא להפריד בין הסיר לבין הכיריים במשטחים כשרים לפסח שאינם חוסמים את פעילות האינדוקציה. לשם כך אפשר להשתמש במשטחי סיליקון, המשמשים בדרך כלל כמשטחי הנחת סירים חמים על השיש. משטחים אלו אינם חוסמים את פעילות האינדוקציה כאשר עוביים אינו עולה על חמישה מילימטר, וניתן להניחם על משטח הכיריים ולבשל עליהם בסירי אינדוקציה. דרך נוספת היא להשתמש ב'תואמי אינדוקציה', שהם סירי מתכת בעלי דפנות נמוכות, שבסיס המתכת שבתחתיתם מתאים לפעילות אינדוקציה. סירים אלו נועדו מלכתחילה לאפשר בישול על הכיריים גם בסירים רגילים, שאין להם את התחתית המיוחדת שעליה פועלת האינדוקציה. בתוך תואמי האינדוקציה מניחים את הסירים הרגילים, והם מתחממים כיאות דרך תואמי האינדוקציה ומבשלים את האוכל. לקראת פסח יש להניח את כל סירי הפסח המיוחדים, בתוך תואמי אינדוקציה חדשים כשרים לפסח⁴. 

כאשר פתרונות אלו מורכבים, יוצאי אשכנז יכולים להכשיר את הכיריים על ידי עירוי מים רותחים מכלי ראשון, כיוון שבשעת הדחק יוצאי אשכנז נוהגים להכשיר כלי זכוכית⁵.

תנור אפייה בולע טעם חמץ בשתי דרכים - על ידי אדים שיוצאים ממיני המאפה שאופים בו, ועל ידי אוכל שנשפך או ניתז על דפנות התנור, ונחלקו הפוסקים בדרך הכשרתו. יש סוברים שדרך הכשרת תנור היא בליבון חמור¹, ושני טעמים לכך: טעם אחד הוא שהאוכל שנופל על קרקעית התנור נותן טעם בקרקעית התנור ללא נוזל². וטעם שני הוא שהטעם הנבלע מהאדים שיוצאים ממיני המאפה, נחשב לטעם שנבלע ללא נוזל, כיוון שמקור האדים במאפים יבשים³. לפי דעה זו, לא ניתן להכשיר תנור לפסח, כיוון שהכשרתו על ידי ליבון חמור תקלקל אותו. 

אך דעת רוב הפוסקים שאפשר להכשיר תנור אפייה על ידי חימום התנור לחום המירבי⁴, וכמה טעמים לכך. טעם ראשון הוא שהטעם הנבלע מאדים שיוצאים ממיני מאפה נחשב כטעם שנבלע על ידי נוזל, וכלל בידינו שדבר שהכשרתו היא על ידי הגעלה, אפשר להכשירו בליבון קל⁵. טעם שני הוא שאף אם בליעת האדים נחשבת כבליעה ללא נוזל, יש סוברים שכאשר ידוע מהי מידת החום שבה נבלע טעם החמץ, די להכשיר את התנור באותה מידת חום, ואין צורך להכשיר את התנור על ידי חום כזה שיינתזו ממנו ניצוצות⁶. וטעם שלישי הוא שיש ראשונים הסוברים שגם דבר שבלע טעם חמץ ללא נוזל, הכשרתו היא על ידי הגעלה או ליבון קל. ואף שהשלחן ערוך לא פסק כדעה זו, ראויה דעה זו להצטרף לטעמים האחרים⁷. ואף שהתנור בולע טעם חמץ מאוכל שנשפך עליו או ניתז על דפנותיו, ואוכל זה נבלע ללא נוזל, הבליעה מהשימוש הרגיל בתנור היא בליעה על ידי אדים, והכשרת כלי היא לפי שימושו הרגיל. וגם יוצאי אשכנז, שבדרך כלל מחמירים להכשיר כלי לפי צורת השימוש החמורה, מקילים ומכשירים כלי לפי רוב שימושו, כאשר לא ניתן להכשירו לפי צורת השימוש החמורה⁸. אך יש לכסות את דלת התנור בנייר כסף, כיוון שיש פירורים בין הזכוכית לדפנות דלת התנור, ואי אפשר להוציאם או לפוגמם⁹. 

מלבד החמץ הבלוע בדפנות התנור, יש בתנור פירורי חמץ ושומן שדבוק בדפנותיו. חימום התנור לחומו המירבי אינו מועיל לסלק חמץ זה, ולכן לפני הכשרת התנור, יש להסיר את השומן הדבוק בדפנות התנור בעזרת חומר ניקוי מתאים, ולנקות את התנור היטב מכל פירורי החמץ המצויים בו. פירורי חמץ שקשה להגיע אליהם, אפשר לפוגמם בעזרת חומר כימי חריף¹⁰. לאחר ניקוי התנור, יש להמתין עשרים וארבע שעות, ולהפעיל את התנור לחומו המירבי למשך כשעה, ואז התנור מוכשר¹¹. 

כיוון שיש חששות שונים בהכשרת תנור, מומלץ לקנות תנור מיוחד לפסח, ומי שאין בידו אפשרות לעשות כן, רשאי לסמוך על דעת המקילים ולהכשיר את התנור לפסח, כפי המבואר לעיל¹². 

תבניות של תנור בולעות טעם חמץ ללא נוזל, ויש להכשירן על ידי ליבון חמור¹³.

תנור פירוליטי הוא תנור שיש בו תוכנית לניקוי עצמי, על ידי חימומו לחום של כחמש-מאות מעלות. בחום זה, כל הלכלוכים והשומנים הדבוקים בתנור נשרפים והופכים לאבקה דקה. חום של כחמש-מאות מעלות נחשב כליבון חמור, ולכן אפשר להכשיר תנור זה לפסח על ידי חימומו לחום המירבי¹. ויש מחמירים שלא להכשיר תנור פירוליטי לפסח², כיוון שחום התנור בפינות של צידי דלת התנור אינו גבוה בשיעור של כחמש-מאות מעלות, אלא רק בשיעור של כמאתיים עשרים מעלות, בשל מסגרת גומי המותקנת סביב הדלת, לשם בידוד התנור מסביבתו החיצונית³. ולכן המכשירים תנור זה, יכסו את הדלת בנייר מתכת. וכאמור לעיל, הדרך המומלצת למי שיש בידו אפשרות היא לקנות תנור מיוחד לפסח⁴.

כאשר מחממים חמץ במיקרוגל, האדים העולים מהחמץ מבליעים טעם של חמץ בדפנות המיקרוגל. מלבד החמץ הבלוע בדפנות המיקרוגל, יש בו גם פירורים ולכלוכים של חמץ. כדי להכשיר את המיקרוגל לפסח, יש לנקות אותו מפירורי החמץ ומלכלוכי החמץ המצויים בו, לחכות עשרים וארבע שעות¹, ולהפליט את טעם החמץ הבלוע בדפנותיו, ונחלקו הפוסקים באיזו דרך ניתן לעשות זאת. יש סוברים שניתן להפליט את טעם החמץ הבלוע בדפנות המיקרוגל על ידי חימום מים במיקרוגל למשך כמה דקות, עד שהמיקרוגל יתמלא באדים. לפי דעה זו, טעם שנבלע בכלי על ידי אדים, יכול להיפלט מהכלי על ידי אדים². ויש חולקים וסוברים שטעם שנבלע בכלי על ידי אדים, אינו יכול להיפלט מהכלי על ידי אדים אלא רק על ידי הגעלה, ומכיוון שהגעלת המיקרוגל תקלקל אותו, לא ניתן להכשירו לפסח³. להלכה, אפשר לסמוך על דעת המקילים, אך עדיף לכסות את האוכל שמחממים במיקרוגל בפסח בשני כיסויים, כדי שהאדים לא יבואו במגע עם דפנות המיקרוגל, ויחזרו וייתנו טעם באוכל^4. 

צלחת המיקרוגל עשויה בדרך כלל מזכוכית. יוצאי ספרד יכולים להסתפק בניקיונה, ויוצאי אשכנז צריכים להכשיר אותה על ידי הגעלה⁵. ואף שיוצאי אשכנז מחמירים שלא להכשיר כלי זכוכית על ידי הגעלה, הם מחמירים כן בכלים שמניחים בהם אוכל, אך אין הם מחמירים כן בצלחת מיקרוגל, שאין מניחים עליה אוכל. והרוצה להדר ולכסות את הצלחת בקרטון, תבוא עליו ברכה^6. 

מיקרוגל שדפנותיו עשויות מחרסינה או מפורצלן, אי אפשר להכשירו⁷.

הכשרת מחבת לפסח תלויה בסוג השימוש במחבת. מחבת שמטגנים בה חמץ בשמן עמוק, יש להכשירה בהגעלה, כיוון שבליעת החמץ היא על ידי נוזל¹. אך מחבת שמטגנים בה חמץ ומורחים עליה מעט שמן רק כדי שהאוכל לא יידבק למחבת, יש להכשירה על ידי ליבון חמור, כיוון שכמות שמן כה מועטה אינה מחשיבה את הבליעה כבליעה על ידי נוזלים². מחבת שמטגנים בה חמץ בשמן בשיעור שהשמן רוחש, נחלקו בדינה הראשונים³. יש סוברים שיש להכשירה על ידי ליבון, כיוון שמצוי הדבר שהשמן מתאדה ונשרף, והמחבת בולעת חמץ ללא כל נוזל^4. ואף לסוברים שבדרך כלל הכשרת כלי היא לפי שימושו הרגיל, והשימוש הרגיל במחבת הוא בטיגון עם שמן, אידוי השמן הוא דבר מצוי, ויש לחשוש לו⁵. ויש חולקים וסוברים שאפשר להכשיר את המחבת על ידי הגעלה, כיוון שגם אם השמן שעל המחבת מתאדה, השמן הספוג באוכל אינו מתאדה והוא מרכך את הבליעה⁶. 

להלכה, נחלקו בדבר השלחן ערוך והרמ"א. לדעת השלחן ערוך, הלכה כדעה המקילה, ואפשר להכשיר מחבת על ידי הגעלה⁷, וכן נוהגים יוצאי ספרד⁸. אך הרמ"א חולק וסובר שאף שמעיקר הדין הכרעת השלחן ערוך נכונה, נוהגים לכתחילה להחמיר ולהכשיר את המחבת על ידי ליבון. עם זאת, כיוון שהצורך ללבן את המחבת הוא חומרה שאינה מעיקר הדין, בעניין זה אפשר לסמוך על הדעה הסוברת שליבון קל נחשב כליבון, ודי ללבן את המחבת בליבון קל⁹. ויש מיוצאי ספרד הנוהגים בעניין זה כרמ"א, ומכשירים מחבת בליבון קל¹⁰. 

מחבת טפלון לא ניתן להכשיר, כיוון שהכשרתה היא על ידי ליבון חמור, שכן משתמשים בה ללא נוזלים, אך ליבון חמור עלול לקלקל את ציפוי המחבת; וכלל בידינו שאין להכשיר כלי שהכשרתו עלולה לקלקל אותו, שמא יחוסו עליו ולא יכשירו אותו כראוי¹¹.

נוהגים להכשיר את הפלטה על ידי חימומהּ לחום המירבי, וציפויהּ בנייר כסף¹.

מחם המשמש לחימום מים, יש להכשירו על ידי הגעלה, כיוון שלפעמים מניחים על גביו חמץ, וטעם החמץ נבלע במכסה, והוא עובר על ידי האדים שבמחם, למים שבמחם ולדפנות המחם¹. ואף שמכסה המחם בולע טעם ישירות מהחמץ ללא נוזלים, די להכשירו בהגעלה כיוון שהמכסה מתחמם על ידי הנוזלים שבתוך המחם². כאשר מכשירים את המחם יש למלא אותו במים עד שפתו העליונה ולהרתיח אותם, ואין צורך שהמים יגלשו על חלקו החיצוני של המחם, כיוון שכאשר משתמשים במחם אין ממלאים בו כל כך הרבה מים עד כדי כך שהם גולשים החוצה³.

כאשר מדיחים כלים במדיח כלים חשמלי, המדיח שוטף את הכלים במים חמים, וטעם החמץ שבמדיח נבלע בדפנותיו. יש סוברים שיש להכשיר את המדיח במים חמים המעלים בועות, דהיינו מים בחום של מאה מעלות, ומכיוון שחום המים המירבי שהמים מגיעים אליו במדיחים המצויים הוא חום של כשבעים וחמש מעלות, לא ניתן להכשירו¹. ויש סוברים שדי להכשיר את המדיח באותו חום שבו המדיח בלע את טעם החמץ, ולכן יש לנקות את המדיח, להמתין עשרים וארבע שעות מהשימוש האחרון, ולאחר מכן להפעיל את המדיח בתוכנית הניקוי שבה המים מתחממים בחום המירבי האפשרי².

כדי להכשיר מיקסר לפסח, יש לשים לב לשני עניינים העשויים למנוע את השימוש במיקסר בפסח: עניין ראשון הוא בליעת טעם חמץ בקערת הלישה ובמערבלים, ועניין שני הוא החשש שפירורי חמץ יעופו מתוך המנוע לתוך האוכל בפסח. 

במיקסר לשים בצק, ומערבבים עיסות לעוגות. הבצקים והעיסות שלשים במיקסר קרים, אך כלים המיועדים לעריכת בצק ולישתו, בולעים טעם אף שהחמץ קר¹. לכן לא מספיק לנקות היטב את קערת המיקסר והמערבלים, אלא יש להוציא את טעם החמץ הבלוע בהם. לדעת השלחן ערוך יש להכשירם על ידי הגעלה², ולדעת הרמ"א, לכתחילה יש להכשירם על ידי ליבון קל, ואם אי אפשר להכשירם על ידי ליבון, יש להכשירם על ידי הגעלה³. הכשרת קערת המיקסר והמערבלים על יד ליבון עלולה לקלקל אותם, לכן גם לדעת הרמ"א, אפשר להכשירם על ידי הגעלה⁴. 

העניין השני שמונע את השימוש במיקסר הוא החשש שפירורי חמץ יעופו מהמנוע של המיקסר לתוך האוכל. כאשר מערבלים קמח במיקסר, פירורי קמח ובצק מתעופפים ונכנסים למָנוע. פירורים אלו עלולים לעוף החוצה מהמנוע, וליפול לתוך האוכל שמכינים בפסח. לכן יש להבחין בין שני סוגים של מיקסר - סוג אחד שבו המנוע ממוקם מתחת לקערת הלישה, וסוג אחר שבו המנוע ממוקם מעל קערת הלישה. בסוג האחד, החשש שחמץ יעוף לתוך האוכל רחוק, ולכן סוג זה של מיקסר מותר בשימוש בפסח, ובלבד שינקו את המנוע עד כמה שניתן. בסוג האחר, החשש שפירורים יעופו לתוך האוכל גדול יותר, ולכן רצוי שלא להשתמש במיקסר מסוג זה בפסח. והרוצה להקל, רשאי להשתמש גם בסוג זה של מיקסר, ובלבד שינקה אותו היטב5.

שיניים תותבות, יש סוברים שיש להגעילן, כיוון שאוכלים בהן חמץ חם¹. מהם שסוברים שיש להגעילן בכלי שני, כיוון שבליעת השיניים היא מכלי שני², ומהם שסוברים שיש להגעילן בכלי ראשון, כיוון שלועסים בהן חתיכות מאכל חמות ('דבר גוש'), ולדעת חלק מהפוסקים, חתיכות מאכל חמות נחשבות ככלי ראשון³. ויש חולקים וסוברים שדי לנקותן ואין צורך להגעילן, וכמה טעמים לכך⁴. טעם אחד הוא שרוב מאכלי החמץ שלועסים בשיניים התותבות הם מאכלים קרים, ולפי דעת השלחן ערוך, הכשרת כלי היא לפי רוב שימושו. טעם שני הוא שהאוכל החם שוהה בפה זמן מועט, ויש סוברים שבזמן זה אין הוא מספיק לתת טעם בשיניים התותבות. וטעם שלישי, שהאוכל המגיע לשיניים הוא מכלי שני, ולדעת פוסקים רבים, אוכל הבא מכלי שני אינו מבליע טעם בכלים; ואף שאוכלים בשיניים חתיכות מאכל חמות, לדעת פוסקים רבים, חתיכות מאכל חמות אינן נחשבות ככלי ראשון⁵. למעשה יש לחשוש לדעת המחמירים, אך די להכשיר אותן על ידי עירוי מכלי ראשון⁶.

קשה מאוד לנקות נפה מכל פירורי החמץ המצויים בה, ולכן נהגו למכור אותה לגוי¹. ואף שבדרך כלל מומלץ שלא למכור כלי אוכל במכירת חמץ, אין מניעה ממכירת נפה לגוי. הטעם לכך שלא כדאי למכור במכירת חמץ כלי אוכל הוא שלדעת פוסקים רבים, מכירת הכלים מחייבת להטביל אותם במקווה לאחר הפסח, כיוון שלאחר הפסח קונים את הכלים בחזרה מהגוי, והדין הוא שכלי אכילה שנקנו מגוי צריכים טבילה. טעם זה שייך בכלי מתכת ובכלי זכוכית, החייבים בטבילה, אך נפה עשויה בדרך כלל מפלסטיק, וכלי פלסטיק פטורים מטבילה, ולכן אין מניעה ממכירת הנפה לגוי במכירת חמץ².

אין להשתמש בפסח בברכונים ובזמירונים שמשתמשים בהם כל השנה, כיוון שמצויים בהם פירורי חמץ, אלא יש לנקות אותם ולהצניע אותם עם כלי החמץ¹.