פרק א - חול המועד

בכל ימי החג מוסיפים בברכת המזון ובתפילות ערבית, שחרית ומנחה, את תפילת "יעלה ויבוא"¹. פרטי דין זה יבוארו בעזרת ה' באהלי הלכה - הלכות ברכות, ובאהלי הלכה - הלכות תפילה.

נוהגים לומר הלל בחול המועד וביום טוב אחרון של חג, אך אין אומרים את כל ההלל, אלא מדלגים על שני קטעים מתוכו¹, כדי להבליט שאמירת ההלל היא מדין מנהג ולא מתקנת חכמים². הטעם לכך שחכמים לא תיקנו לומר הלל שלם בכל יום מימי החג הוא שכל ימי הפסח הם חג אחד ודי לומר בהם הלל פעם אחת, ביום טוב ראשון³. ואף שבסוכות אומרים הלל שלם בכל יום מימי החג, זהו משום שבסוכות כל יום נחשב חג בפני עצמו, שכן בכל יום מימי הסוכות מקריבים קרבן מוסף אחֵר. אך בפסח כל ימי החג נחשבים חג אחד, שכן בכל יום מקריבים את אותו קרבן מוסף⁴. אף שחכמים לא תיקנו לומר הלל שלם בחול המועד וביום טוב אחרון של חג, נהגו לומר בימים אלו הלל כיוון שהם ימי חג, ומצווה לשמוח בהם⁵.

נחלקו הראשונים אם יש לברך על הלל שיסודו במנהג. לדעת רבנו תם יש לברך עליו, כשם שמברכים על מצוות שחיובן מדברי חכמים¹; ולדעת הרמב"ם אין לברך על עליו², כיוון שחכמים תיקנו לברך רק על מצוות מהתורה או מדברי חכמים, אך לא על מנהגים³. להלכה, השלחן ערוך פסק כדעת הרמב"ם, שאין לברך על הלל שיסודו במנהג⁴, וכן הוא המנהג המקובל בקרב יוצאי ספרד⁵ ובחלק מקהילות החסידים⁶; והרמ"א פסק כדעת רבנו תם, שיש לברך על הלל שיסודו במנהג, וכך נוהגים יוצאי אשכנז⁷. 

בני קהילות ספרד שנהגו לברך על ההלל בעודם בחוץ לארץ, כגון קהילת יהודי מרוקו, יש סוברים שבבואם לארץ ישראל עליהם לקבל את מנהג יוצאי ספרד בארץ ישראל, ואין הם רשאים לברך על ההלל⁸, ויש סוברים שהם רשאים להמשיך במנהגם ולברך על ההלל, כפי שנהגו בארצות מוצאם⁹.

בימי החג מוציאים בכל יום שני ספרי תורה אחרי תפילת שחרית. בספר הראשון קוראים בעניינו של יום, ובספר השני קוראים את הפסוקים בפרשת פנחס העוסקים במצווה להקריב קרבן מוסף בימי החג¹.

יוצאי אשכנז נוהגים לקרוא את מגילת שיר השירים בשבת החלה בחג, לפני קריאת התורה¹. הטעם לקריאת מגילת שיר השירים בפסח הוא שמגילה זו עניינה האהבה שבין הקב"ה לעם ישראל, וראשית גילוייה של אהבה זו ביציאת מצרים². יש המקפידים לקוראה מתוך מגילה כשרה הכתובה על קלף, ומברכים לפני קריאתה "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו"³, ויש שאינם מברכים לפני קריאתה⁴, וכל אחד יעשה כמנהגו⁵.

בחול המועד וביום טוב אחרון של חג אין חובה לאכול מצה¹, אך לדעת הגר"א ופוסקים נוספים, האוכל מצה בימי הפסח מקיים בכך מצווה מהתורה², לכן ישנה מעלה לאכול לפחות כזית מצה³ בכל אחד מימי הפסח⁴.