הבדיקה והביטול

מהתורה, יש שתי דרכים אפשריות להימנע מאיסור 'בל ייראה ובל יימצא'. דרך אחת היא לבער את החמץ מהבית בפועל, כלומר לרכז את כל החמץ הנמצא בבית, לבדוק שאין חמץ נוסף שמוסתר באיזה מקום, ולכלות את החמץ על ידי שרפתו. דרך שנייה היא לבטל את החמץ בלב, ולהפקירו. הפקרת החמץ מוציאה אותו מרשות האדם, וחמץ שאינו ברשותו של האדם, אין עוברים עליו ב'בל ייראה ובל יימצא'. חכמים תיקנו שלא להסתפק בדרך אחת, אלא להימנע מן האיסור בשתי הדרכים: גם לבדוק ולבער, וגם לבטל. 

הטעם לכך שחכמים לא הסתפקו בביטול החמץ בלב ובהפקרתו, הוא משום שהביטול אינו מוחשי אלא תלוי בדעת האדם, וייתכן שאדם לא יבטל את החמץ בכל ליבו. ועוד, שאם החמץ יישאר ברשותו של האדם בפסח, יש חשש שיבואו לאכלו בטעות. וכן הטעם לכך שחכמים לא הסתפקו בבדיקה ובביעור והצריכו גם לבטל את החמץ, הוא משום שהם חששו שאדם לא יבדוק כראוי, ותוך כדי הפסח ימצא חמץ, וישתהה מלבערו, ויעבור על איסור 'בל ייראה ובל יימצא'¹.