1.
שו"ע תנא סעיפים ד-ה. עיין משנ"ב תנא כח, שרבנו תם והראב"ד חולקים על דין זה וסוברים שגם כלי שבלע חמץ ללא נוזל, הכשרתו בהגעלה (עיין תוספות פסחים ל ב ופירוש הראב"ד למסכת עבודה זרה עו א). דעתם מבוססת על הכלל ההלכתי שנקרא "הֵתירא בלע". משמעותו של כלל זה היא שכלי שבלע טעם של דבר המותר באכילה, אפשר להכשירו על ידי הגעלה. לדוגמה: תבנית שאפו בה פשטידת בשר, ורוצים לשנות את ייעודה ולאפות בה מאכלים חלביים, אפשר להכשירה בהגעלה, אף שהיא בלעה טעם בשר ללא נוזל. הלכה זו מבוססת על שתי הנחות. הנחה ראשונה היא שכלי שבלע טעם ללא נוזל, בכוחה של הגעלה להוציא את רוב הטעם ממנו, ורק רושם מועט מהטעם נשאר בכלי לאחר ההגעלה. הנחה שנייה היא שאיסור שחל על טעם אינו פוקע גם כאשר נשאר מהטעם רק רושם מועט, אבל איסור אינו יכול לחול מתחילה על רושם מועט של טעם, כיוון שרושם מועט זה בטל לכלי ונחשב חלק ממנו. לפי הנחות אלו, מובן מדוע כלי שבלע טעם איסור ללא נוזל צריך הכשרה על ידי ליבון, והכשרתו על ידי הגעלה לא תועיל, כיוון שאם יכשירו אותו על ידי הגעלה, יישאר רושם מועט של הטעם האסור, ורושם זה יתערב באוכל שיבשלו בסיר. אך כלי שבלע טעם היתר ללא נוזל, הגעלה תועיל להכשיר אותו, כיוון שההגעלה תפליט את רוב הטעם, ועל הרושם המועט לא יכול לחול איסור (עיין רשב"א עבודה זרה עו א). לכן תבנית בשרית שבלעה טעם ללא נוזל, אפשר להופכה לתבנית חלבית על ידי הגעלה, כיוון שרוב טעם הבשר שהיה בלוע בכלי ייפלט, ויישאר ממנו רק רושם מועט, ועל רושם מועט זה לא יחול איסור גם אם הוא יתערב בחלב, כיוון שאיסור אינו יכול לחול על רושם של טעם. לאור זאת סוברים ר"ת והראב"ד, שחמץ לפני זמן איסורו נחשב כדבר היתר ('התירא בלע'), ולכן אפשר להכשיר על ידי הגעלה כלים שבלעו חמץ ללא נוזל. אך ההלכה היא כדעת הרמב"ן ועוד ראשונים, שחמץ נחשב דבר איסור ('איסורא בלע'), כיוון ששם חמץ עליו גם לפני פסח, ולגבי פסח הוא נחשב דבר איסור גם לפני בוא החג (עיין שו"ע תנא ד). אף שההלכה היא שחמץ נחשב דבר איסור, פעמים שמצרפים את דעת הסוברים שחמץ נחשב דבר היתר, כפי שיבואר להלן בעניין הכשרת מחבת. ועיין משנ"ב תנא סח, שכלי מתכת שרק חלק ממנו בא במגע עם חמץ, צריך ללבן את כולו. ועיין פרי מגדים סימן תנא אשל אברהם ס"ק ל, ואגרות משה יורה דעה חלק א סימן ס ד"ה ולכן ניחא, ואור לציון חלק ג פרק י הערה ב ד"ה ויש שרצו, שכלי שבלע טעם חמץ בשיעור חום הפחוּת מחום שבו ניצוצות ניתזים מהכלי, צריך ליבון בשיעור שניצוצות ניתזים מהכלי, כיוון שחום בשיעור פחוּת אינו שורף את טעם החמץ הבלוע בכלי, והכלל "כבולעו כך פולטו" נאמר לעניין סוג ההכשרה, אם על ידי ליבון או על ידי הגעלה, אך לא לעניין שיעור החום, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א, ועיין מנחת יצחק חלק ג סימן סו, שחולק וסובר שכלי שבלע טעם חמץ בשיעור חום הפחות מחום שניצוצות ניתזים מהכלי, אפשר להכשירו על ידי החום המדויק שבו הוא בלע.
יציאת מצרים - "יסוד ושורש הכול"
ליבון
קריאת הפרק ברצף