כלי זכוכית

כלי זכוכית, נחלקו הפוסקים בדינם. יש סוברים שכיוון שזכוכית היא חומר חלק וקשה, כלי זכוכית אינם בולעים את טעם האוכל הניתן בהם, גם אם הוא חם, ומספיק לנקות אותם היטב וניתן להשתמש בהם בפסח¹. ויש חולקים וסוברים שכלי זכוכית בולעים את טעם האוכל הניתן בהם, ואי אפשר להכשירם בהגעלה, כיוון שאחד המרכיבים שמהם מייצרים זכוכית הוא חול, ולכן דינם ככלי חרס, שאין בכוח הגעלה להפליט את הטעם הבלוע בהם². להלכה, נחלקו בכך השלחן ערוך והרמ"א. השלחן ערוך פסק כדעה המקלה, שכלי זכוכית אינם בולעים את טעם האוכל הניתן בהם, ודי להכשירם בשטיפה³, וכן נוהגים חלק מיוצאי ספרד⁴. והרמ"א פסק כדעה המחמירה, שכלי זכוכית בולעים את טעם האוכל הניתן בהם, ולא ניתן להכשירם בהגעלה⁵, וכן נוהגים יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד⁶.

עיין שיירי כנסת הגדולה סימן תנא הגהות בית יוסף אות כט, ושדי חמד חלק ה מערכת ה"א אות כט: גם מבני הספרדים ראיתי מן המהדרין נזהרים בזה, עיין בן איש חי שנה ראשונה פרשת צו אות ד, הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק ה סעיף נג, הגדה של פסח כה לחי (חזן) עמ' לה בהערה, נר ציון פסח פרק ג סעיף ח. ועיין משנ"ב תנא קנד, שגם כלי זכוכית שבלעו טעם חמץ על ידי כבישה, אי אפשר להכשירם על ידי הגעלה, ועיין בן איש חי שם, וערוך השלחן תנא נ, והלכות חגים לגר"מ אליהו שם, שחולקים וסוברים שכלי זכוכית שבלעו טעם חמץ על ידי כבישה, אפשר להכשירם על ידי הגעלה או על ידי שרייתם במים שלוש פעמים מעת לעת.

הלכות פסח

6 הערות

עוד בפרק זה