הכשרת כלי שמשמש לבישול בנוזל ולעתים מחממים בו ללא נוזל

כמבואר לעיל, השלחן ערוך והרמ"א נחלקו בדרך הכשרתם של כלים שמשתמשים בהם לכמה שימושים, ובכל שימוש רמת הבליעה שלהם שונה. לדעת השלחן ערוך, יש להכשיר את הכלי לפי השימוש המצוי, ולדעת הרמ"א, יש להכשיר את הכלי לפי רמת השימוש החמורה יותר בו. לפי זה, כלי שמשמש בדרך כלל לבישול חמץ בנוזל, אך לפעמים מחממים בו חמץ ללא נוזל, לדעת השלחן ערוך די להכשיר אותו בהגעלה, כפי רוב שימושו, ולדעת הרמ"א יש להכשיר אותו בליבון, כפי שימושו החמור. אלא שבעניין זה הרמ"א מקל מעט, ומחדש שבמצב זה אין צורך ללבן את הכלי בליבון חמור, אלא די ללבנו בליבון קל¹. הטעם לכך הוא שישנם פוסקים הסוברים שכדי להכשיר כלי על ידי ליבון, אין צורך לחמם אותו בשיעור חום שניצוצות יהיו ניתזים מהכלי (ליבון חמור), אלא די לחממו בשיעור שקש נשרף על גביו (ליבון קל)². ואף שאין הלכה כדבריהם, במקרה זה סומכים על דעה מקילה זו, שחימום הכלי בשיעור שקש יהיה נשרף על גביו נחשב כליבון; כיוון שלדעת רוב הפוסקים, די להכשיר את הכלי בהגעלה, והצורך להכשיר את הכלי על ידי ליבון הוא חומרה שמחמירים כדי לחשוש לדעת מיעוט הפוסקים³.