logo-white

תוכן עניינים

הלכות פורים

הלכות פורים מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט

פרק ט - הסעודה והשמחה

facebook email whatsapp

טוב ללמוד תורה לפני הסעודה, ורמז לדבר, שבפסוק "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר"1, ה"אורה" - שהיא התורה - קודמת ל"שמחה"2. אפשר שהרעיון הפנימי במנהג זה הוא שיש להגיע לסעודת פורים עם מטען רוחני. השתייה המרובה עלולה להביא את האדם לקטנוּת והוללות, וכדי שהיא תביא להתעלות ולהתרוממות, יש להתכונן לפורים מבעוד מועד. יש להתמלא בתורה, ללמוד את הלכות היום ואת עניינו המיוחד, ולהתפלל לזכות לקבל את הארת היום. ככל שמתמלאים בהגיונות קודש אף לפני פורים, כך זוכים לשמחה של דבקות בה', ולהתרוממות של קדושה בפורים3.

1.
אסתר ח טז.
2.
רמ"א תרצה ב.
3.
עיין דרכי משה תרצה ג.

מצווה מדברי קבלה לערוך בפורים סעודה נאה ומכובדת, כמו שנאמר במגילה "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה"1. הטעם לסעודה זו הוא שהמן הרשע גזר על הגוף, "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד"2, לכן תיקנו חכמים להודות לה' בסעודה המשמחת את הגוף3. וטעם נוסף הוא שהישועה באה על ידי סעודה ומשתה שעשתה אסתר לאחשוורוש והמן, לכן תיקנו להודות בסעודה ומשתה4. את הסעודה יש לעשות ביום, כמו שנאמר בפסוק "יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה"5, אך גם בלילה יש להרבות קצת בסעודה ובשמחה לכבוד החג6.

 

1.
אסתר ט כב. רמב"ם מגילה ב טו, ושו"ע תרצה א. עיין מגן אברהם תרצו טו, שאין חובה לאכול פת בסעודה, ועיין מור וקציעה סוף סימן תרצה, שחולק וסובר שיש חובה לאכול פת, שכן אין סעודה בלא פת, ועיין חזון עובדיה עמ' קעד, שהכריע שמן הדין אין חובה לאכול פת, אך נכון לחוש לדעת המחמירים, והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו שסעודה מכובדת היא בפת דווקא, וכך מברכים ברכת המזון ומזכירים "על הנסים". ועיין חזון עובדיה עמ' קעה, ונטעי גבריאל פרק עא סעיף ג, שיש להדר ולאכול בסעודה בשר בהמה, משום שיש אומרים שאין יוצאים ידי חובה בבשר עוף ודגים, שכן אין שמחה אלא בבשר בהמה. ועיין חזון עובדיה שם, שמי שקשה לו לאכול בשר בהמה, יאכל בשר עוף.
2.
אסתר ג יג.
3.
משנ"ב תרע ו.
4.
פרי מגדים סימן תרצה משבצות זהב ס"ק א.
5.
אסתר ט כב.
6.
רמ"א תרצה א. פעמים שאנשים מרבים בשתיית יין בליל פורים, ולמחרת קשה להם לקיים את מצוות היום כראוי, ויש לזכור שעיקר מצוות השמחה היא ביום.

המנהג הנפוץ אצל יוצאי אשכנז הוא להתפלל מנחה בעוד היום גדול, ולאחר מכן לאכול סעודת פורים. הטעם לכך שאין מזדרזים לערוך את סעודת פורים בבוקר הוא משום שטרודים בקיום מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים1. ויש נוהגים לאכול סעודת פורים בבוקר2, וכמה טעמים לכך: טעם ראשון הוא שזריזים מקדימים למצוות. טעם שני הוא שסעודת פורים היא כנגד הסעודה שעשתה אסתר לאחשוורוש והמן, וסעודה זו הייתה בבוקר, כדרך המלכים שסועדים בבוקר. וטעם שלישי הוא שכאשר דוחים את הסעודה לאחר מנחה, פעמים שבעקבות השתייה המרובה, אין מקיימים כראוי את מצוות קריאת שמע ותפילת ערבית במוצאי פורים3

כאשר פורים חל ביום שישי, ראוי לערוך את סעודת פורים לפני חצות, כדי שיהיה פנאי להתכונן לשבת, וכדי שסעודת שבת תיאכל לתאבון. מי שלא ערך את הסעודה לפני חצות, ישתדל לפחות להקדים את הסעודה לפני הרבע האחרון של היום (שתיים וחצי בערך)4

 

1.
רמ"א תרצה ב, ומשנ"ב שם. ועיין רמ"א שם, שאין לדחות את הסעודה יותר מדי, כיוון שרוב הסעודה צריכה להיות ביום.
2.
משנ"ב תרצה ט, וחזון עובדיה עמ' קפ. ועיין כף החיים תרצה כג, שכן ראוי לעשות על פי הקבלה.
3.
של"ה מסכת מגילה נר מצוה אות ט, ומשנ"ב תרצה ט.
4.
רמ"א תרצה ב, ומשנ"ב שם. כאשר מאריכים בסעודת פורים והיא נמשכת לתוך השבת, עם שקיעת החמה יש להפסיק לאכול ולשתות, להביא שתי חלות עבור לחם משנה, לפרוס עליהן מפה ולעשות קידוש. לאחר הקידוש יש לבצוע על לחם המשנה, ולאכול לפחות 'כזית' לשם סעודת שבת. סדר זה נקרא בגמרא ובפוסקים "פורס מפה ומקדש". ועיין פסקי תשובות סימן רעא אות יד, שם מבוארים עוד כמה פרטים חשובים ונצרכים בעניין זה. ועיין פסקי תשובות תרצה ו, שיש שאינם מקפידים לאכול את סעודת פורים לפני הרבע האחרון של היום, ועושים כסדר הזה, ויש להם על מי לסמוך.

ראוי להתאסף יחד, בני משפחה וחברים, ולאכול את סעודת פורים בחבורה, שכן על ידי זה מתרבות השמחה וההודאה לה', והאהבה והאחווה בין איש לרעהו1.

 

1.
משנ"ב תרצה ט, ושו"ת משנה שכיר חלק ב סימן שמ אות ג.

מרבים בשתיית יין בפורים1, כדי להרבות בשמחה, ולהודות לה' מתוך הרחבת הדעת על הנסים שעשה לנו2. ריבוי השתייה מיוחד לפורים, משום שהנסים שנעשו בפורים היו על ידי משתה. סילוקה של ושתי מהמלכות היה על ידי משתה, בחירתה של אסתר למלכה לוותה במשתה, וגם מפלת המן הייתה על ידי משתה. לכן ההודאה על הנס גם היא מתוך משתה3. גם נשים יכולות לשתות מעט יין לכבוד היום4, אבל אין להן להתבסם, משום שריבוי היין אינו יפה להן5.

1.
שו"ע תרצה ב. עיין שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן פג, שדייק מרש"י ומהרמב"ם שראוי לשתות דווקא יין, ולא משקים משכרים אחרים, מכיוון שהנס נעשה על ידי משתה יין, ועיין שם, שמסתימת הפוסקים משמע שאין חובה לשתות דווקא ביין. והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו שיש לפתוח ביין, ואפשר להמשיך אחר כך במשקאות אחרים, ועיין ארחות רבנו חלק ג (תשע"ד) עמ' קפה, שכתב כעין זה.
2.
יד אפרים סימן תרצה.
3.
אבודרהם סוף הלכות פורים ד"ה ואמר.
4.
כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א. ועיין ארחות רבנו חלק ג (תשע"ד) עמ' קפז, ושו"ת דבר חברון אורח חיים סימן תרמד, שטוב שתעשינה כן, וכן משמע מחזון עובדיה עמ' קעח. ועיין נטעי גבריאל פרק עג אות ד, שחולק וסובר שאין כל מצווה לנשים לשתות יין בפורים.
5.
חזון עובדיה עמ' קעח, שו"ת שבט הלוי חלק י סימן יח אות ב, שו"ת רבבות אפרים חלק א סימן תנח וחלק ד סימן קעג אות י, מועדים וזמנים חלק ב סימן קצ.

השכרות מגונה היא. על ידה אדם מאבד את דעתו, כוח השיפוט ניטל ממנו, והוא עושה דברים שליליים ומתבזה. כך אמרו במדרש: "ראה מה היין גורם למי ששותה אותו, גורם לארבעה דברים: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע. ראה כמה היין קשה"1! מקור השם יין הוא בשורש און, שפירושו צער. היין נקרא כך משום שהוא מרבה את הניאוף, ומתוך כך פורענות וצער באים לעולם2. כך אמרו חכמים: "אין לך דבר שמביא יללה (בכייה) לאדם אלא יין"3. לכן הזהיר אליהו הנביא את רב יהודה ואמר לו: "לא תשתכר ולא תחטא"4. אחד הראשונים סיכם את היחס לשכרות וכתב: "השכרות איסור גמור, ואין לך עברה גדולה מזו"5.

משום כך, פוסקים רבים סוברים שאין להשתכר בפורים. לדבריהם, החיוב האמור בגמרא להתבסם בפורים, משמעותו חיוב לשתות מעט יותר ממה שרגילים6. ומה שאמרו חז"ל שיתבסם עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, הוא לשון הפרזה7. או שכוונתם היא שמתוך השתייה יישן, וכשיישן, לא ידע להבחין בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'8. לדעת המשנה ברורה, ראוי לנהוג כדעה זו9

יש פוסקים שחולקים על כך, ולדעתם אין להשתכר לגמרי, אבל יש לשתות יין במידה שצלילות הדעת תיפגע מעט. לדעתם דברי חז"ל שיש להתבסם "עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כוונתם היא שלא יוכל לחשב שהגימטרייה של 'ארור המן' שווה לגימטרייה של 'ברוך מרדכי'10; או שהכוונה היא שלא יוכל להשלים כראוי את הפיוט הקדום שהיו בו בתים רבים, ובסוף כל בית היו אומרים לסירוגין, 'ארור המן' ו'ברוך מרדכי', ואדם שאינו צלול, מתקשה לעקוב ולהשלים את החרוז כראוי11

אך יש פוסקים שמפרשים את הגמרא כפשוטה, ולדבריהם יש להשתכר עד שלא יידע להבחין מי ארור ומי ברוך12. ואף שכל השנה השכרות מגונה, בפורים ישנה הארה רוחנית מיוחדת וקדושה גדולה מאירה בעולם, ומכוחן אדם שעסוק במצוות שמחת פורים ומתאמץ שלא תארע תקלה על ידו, יכול להישמר יותר ממכשול13

בפשטות, דעה זו שיש להשתכר בפורים אינה מובנת. דעתו של אדם היא צלם האלוקים שבו, וכיצד זה ציוו חכמים להשתכר עד שתינטל מהאדם דעתו? בספרי חסידות מובאת תשובה לכך, ומבואר טעמו של ציווי זה וזיקתו אל עניינו של נס הפורים. בתקופת מרדכי ואסתר היה עם ישראל בשפל המדרגה, עד שניטלה ממנו כל מעלתו. מצבם של ישראל היה כל כך ירוּד, שגם התשובה שעשו לא הייתה מספיק עמוקה ומשמעותית כדי שיהיו ראויים להיוושע בזכותה. בכל זאת, ה' הושיע את ישראל, לא לפי מדרגתם ומעשיהם, אלא מצד הדבקות העצמית בין ישראל לה'. לכן חכמים תיקנו להשתכר בפורים, להראות שהקשר בין ישראל לה' אינו מתחיל מהמחשבות ומהמעשים שלנו, אלא הוא קשר עצמי שנובע מכך שאנחנו בנים של הקב"ה. וגם במצבים שהדעה ניטלת מאתנו, אנחנו דבוקים בה' וקשורים אליו - "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם"14

להלכה, אין לנהוג כדעה השלישית, ואין להשתכר עד כדי איבוד הדעת ושיבוש קיצוני של כושר ההבחנה. אפילו גדולי תורה וצדיקים גדולים, שהקפידו על קלה כבחמורה ודקדקו בכל מעשיהם שיהיו מכוונים להלכה, לא השתכרו כל כך. ובוודאי שאין לנו לנהוג כדעה זו, כיוון שתקלות גדולות עלולות לצמוח ממנה. אפשר להגיע להתבסמות יתרה, אך לא לשכרות גמורה15

את ההדרכה המעשית עד כמה ראוי להתבסם אפשר ללמוד מדברי הרמ"א, שכתב על מצוות השתייה בפורים: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים"16. אפשר לנהוג כשיטות המחמירות ולהתבסם מעט, ואפשר לנהוג כשיטות המקילות ולהתבסם הרבה17, העיקר הוא שהלב יהיה מכוון לשמיים. כיוון הלב לשמיים הוא דאגה שהשתייה תגרום לדברים שרצויים לפני ה': להתעלות רוחנית, להבעת רצונות כמוסים שבדרך כלל מחסומים חיצוניים ופנימיים אינם מאפשרים לאדם לבטא - רצונות של אהבת ה', אמונה, הודאה ואהבת ישראל. שתייה שמביאה לדברים אלו מותרת. אך שתייה שגורמת לפגיעה במורים או בחברים, להוללות וקלות ראש, לאי קיומה של מצווה, ואפילו מצווה אחת, כנטילת ידיים או ברכת המזון, או לעשייתה באופן שאינו ראוי - שתייה כזו אינה רצויה ויש להימנע ממנה18

לכן, השאלה עד כמה לשתות בפורים היא שאלה אישית19. כל אדם צריך לשער מה תגרום לו השתייה, ואלו מעשים, דיבורים ומחשבות יתעוררו בו - אם יתעוררו צדדים נעלים של קדושה, טהרה, דבקות בה' ואהבת ישראל, או חלילה צדדים נמוכים של תשוקות שליליות, נטיות גסות ומידות רעות. ככל שהעולם הרוחני של האדם תופס מקום משמעותי בחייו, וככל שהוא מתמלא בתורה ועוסק בעניינים הקשורים לפורים לקראת החג, כך הסיכוי שההתבסמות תוציא ממנו דברים טובים גדול יותר. נוסף על כך, כמובן יש להתפלל לה' ולבקש שהשתייה תביא אור וברכה, ולא חלילה נזק ותקלה.

 

1.
תנחומא (בובר) פרשת שמיני סימן ז.
2.
יומא עו ב, ורש"י שם ד"ה שמביא יללה.
3.
סנהדרין עו ב.
4.
ברכות כט ב.
5.
כלבו סימן מה.
6.
כלבו סימן מה, רמ"א תרצה ב. ועיין שו"ת שבט הלוי חלק י סימן קז אות ב, ששיעור השתייה לדעה זו, כדי שיגיע להתרוממות ושמחה, וכן משמע בפלא יועץ ערך פורים.
7.
עיין ספר המאורות מגילה ז ב.
8.
רמ"א תרצה ב.
9.
משנ"ב תרצה ה. ועיין מקראי קודש לרב הררי פרק יג הערה מא, בשם הגר"ש ישראלי, שהלכה כדעה זו.
10.
מגן אברהם תרצה ג.
11.
אבודרהם סוף הלכות פורים ד"ה ואמר, בשם בעל המנהגות. ועיין משנ"ב תרצה ד, שהביא פירוש נוסף.
12.
אבודרהם סוף הלכות פורים ד"ה ואמר, בפירוש הראשון, ספר סדר היום סדר פורים, סידור בית יעקב ליעב"ץ שער הדגים דיני פורים פרק ז סעיף ו בשם החכם צבי. ועיין יד אפרים סימן תרצה, ש"עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", הכוונה לעד ולא עד בכלל. ועיין שפת אמת מגילה ז ב, שאין חובה להגיע לרמת שכרות שלא יידע בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", אלא המצווה לשתות, ואם הגיע לשיעור שאינו יודע בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", אינו חייב לשתות יותר.
13.
עיין עולת ראיה חלק א עמ' תלט.
14.
דברים יד א. עיין שפת אמת לפורים תרל"ה ד"ה תשועתם, ותרס"א ד"ה איתא במדרש.
15.
כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א.
16.
רמ"א תרצה ב.
17.
הגדרת השיטה שיש להתבסם מעט, כשיטה המחמירה, והשיטה שיש להתבסם הרבה, כשיטה המקילה, נעשתה על פי הדרכת הגר"י אריאל שליט"א, שהעניין החשוב יותר שמגדיר מהי חומרא ומהי קולא במקרה זה, הוא הערך של אי איבוד השפיות.
18.
עיין ביאור הלכה תרצה ב ד"ה עד. יש הנוהגים להשתכר, אף כשהשכרות תגרום להם שלא לקיים איזו מצווה, וסומכים על דברי מרן הרב קוק זצ"ל בשו"ת אורח משפט השמטות ומילואים להלכות פורים, שהמשתכר ומחמת שכרותו לא קיים איזו מצווה, אין בידו עוון, שהעוסק במצווה פטור מן המצווה.
19.
עיין יוסף אומץ (האן) סימן תתש.

אדם ששתה משקה משכר ונעשה מבוסם מעט, רשאי להתפלל כל עוד הוא מסוגל לדבר לפני המלך1. ואף שביום רגיל, אדם ששתה רביעית יין (86 סמ"ק) אינו רשאי להתפלל עד שהשפעת היין תפוג2, בפורים, שיש מצווה לשתות יין ולהתבסם, הדבר מותר3. אך אדם שהשתכר והוא אינו מסוגל לדבר לפני המלך, אינו רשאי להתפלל. ואם התפלל בעודו שיכור, תפילתו תועבה, והוא צריך לחזור ולהתפלל כשיתפקח משכרותו4

על המתפלל בשכרות אמרו בגמרא שהוא כעובד עבודה זרה5, והסביר אחד האחרונים ש"אין לך העזה גדולה מזו, ואין משוקץ יותר מזה ליכנס לארמון המלך בבלבול הדעת, ולכן אמרו שהוא כעובד עבודה זרה, כיוון שמראה שעבודתו לפניו יתברך אינה חשובה בעיניו כלל"6

כדי שתפילת מנחה תיאמר מתוך דעה צלולה ולא מתוך שכרות, נוהגים להתפלל תפילת מנחה לפני סעודת פורים7. ועוד טעם להקדמת תפילת מנחה לסעודה הוא שאסור לעשות סעודה לפני תפילת מנחה8

1.
עיין משנ"ב צט יז, וכף החיים צט כג, בשם הים של שלמה ביצה פרק ב ד"ה וכך הוא, שביום טוב מותר לשתוי שיכול לדבר לפני המלך להתפלל, ועיין מגן גיבורים אלף המגן סימן צט ס"ק ח, שדין פורים כדין יום טוב, ועיין עולת ראיה חלק א עמ' תמ-תמא.
2.
שו"ע צט א.
3.
עיין ים של שלמה שם, ואלף המגן שם, ועולת ראיה עמ' תמא. ועיין עולת ראיה שם, ששתוי אינו רשאי להתפלל, כיוון שכאשר השכל אינו מכוון את כוחות הגוף, נטיות רעות מעורבות בהם, ובשעת התפילה, שאדם מתעלה ומתקדש, וכאילו מקריב עצמו לפני ה', אין להקריב לפני ה' דבר שהרע מעורב בו; אך בפורים כוחות הגוף מתעלים ומתקדשים, ואין בהם רע, ולכן גם שתוי רשאי להתפלל.
4.
שו"ע צט א, ומשנ"ב שם. ועיין מקור חיים לבעל החוות יאיר סימן צט, שחוסר יכולת ללכת כדרך העולם הוא סימן לכך שהשיכור אינו יכול לדבר לפני המלך, כמו שנאמר "יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר" (תהלים קז כז). ועיין משנ"ב צט י, ובן איש חי שנה ראשונה פרשת ויחי אות ו, ואשי ישראל פרק כב סעיף כד, ששיכור אינו מצטרף למניין, ועיין כף החיים סימן נה ס"ק יד וסימן צט ס"ק טו, והליכות עולם לגר"ע יוסף חלק א עמ' פח, שחולקים.
5.
ברכות לא ב.
6.
ערוך השולחן צט ד. ועיין עין איה ברכות פרק ה אות כא ואות כה, שאף שליבו של השיכור פתוח להתפלל בהתרגשות, רגשי הקודש צריכים להיות מכוונים על פי השכל, והובלת החיים על פי רגשות ללא הכוונת הדעת אינה דרך ה', אלא דרכם של עובדי עבודה זרה.
7.
רמ"א תרצה ב, והלכות חג בחג עמ' קפט.
8.
משנ"ב תרצה ח.

פעמים רבות אנשים מתבסמים בסעודת פורים, ומתעוררת השאלה אם בסיום הסעודה הם רשאים לברך ברכת המזון. נחלקו בכך הפוסקים. יש סוברים שגם שיכור שאינו ראוי לדבר לפני המלך, רשאי לברך ברכת המזון1. דבר זה נלמד מהפסוק: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ"2. חז"ל דרשו ש"ואכלת" זו אכילה, ו"ושבעת" זו שתייה, ופעמים שהשתייה המרכזית בסעודה היא יין, ואף במצבים אלו ציוותה התורה לברך ברכת המזון. מכאן למדו כמה פוסקים שגם אדם שיכור יכול לברך ברכת המזון3. ויש סוברים שאסור לשיכור לברך ברכת המזון, כשם שאסור לו להתפלל4.

 

להלכה, לכתחילה אין לברך ברכת המזון מתוך שכרות. לכן אדם שרואה שהוא קרוב להגיע לרמת שכרות שבה הוא לא יוכל לדבר לפני המלך, יזדרז לברך ברכת המזון קודם שיגיע לידי כך. ואם כבר הגיע למצב זה, יברך ברכת המזון אף שהוא שיכור5, כיוון שהמצווה לברך ברכת המזון היא מצווה מהתורה, ולכן מחמירים בה6.

1.
רמ"א צט א, ומשנ"ב שם, כף החיים צט יג.
2.
דברים ח י.
3.
עיין ירושלמי תרומות פרק א הלכה ד, ור"ש סירילאו שם, ושלחן ערוך הרב קפה ה ד"ה ויש אומרים.
4.
מגן אברהם קפה ג, בדעת השלחן ערוך שם ה.
5.
שו"ע הרב קפה ה ד"ה ולכתחלה, משנ"ב קפה ו, כף החיים צט יג, ילקוט יוסף נטילת ידים וברכות סימן קפה הערה ז.
6.
שו"ע הרב שם.

בסיום סעודת פורים, ניגשים לפעמים להתפלל תפילת ערבית, ופעמים רבות בזמן זה חלק ממשתתפי הסעודה עדיין מבוסמים. כמבואר לעיל, שיכור שאינו יכול לעמוד לפני המלך אינו רשאי להתפלל תפילת עמידה, ולכן מי שהגיע למצב של שיכור שאינו ראוי לדבר לפני המלך, לא יתפלל תפילת עמידה. לגבי מצוות קריאת שמע וברכותיה, התעוררה מחלוקת אם שיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך, יכול לקיימה. יש סוברים שכשם שאסור לו להתפלל, כך גם אסור לו לומר את קריאת שמע וברכותיה1. ואף שמותר לשיכור שאינו יכול לעמוד לפני המלך לברך ברכות, קריאת שמע חמורה יותר, כיוון שצריך בה כוונה יתרה2, ודין ברכות קריאת שמע כדין קריאת שמע. ויש סוברים שדווקא להתפלל אסור לשיכור, כיוון שתפילה היא עמידה לפני ה' ויש לעמוד לפני ה' בדעה צלולה. אך מותר לו לקרוא את קריאת שמע וברכותיה, כיוון שבזמן אמירת קריאת שמע וברכותיה, אין הוא עומד לפני ה'3

להלכה, אדם שהשתכר עד כדי כך שאינו יכול לדבר לפני המלך, יקרא את קריאת שמע בעודו שיכור, ולא ידחה את קיום המצווה לזמן שאחר שיתפקח, שמא יירדם ויפסיד את קיום המצווה. אך לא יאמר את ברכות קריאת שמע, שמא הלכה כדעה שאסור לשיכור לומר את ברכות קריאת שמע, וברכותיו הן ברכות לבטלה. ולאחר שיתפקח יברך את ברכות קריאת שמע, ויקרא שוב את קריאת שמע, שמא לא יצא ידי חובה בקריאה הראשונה, ויתפלל תפילת ערבית4

מותר לשיכור לברך את כל שאר הברכות, לפי שמספיק לכוון בהן כוונה מועטה5.

 

1.
רמ"א צט א, ומשנ"ב שם.
2.
שולחן ערוך הרב סימן קפה סוף סעיף ג.
3.
משנ"ב צט ח, בשם הרמב"ן והלבוש.
4.
משנ"ב צט ח, והליכות שלמה תפילה פרק ה סעיף יד, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א. ועיין תהלה לדוד (אורטנברג) סימן קפה סוף ס"ק ב, שחולק וסובר ששיכור שקורא את קריאת שמע, צריך לקוראה עם ברכותיה.
5.
רמ"א צט א, ושו"ע הרב קפה ה ד"ה ושאר כל הברכות, כף החיים צט יג. ועיין משנ"ב צט יא, שהגר"א חולק וסובר שאין לברך שום ברכה מתוך שכרות.

אדם שהשתכר מאוד עד כדי כך שאין הוא מודע למעשיו ('שיכור כלוט'), דינו כשוטה הפטור מהמצוות, ואם הוא בירך ברכה או קיים מצווה בעודו שיכור, אין במעשיו ממש. ואם לאחר שהתפקח משכרותו, עדיין ניתן לברך את אותה ברכה או לקיים את המצווה, עליו לחזור ולברך את הברכה ולקיים את המצווה1.

 

1.
משנ"ב סימן צט ס"ק יא וסימן קפה ס"ק ו.

יש נוהגים לאכול בפורים זירעונים, כאורז וקטניות, זכר לזירעונים שאכלו אסתר ודניאל ברצונם להימנע מאכילת מאכלות אסורים שהובאו להם מהיכל המלך1.

 

1.
רמ"א תרצה ב, ומשנ"ב שם. ועיין לבוש תרצה ב, שעושים בפורים זכר לזירעונים שאכל דניאל כשהיה בהיכל נבוכדנצר מלך בבל, משום שדניאל הוא התך המוזכר במגילה, ונס פורים בא גם על ידו. ועיין משנ"ב תרצה יא, שאוכלים את הזירעונים בלילה, ועיין ערוך השלחן תרצה ט, שאוכלים אותם ביום.

אָבֵל הנמצא בתוך שנת האֵבֶל על אחד מהוריו או בתוך השלושים לפטירת אחד מקרוביו, רשאי להתארח אצל חברים לסעודת פורים1, אך לא יפריז בשמחת פורים, אלא ישמח כהרגלו בכל שנה2. ואף שבדרך כלל אסור לאָבֵל להתארח אצל חברים, בסעודת פורים הדבר מותר, כיוון שזו סעודת מצווה3, ועוד שהדרך הראויה לקיים את מצוות שמחת פורים היא לאכול את הסעודה בחבורה, ולא אסרו על אָבֵל לעשות דבר שהוא צריך לעשותו לפי הדין4.

 

1.
ישכיל עבדי חלק ח אורח חיים סימן כ עמ' כו, יבקשו מפיהו (פסקי הגרי"ש אלישיב) פורים חלק ב עמ' תיז, חזון עובדיה עמ' קפ, בדי השולחן שצא כט, דברי סופרים קיצור הלכות אבלות (תשע"ו) עמ' תקיח. ועיין דברי סופרים שם, שהדבר מותר גם בתוך שלושים ימי האבלות הראשונים על פטירת אב או אם.
2.
כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א, והוסיף שהמשתתפים רשאים לשמוע מוזיקה גם כשיש אָבֵל ביניהם, אך אין לאבל לרקוד, אלא אם כן הוא היחיד שאינו רוקד, כיוון שאז ההימנעות מלרקוד היא אבלות בפרהסיה.
3.
ישכיל עבדי חלק ח אורח חיים סימן כ עמ' כו, חזון עובדיה עמ' קפ, בדי השולחן שצא ב.
4.
דברי סופרים קיצור הלכות אבלות (תשע"ו) עמ' תקיח, יבקשו מפיהו חלק ב עמ' תיב-תיד. ועיין יבקשו מפיהו שם עמ' תטו, שההיתר להתארח אצל חברים הוא רק כאשר שמחים בסעודה כפי שרגילים כל השנים, ולא בצורה מופרזת.

יש נוהגים להתחפש בפורים לדמויות שונות, וללבוש אביזרי לבוש משונים ומיוחדים1. הטעם העיקרי למנהג התחפושות הוא להרבות בשמחה. ישנם עוד טעמים רבים למנהג זה, ונזכיר כאן שניים מהם. טעם אחד הוא שנס פורים אירע בדרך הטבע. שֵם ה' אינו מוזכר במגילה, ובמבט שטחי אפשר לראות בכל סיפור המגילה צירוף מקרים. הקב"ה כביכול הסתיר את עצמו וכאילו שם מסווה על פניו. אבל האמת היא שהכול היה בהשגחה אלוקית מיוחדת, כדי לגלות את אורם של ישראל. לכן אנו מתחפשים בפורים, כדי להזכיר לעצמנו שגם כאשר הנהגת ה' אינה ניכרת ואינה גלויה, ובמבט חיצוני נראה כאילו חלילה כוחות אחרים מובילים את המציאות, לא כך הוא. ומתחת למסכות ולהסתרים מסתתרת יד ה', המובילה את המאורעות ומכוונת אותם לטובתם של ישראל2

טעם שני הוא שכאמור, בזמן מרדכי ואסתר היה עם ישראל בשפל המדרגה. מבחינה חיצונית, כמעט ולא היה ניכר הבדל בין ישראל לגויי הארץ. ה' הושיע את ישראל לא לפי מדרגתם ומעשיהם, אלא מצד הקשר העצמי שבין ישראל לה'. לכן אנו מתחפשים בפורים, לגלות שגם אם חיצונית, אדם מישראל נראה שונה מאוד מכפי שהוא באמת, ולפעמים אפילו הוא נראה כגוי ויהדותו אינה ניכרת כלל - המהות הפנימית לעולם אינה משתנה. ומתחת ל'תחפושת' שוכנת בקרב כל יהודי נשמה גדולה, החפצה ומשתוקקת להתקרב לה' ולהידבק בו.

 

1.
רמ"א תרצו ח.
2.
עיין ילקוט יוסף (תש"פ) עמ' ר. ועיין שם שהביא עשרים ושניים טעמים למנהג התחפושות.

בעבר היו קהילות שבהן גברים התחפשו לנשים, ונשים לגברים. בדרך כלל אסור לגבר ללבוש בגדי אישה, ולאישה אסור ללבוש בגדי גבר, שנאמר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה"1. אף על פי כן, כמה פוסקים יישבו מנהג זה, שאיסור "לא ילבש" הוא רק כשמטרת הלבישה היא להתקשט ולהתייפות, אך כשהמטרה היא לשם שמחת פורים, היא מותרת. ויישבו עוד, שבגד המשמש גברים ונשים כאחד, אין בו איסור "לא ילבש", ומכיוון שבפורים גברים לובשים בגדי נשים ולהפך - בפורים כל בגד נחשב לבגד המשמש את שני המינים2. אבל רוב הפוסקים חולקים על כך, וסוברים שאיסור "לא ילבש" נאמר גם כשמטרת הלבישה היא לשם שמחה; והעובדה שבפורים גברים לובשים בגדי נשים ולהפך, אינה הופכת את הבגד לבגד המשמש גברים ונשים כאחד; וכן הלכה. לכן גם בפורים, אסור לאיש ללבוש בגדי אישה, ולאישה אסור ללבוש בגדי איש3.

1.
דברים כב ה. שו"ע יורה דעה קפב ה.
2.
שו"ת מהר"י מינץ סימן טו, ורמ"א תרצו ח.
3.
משנ"ב תרצו ל, וחזון עובדיה עמ' קצט. ועיין שו"ת אור לציון חלק ד פרק סא הערה ה, ואשרי האיש פרק מח אות ה, שקטנים יכולים לסמוך על דעת המקילים, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א, והוסיף שבמקום שיש חשש שהדבר יתפרש כפריצת גדר, יש מקום למנוע זאת מסיבה חינוכית, עכ"ד. ועיין דינים והנהגות ממרן החזון איש פרק כג אות יג, שהחזון איש הקפיד על אב שבתו הקטנה לבשה בפורים מכנסיים, ועיין חזון עובדיה עמ' קצט, שגם לילדים נכון להחמיר. ועיין משנ"ב תרצו ל, שאין למחות בגבר שלובש פריט לבוש נשי אחד, או באישה שלובשת פריט לבוש גברי אחד, משום שיש סוברים שבאופן זה האיסור הוא מדרבנן, וכשהאיסור הוא רק מדרבנן, אין למחות במי שסומך על סברת המקילים.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ