לולב שנחלקה בו התיומת

לולב שנחלקה התיומת שלו - פסול¹, ונחלקו השלחן ערוך והרמ"א מהי תיומת. לדעת השלחן ערוך, כל עלה בלולב מורכב משני עלים המחוברים בגבם זה לזה (תמונה 9223), ונקודת החיבור ביניהם נקראת תיומת², כיוון שהיא משלימה את שני חלקי העלה להיותם אחד (תם=שלם)³. לולב שנחלקה התיומת שלו ברוב עלי הלולב, דהיינו ששני חלקי העלה ברוב עלי הלולב נחלקו ונפרדו זה מזה - הלולב פסול⁴. הטעם לכך הוא שחיבור שני חלקי העלה זה לזה הוא אחד המאפיינים הייחודיים של ענפי הדקל, וחסרונו הוא חיסרון משמעותי בשלמות הלולב⁵. לעומת זאת, לדעת הרמ"א התיומת היא העלה האמצעי של הלולב (תמונה 8892), ואם שני חלקי העלה האמצעי נפרדו זה מזה - הלולב פסול, אף אם בכל עלי הלולב הנותרים חלקי העלה מחוברים זה לזה⁶ (תמונה 8871). לשיטתו העלה האמצעי נקרא תיומת, כיוון שהוא מתאם ומחבר בין העלים שמימין לשדרה ובין העלים שמשמאל לה⁷. והטעם לכך שדינו של עלה זה חמור יותר משאר העלים בלולב הוא שעלה זה בולט וניכר יותר משאר עלי הלולב, וכאשר אדם מסתכל על לולב הוא ממקד בו את מבטו, ולכן חיסרון בו בולט יותר מחיסרון בשאר עלי הלולב⁸. 

לדעת השלחן ערוך, לולב שהעלה האמצעי שלו נחלק הוא לולב כשר, כיוון שרוב עלי הלולב לא נחלקו⁹. אף שיוצאי ספרד נוהגים בדרך כלל כדעת השלחן ערוך, בעניין זה הם מחמירים לכתחילה כדעת הרמ"א ונמנעים מליטול לולב שהעלה האמצעי שלו נחלק¹⁰. זאת כיוון שמצוות ארבעת המינים היא מצווה חשובה שראוי להחמיר בה כאשר אפשר לעשות זאת בקלות. וכיוון שלולבים שהעלה האמצעי שלהם לא נחלק מצויים לרוב, ראוי להחמיר בכך ולקיים את המצווה לפי כל הדעות¹¹.

לולב שהעלה האמצעי שלו נחלק הוא פסול רק אם רוב העלה נחלק, אך אם מיעוט העלה נחלק, הלולב כשר¹². אך מצווה מן המובחר לקחת לולב שהעלה האמצעי שלו לא נחלק כלל¹³, משום שכאשר העלה נחלק אפילו במעט, נענועי הלולב עלולים להרחיב את הסדק שבין העלים ולגרום לשני חלקי העלה להיפרד זה מזה לרוב אורך העלה¹⁴.

אדם הבוחר לולב ובודק אם נחלקה התיומת שלו, ייזהר מאוד שלא לגרום לפתיחת התיומת, ואם הוא גרם לפתיחת התיומת, עליו לשלם למוכר על הנזק שגרם לו. ויש לזכור שנטילת לולב שתיומתו סגורה לגמרי היא מידת חסידות, וגזל הוא איסור דאורייתא¹⁵.