בליל יום טוב ראשון של סוכות, מצווה לאכול כזית פת בסוכה1. מצוות אכילה זו שונה מהמצווה לאכול בסוכה כל ימי החג, שכן בכל ימי החג, אדם מצווה לאכול בסוכה רק אם הוא רוצה לאכול אכילת קבע (יותר מכביצה פת), אך בלילה הראשון של חג הסוכות, כל אדם מצווה לאכול כזית פת בסוכה2.
את המקור למצווה זו למדו חז"ל ב'גזרה שווה' - שהיא אחת הדרכים שהתורה נדרשת בהן - מהפסוק "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'"3. הם קיבלו במסורת שיש קשר בין המילים "בחמשה עשר יום" שבפסוק זה, למילים "בחמשה עשר יום" שבפסוק "וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל"4; וקשר זה בא ללמד שכשם שבחג הפסח מצווה לאכול כזית מצה בלילה הראשון של החג, כך גם בחג הסוכות מצווה לאכול כזית פת בסוכה בלילה הראשון של החג5.
נשים פטורות מאכילת כזית פת בליל יום טוב ראשון, כיוון שזו מצווה התלויה בזמן1. אף על פי כן טוב שגם נשים תאכלנה בסוכה כזית פת בליל יום טוב ראשון, כיוון שאישה המקיימת מצווה התלויה בזמן, קיומה נחשב לה למצווה והיא מקבלת שכר עליה2.
לדעת הרמב"ם ועוד ראשונים, אף שאישה האוכלת בליל יום טוב ראשון כזית פת בסוכה מקיימת בכך מצווה, אין היא רשאית לברך לפני קיום המצווה, כיוון שנוסח הברכה הוא: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו", והיא אינה מצוּוה3. כדעה זו פסק מרן השלחן ערוך, וכן נוהגות יוצאות ספרד4. לדעת רבנו תם ועוד ראשונים, אישה המקיימת מצוות אכילת כזית פת בסוכה בליל יום טוב ראשון צריכה לברך לפני קיום המצווה, והיא יכולה לומר "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", כיוון שעם ישראל הצטווה בכך, והנשים הן חלק מעם ישראל5. כדעה זו פסק הרמ"א, וכן נוהגות יוצאות אשכנז6.
ילדים קטנים שהגיעו לגיל חינוך (גיל חמש-שש בערך7) צריכים לאכול כזית פת בסוכה בליל יום טוב ראשון מדין חינוך8.
לפני שאוכלים את כזית הפת, יש לכוון לקיים באכילה זו את המצווה לאכול בסוכה בלילה הראשון של סוכות1. נוסף על כך, גם יש לכוון שתכלית מצוות סוכה היא שנזכור את יציאת מצרים ואת ענני הכבוד שבהם הקיף הקב"ה את בני ישראל במדבר, כדי להגן עליהם2.
הראשונים נחלקו מהי כמות הפת שיש לאכול כדי לקיים את מצוות אכילה בסוכה בלילה הראשון של סוכות, ולדעת רוב הראשונים, די לאכול כזית פת כדי לקיים את המצווה1. הטעם לכך הוא שכאמור לעיל, המקור למצוות אכילת פת בסוכה בלילה הראשון של סוכות היא מצוות אכילת מצה בליל הסדר, וכיוון שבליל הסדר יש לאכול כזית מצה, כך גם בסוכות יש לאכול כזית פת2. יש ראשונים שחולקים על זה, וסוברים שיש לאכול פת בשיעור של קצת יותר מכביצה3. לדבריהם, המצווה לאכול בסוכה בליל יום טוב ראשון היא מצווה על אכילת קבע, וזאת על פי הגדרים הנלמדים מהדרשה "תשבו - כעין תדורו". דרשה זו מלמדת שהמצווה לשבת בסוכה צריכה להיעשות כדרך שאדם דר בביתו. אכילה קלה אדם אוכל מחוץ לביתו, אך אכילת קבע הוא מקפיד לאכול בבית, ולכן רק אכילה כזו יש לאכול בסוכה; ואם כן יש לקיים את המצווה לאכול פת בלילה הראשון של סוכות באכילת קבע, שהיא אכילת פת בשיעור של יותר מכביצה4. ואף שמצוות אכילת פת בליל יום טוב ראשון נלמדת ממצוות אכילת מצה בליל הסדר, ומצוות אכילת מצה מתקיימת באכילת כזית מצה, לדעתם אין לומדים מפסח את פרטי המצווה אלא רק את עיקרהּ5.
להלכה נפסק כדעה הראשונה, שדי לאכול כזית פת כדי לקיים את המצווה6, אך נכון לאכול כביצה פת, כדי לקיים את המצווה לדעת כולם7.
שיעור כזית הוא כ-29 סמ"ק (כשליש פרוסת לחם8), ויש מחמירים וסוברים ששיעור כזית הוא 50 סמ"ק9(כחצי פרוסת לחם10). שיעור כביצה הוא כ-60 סמ"ק. ויש מחמירים וסוברים ששיעור כביצה הוא כ-100 סמ"ק11. אך אין צורך להחמיר כדעה זו, כיוון שאכילת כביצה פת היא חומרה, ואין צורך להחמיר חומרה על חומרה12.
יש מיוצאי ספרד המשערים את שיעור כזית במשקל13, ולמנהגם יש לאכול כ-30 גרם פת (כפרוסת לחם14).
יש לאכול את כזית הפת במשך זמן של 'כדי אכילת פרס'1, כדי שהאכילה תיחשב אכילה אחת של כזית ולא כמה אכילות שבכל אחת מהן אוכלים שיעור של פחות מכזית2. 'פרס' הוא מלשון פרוסה ומובנו חצי כיכר לחם, והכוונה למשך הזמן שלוקח לאכול חצי כיכר לחם שהיו נוהגים לאכול בזמן חז"ל3. האחרונים נחלקו מהו שיעור 'כדי אכילת פרס' בדקות4, אך כל מי שאוכל את כזית הפת ברצף - כדרך שבני אדם אוכלים בנחת5 - ודאי יוצא ידי חובה. זאת מכיוון שבפרס יש כמות הגדולה פי כמה וכמה מאשר בכזית, ולכן אכילת כזית ברצף ודאי נעשית לכל היותר במשך הזמן שלוקח לאכול פרס6.
יש סוברים שצריך לאכול את כזית הפת מבלי לתבלו במאכלים אחרים. הטעם לכך הוא שכאמור לעיל, מצוות אכילת כזית פת בסוכה בלילה הראשון של סוכות נלמדת ממצוות אכילת מצה בליל הסדר, ואת המצה יש לאכול כשהיא אינה מעורבת במאכלים אחרים1. ויש חולקים וסוברים שמותר לתבל את כזית הפת במאכלים אחרים2. לדבריהם, אין ללמוד דבר זה ממצוות אכילת מצה למצוות אכילה בסוכה, כיוון שבמצה יש עניין מיוחד להרגיש את טעמהּ, ואילו במצוות אכילה בסוכה אין עניין להרגיש את טעם הפת, שכן המצווה איננה בעצם האכילה אלא בקיום מצוות הישיבה בסוכה על ידי האכילה3. למעשה, נכון לחשוש לדעת המחמירים ולהימנע מתיבול הפת במאכלים אחרים4.
כאשר יורד גשם בחג הסוכות אין צורך לשבת בסוכה בזמן ירידת הגשם, כיוון שישיבה בסוכה במצב זה כרוכה בצער, והמצטער פטור מהסוכה. הראשונים נחלקו האם פטור זה של 'מצטער' נאמר גם בנוגע למצוות האכילה בסוכה בלילה הראשון של החג, או רק בנוגע למצווה הכללית לשבת בסוכה בכל ימי החג.
לדעת הרשב"א, אין הבדל בין המצווה הכללית לשבת בסוכה בכל ימי החג למצווה המיוחדת לאכול בסוכה בליל החג, וכשם שמצטער פטור ממצוות ישיבה בסוכה בכל ימי החג, כך הוא גם פטור מהמצווה לאכול בסוכה בלילה הראשון של החג. לדבריו, אם יורד גשם בלילה הראשון של חג סוכות, אין צורך לאכול כזית פת בסוכה אלא יש לאכול את סעודת החג בבית, כבכל יום טוב1; וכן פסק השלחן ערוך2. יתר על כן, לדעת הרשב"א לא רק שכאשר יורד גשם פטורים מהמצווה לאכול בסוכה, אלא שגם אם אדם יאכל את כזית הפת בסוכה בזמן הגשם, הוא לא יצא ידי חובת המצווה, שכן האוכל בסוכה מתוך צער אינו מקיים את המצווה.
הרא"ש חולק על כך. לדבריו פטור 'מצטער' נאמר רק בנוגע למצווה הכללית לשבת בסוכה בכל ימי החג, אך הוא לא נאמר בנוגע למצווה לאכול בסוכה בלילה הראשון של סוכות. ולכן אם יורד גשם בלילה הראשון של סוכות, יש לאכול כזית פת בסוכה אף שאכילה זו כרוכה בצער. הטעם לכך הוא שכאמור לעיל, המקור למצוות אכילה בסוכה בלילה הראשון של סוכות היא מצוות אכילת מצה בליל הסדר, ובמצוות אכילת מצה בליל הסדר אין פטור של 'מצטער'3. כדעה זו פסק הרמ"א4.
יש לציין שלדעת הרא"ש, החובה לאכול בסוכה בלילה הראשון כאשר יורד גשם חלה רק על כזית הפת שבו מקיימים את המצווה המיוחדת לאכול בסוכה בליל יום טוב הראשון של החג. אך את שאר הסעודה אפשר לאכול בבית, כיוון שדין סעודה זו כשאר סעודות החג, שלגביהן נאמר הפטור של 'מצטער'5.
למעשה, כאשר יורד גשם בליל יום טוב ראשון של סוכות, הטוב ביותר הוא להחמיר כשתי הדעות - לאכול כזית פת בסוכה על אף הגשם, כדעת הרא"ש, ואם הגשם פוסק בהמשך הלילה, לחזור ולאכול פת בסוכה, כדי לקיים את המצווה גם לדעת הרשב"א6.
בערב חג הסוכות אין לאכול לחם, עוגות ותבשילים מחמשת מיני דגן, מתחילת הרבע האחרון של היום, דהיינו מתחילת השעה הזמנית העשירית (סביב השעה שלוש וחצי אחר הצהריים לפי שעון קיץ), כדי שכזית הפת שעתידים לאכול בסוכה בלילה תיאכל לתיאבון1. ויש המחמירים בדבר מחצות היום2.
פירות, ירקות, בשר ודגים, מותר לאכול אף לאחר השעה הזמנית העשירית, אך רק בכמות מועטה, כדי שכזית הפת שעתידים לאכול בסוכה בלילה תיאכל לתיאבון3.
שמחה יתרה בסוכות
פרק יג - המצווה לאכול פת בסוכה בליל יום טוב ראשון
