ברכת "לישב בסוכה" בקביעת סעודה על מיני מזונות

הקובע סעודתו על עוגה ('פת הבאה בכיסנין') או על תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן, כפתיתים וקוסקוס, מברך לפני האכילה "לישב בסוכה"¹. 

הפוסקים נחלקו מהו שיעור קביעת סעודה, ובעניין זה יש הבדל בין יוצאי אשכנז ליוצאי ספרד. המנהג המקובל אצל יוצאי אשכנז הוא שאין שיעור מוגדר לקביעת סעודה, וכל אכילה שהיא תחליף לסעודה נחשבת קביעת סעודה². לדוגמה: שתיית קפה ואכילת עוגה הבאים במקום ארוחת הבוקר, נחשבות קביעת סעודה, ויש לברך לפניהן "לישב בסוכה"³. 

מנהג יוצאי ספרד הוא ששיעור קביעת סעודה הוא שיעור קבוע⁴, והוא נע בין 162 גרם לבין 240 גרם⁵. ויש מיוצאי ספרד המשערים שיעור זה בנפח, ולשיטתם שיעור קביעת סעודה הוא 230 סמ"ק⁶. 

לדוגמה, משקלה של עוגיית 'רוגלך' ממוצעת הוא כארבעים גרם, והאוכל שש עוגיות 'רוגלך' צריך לברך "לישב בסוכה", לדעת כולם. כמו כן במנה רגילה של קוסקוס, אטריות או פסטה, יש בדרך כלל שיעור של קביעת סעודה לפי כל הדעות, ויש לברך לפני אכילתה "לישב בסוכה"⁷. 

יש לשים לב שאמנם עוגה או תבשיל מחמשת מיני דגן שאין קובעים עליהם סעודה, אינם חייבים בברכת "לישב בסוכה", אבל חובה לאוכלם בסוכה אם הם בשיעור של יותר מכביצה. הטעם לכך הוא שלדעת המגן אברהם, אכילה של יותר מכביצה נחשבת אכילת קבע וחובה לאוכלהּ בסוכה; ואף שאין סומכים על דעתו לעניין הברכה, זהו משום שכלל בידינו: "ספק ברכות - להקל", אך לעניין חובת האכילה בסוכה מחמירים וחוששים לדעתו⁸.