פרק יב - ברכת "לישב בסוכה"

תיקנו חכמים לברך את ה' לפני עשיית מצווה, כדי להודות לו על כך שזיכה אותנו לקיים את מצוותיו¹, וכדי שהמצווה תיעשה מתוך תשומת לב ובכוונה, ולא כמצוות אנשים מלומדה². וזהו נוסח הברכה שמברכים לפני שאוכלים אכילת קבע בסוכה: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה"³.

אדם האוכל בסוכה פת בשיעור של יותר מכביצה, מברך לפני האכילה "לישב בסוכה"¹. שיעור כביצה הוא כ-60 סמ"ק²(בין חצי פרוסה לשני שליש פרוסה³). ויש מיוצאי ספרד המשערים את מידת כביצה במשקל, ולמנהגם שיעור כביצה הוא כ-60 גרם⁴ (כשתי פרוסות לחם⁵).

רבים מיוצאי ספרד נוהגים לומר את ברכת "לישב בסוכה" בעמידה¹, להתיישב, לברך את ברכת "המוציא" ולאכול². הטעם לאמירת ברכת "לישב בסוכה" בעמידה הוא שכלל בידינו: "כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן", כלומר ברכות המצוות צריכות להיאמר לפני קיום המצווה. וכיוון שהישיבה בסוכה היא זו שמגלה שהכניסה לסוכה היא על מנת לשהות ולישב בה ואינה על דעת לצאת ממנה מיד, לכן אומרים את ברכת "לישב בסוכה" לפני שמתיישבים³. 

יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד נוהגים לומר את ברכת "לישב בסוכה" בישיבה⁴, כדי להסמיך עד כמה שאפשר את ברכת "לישב בסוכה" לאכילה, שהיא עיקר המצווה⁵. מטעם זה, הם גם נוהגים לומר את ברכת "לישב בסוכה" לאחר ברכת "המוציא"⁶, כדי שברכת "לישב בסוכה" תהיה סמוכה לאכילה⁷.

הקובע סעודתו על עוגה ('פת הבאה בכיסנין') או על תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן, כפתיתים וקוסקוס, מברך לפני האכילה "לישב בסוכה"¹. 

הפוסקים נחלקו מהו שיעור קביעת סעודה, ובעניין זה יש הבדל בין יוצאי אשכנז ליוצאי ספרד. המנהג המקובל אצל יוצאי אשכנז הוא שאין שיעור מוגדר לקביעת סעודה, וכל אכילה שהיא תחליף לסעודה נחשבת קביעת סעודה². לדוגמה: שתיית קפה ואכילת עוגה הבאים במקום ארוחת הבוקר, נחשבות קביעת סעודה, ויש לברך לפניהן "לישב בסוכה"³. 

מנהג יוצאי ספרד הוא ששיעור קביעת סעודה הוא שיעור קבוע⁴, והוא נע בין 162 גרם לבין 240 גרם⁵. ויש מיוצאי ספרד המשערים שיעור זה בנפח, ולשיטתם שיעור קביעת סעודה הוא 230 סמ"ק⁶. 

לדוגמה, משקלה של עוגיית 'רוגלך' ממוצעת הוא כארבעים גרם, והאוכל שש עוגיות 'רוגלך' צריך לברך "לישב בסוכה", לדעת כולם. כמו כן במנה רגילה של קוסקוס, אטריות או פסטה, יש בדרך כלל שיעור של קביעת סעודה לפי כל הדעות, ויש לברך לפני אכילתה "לישב בסוכה"⁷. 

יש לשים לב שאמנם עוגה או תבשיל מחמשת מיני דגן שאין קובעים עליהם סעודה, אינם חייבים בברכת "לישב בסוכה", אבל חובה לאוכלם בסוכה אם הם בשיעור של יותר מכביצה. הטעם לכך הוא שלדעת המגן אברהם, אכילה של יותר מכביצה נחשבת אכילת קבע וחובה לאוכלהּ בסוכה; ואף שאין סומכים על דעתו לעניין הברכה, זהו משום שכלל בידינו: "ספק ברכות - להקל", אך לעניין חובת האכילה בסוכה מחמירים וחוששים לדעתו⁸.

יוצאי אשכנז נוהגים לברך "לישב בסוכה" גם על אכילה של עוגה ('פת הבאה בכיסנין') בשיעור של מעט יותר מכביצה, כאשר מצרפים לאכילה זו שהייה של זמן מה בסוכה. הטעם למנהגם הוא שלדעת הרמב"ם יש לברך "לישב בסוכה" על עצם השהייה בסוכה; ואף שאין הלכה כדבריו, ניתן לצרף את דעתו לדעת המגן אברהם, שלפיה יש לברך על אכילת פת הבאה בכיסנין בשיעור של מעט יותר מכביצה, ובהצטרף שתי הדעות יחד, אפשר לסמוך עליהן ולברך¹. כמו כן, מנהג יוצאי אשכנז לברך "לישב בסוכה" על אכילת עוגה או תבשיל מחמשת מיני דגן בשיעור של מעט יותר מכביצה, כאשר הם נאכלים בסוכה בחבורה². חבורה לעניין זה היא שלושה אנשים שאינם בני בית, האוכלים יחד³.

האוכל בסוכה מאכלים שאינם עשויים מחמשת מיני דגן, כגון פירות, ירקות, יין, בשר, דגים, אורז ותפוחי אדמה - אינו מברך לפני אכילתם "לישב בסוכה", כיוון שאין חובה לאוכלם בסוכה¹. 

אף שאין מברכים "לישב בסוכה" על שתיית יין בסוכה, המקדש על היין בשבת מברך "לישב בסוכה" בקידוש, כיוון שהקידוש הוא תחילת הסעודה².

הנכנס לסוכה שלא על מנת לאכול בה, כגון הנכנס אליה לישון, ללמוד או לשוחח עם בני ביתו, נחלקו הפוסקים בדינו. לדעת הרמב"ם עליו לברך "לישב בסוכה", כיוון שהשהייה בסוכה היא מצווה1. ולדעת רבנו תם, אין לו לברך "לישב בסוכה". זאת כיוון שהאכילה בסוכה היא הדרך העיקרית לקביעת דירתו של אדם בה, ולכן ברכת "לישב בסוכה" תוקנה להיאמר עליה, והברכה על האכילה פוטרת את שאר הפעולות הנעשות בסוכה, שכולן טפלות לה². 

אף שרוב הראשונים סוברים כדעת הרמב"ם, המנהג שהתקבל בעם ישראל הוא כדעת רבנו תם³. לכן הנכנס לסוכה כדי ללמוד, לישון או לשוחח בה עם חברו, אינו מברך "לישב בסוכה"⁴.

יש מיוצאי אשכנז הנוהגים לברך "לישב בסוכה" גם על השהייה בסוכה. הטעם למנהגם הוא שלפי דבריהם, אמנם רבנו תם סובר שהברכה על האכילה פוטרת את שאר הדברים הנעשים בסוכה, אך כוונתו היא לדברים הנעשים באותה שהייה, ולא לדברים הנעשים בסוכה בשהייה אחרת. לכן השוהה בסוכה ואין בדעתו לאכול באותה שהייה, מברך על עצם השהייה. לדוגמה: הלומד בסוכה ובדעתו לאכול ארוחת צהריים לאחר הלימוד, אינו מברך לפני הלימוד, כיוון שהברכה שתיאמר לפני ארוחת הצהריים תפטור את הלימוד שקדם לה. אך אדם שאכל ארוחת בוקר בסוכה, יצא מהסוכה לכשעה וחזר ללמוד בה, ובדעתו לצאת מהסוכה לאחר הלימוד - צריך לברך לפני הלימוד. זאת משום שהברכה שנאמרה לפני ארוחת הבוקר והברכה שתיאמר בארוחת הצהריים אינן פוטרות את הלימוד, שכן האכילה והלימוד אינם באותה שהייה. וכן אדם שיצא מהסוכה לאחר ארוחת ערב, וחזר לאחר זמן רב לישון בסוכה, צריך לברך "לישב בסוכה" לפני השינה, כיוון שהאכילה והשינה אינן באותה שהייה. לדעה זו, בכל פעם שאדם שוהה בסוכה זמן מה ובדעתו שלא לאכול אכילת קבע במשך שהייתו בה, עליו לברך "לישב בסוכה" על עצם השהייה בסוכה¹.

אדם שבירך לפני ארוחת הבוקר "לישב בסוכה" ונשאר לשבת בסוכה כל היום, אינו צריך לחזור ולברך "לישב בסוכה" לפני ארוחת הצהריים או לפני ארוחת הערב, כיוון שהשהות המתמשכת בסוכה היא מצווה אחת ארוכה¹. דומה הדבר לאדם הלובש ציצית, שהברכה שבירך בבוקר פוטרת את הלבישה של כל היום, ואין הוא חוזר ומברך על הציצית באמצע היום. ואף אם הוא יצא מהסוכה לזמן מועט, כגון להביא ספר או להתפנות, יציאתו לזמן מועט אינה נחשבת הפסק, ואין הוא צריך לחזור ולברך "לישב בסוכה"².

יציאה מהסוכה למשך כשעה או יותר נחשבת הפסק, והחוזר לסוכה לאחריה צריך לחזור ולברך "לישב בסוכה"¹. לדוגמה: אדם שאכל ארוחת ערב בסוכה, ותוך כדי הסעודה יצא לבית הכנסת להתפלל מנחה וערבית ולהשתתף בלימוד הדף היומי - בחזרתו לסוכה עליו לברך "לישב בסוכה" לפני שימשיך לאכול את ארוחתו, כיוון שיציאה מהסוכה למשך שעה מהווה הפסק בין הברכה לבין האכילה. אך אם יצא רק לתפילת ערבית ושב מיד לסוכה, אין יציאה זו מהווה הפסק שכן אינה ארוכה, ואינו צריך לברך שוב "לישב בסוכה".

נחלקו אחרונים אם שינוי מקום מצריך לברך "לישב בסוכה" פעם נוספת. לדוגמה: אדם שאכל בסוכה על דעת להמשיך את הסעודה בסוכת חברו, נחלקו אחרונים אם עליו לברך שוב על המשך הסעודה בסוכת חברו. לדעת המגן אברהם, עליו לברך שוב "לישב בסוכה", כיוון שיציאתו ממקומו הראשון נחשבת סיום האכילה באותו מקום, והאכילה במקום החדש היא מצווה חדשה, המצריכה ברכה חדשה¹. ולדעת הבית מאיר, שינוי המקום אינו מחשיב את האכילה למצווה חדשה, והוא אינו מצריך ברכה מחודשת². להלכה, שינוי מקום אינו מצריך ברכה מחודשת, כיוון שהדבר שנוי במחלוקת, וכלל בידינו: "ספק ברכות - להקל"³.

אמנם ישנו מצב שבו שינוי המקום מצריך ברכה מחודשת, וזאת כאשר נוסף על שינוי המקום יש גם סעודה חדשה⁴. כדי להבין דין זה כראוי, יש להקדים ולבאר שלדעת הט"ז, כל סעודה בסוכה מצריכה ברכה בפני עצמה. לדבריו, אדם שאכל ארוחת בוקר בסוכה ובירך "לישב בסוכה", ולא יצא מהסוכה עד ארוחת צהריים, צריך לחזור ולברך "לישב בסוכה" לפני ארוחת הצהריים⁵. רוב האחרונים חולקים על הט"ז, וסוברים שכל עוד האדם שוהה בסוכה, הברכה שבירך בתחילת היום פוטרת את כל הדברים שהוא עתיד לעשות בסוכה, וכך ההלכה⁶. אך כאשר אדם משנה את מקומו ונוסף על כך גם סועד סעודה חדשה, מצרפים את סברת הט"ז (המצריך לברך על כל אכילה חדשה) לסברת המגן אברהם (הסובר ששינוי מקום מצריך ברכה חדשה), ומכריעים שעליו לברך שוב "לישב בסוכה"⁷. 

יש לציין כי יציאה מהסוכה למקום אחר נחשבת שינוי מקום, גם אם האדם חזר לאחר מכן לסוכתו. לדוגמה: אדם שיצא מהסוכה להתפלל תפילת מנחה, יציאתו נחשבת שינוי מקום, אף שמיד לאחר התפילה הוא חזר לסוכתו⁸. אמנם שינוי מקום נחשב רק כאשר אדם שהה זמן מה באותו מקום, אך אדם שיצא מסוכתו לרגע קט, וחזר מיד לאחר מכן לסוכה, אין יציאתו נחשבת לשינוי מקום. לדוגמה: אדם שיצא מהסוכה כדי להביא ספר או כדי להתפנות, יציאתו אינה נחשבת שינוי מקום⁹.

מכך עולה שאדם שיצא מסוכתו לזמן מה וחזר אליה לאחר מכן, עליו לברך "לישב בסוכה" כאשר יאכל בה סעודה חדשה. לדוגמה: אדם שאכל ארוחת צהריים ובירך "לישב בסוכה", ולאחר הארוחה נשאר בה, ולקראת ערב יצא לבית הכנסת לתפילת מנחה וחזר מיד לאחריה לסוכה - בבואו לאכול ארוחת ערב, עליו לחזור ולברך "לישב בסוכה", כיוון שהוא גם שינה את מקומו וגם אוכל סעודה חדשה. אך אדם שאכל ארוחת ערב, ובאמצע הארוחה יצא לבית הכנסת לתפילת ערבית - בשובו לסוכה להמשך ארוחתו, אין הוא צריך לחזור ולברך "לישב בסוכה", כיוון ששינוי המקום לבדו אינו מחייב לברך שוב "לישב בסוכה", אלא רק כשנוספת לו סעודה חדשה¹⁰. ואם אותו אדם שהה שעה שלמה מחוץ לסוכה, בשובו לסוכה להמשך ארוחתו עליו לחזור ולברך "לישב בסוכה", כיוון שכאמור, יציאה מהסוכה למשך שעה שלמה היא הפסק גמור, הקוטע את הרצף שבין הברכה לאכילה ומחייב בברכה חדשה¹¹. 

עוד יש לציין שאדם המשנה מקומו באמצע הסעודה, פעמים שעליו לברך שוב ברכה ראשונה, ופרטי דין זה יבוארו בעזרת ה' באהלי הלכה הלכות ברכות.

אדם שאכל אכילת קבע ושכח לברך "לישב בסוכה", יכול לברך "לישב בסוכה" כל עוד לא סיים את הסעודה¹. ואפילו אם סיים את עיקר הסעודה, ונזכר בכך לפני אכילת הקינוח, יכול הוא לברך "לישב בסוכה" לפני אכילת הקינוח, כיוון שהקינוח הוא חלק מהסעודה, וגם אותו אסור לאכול מחוץ לסוכה². 

יוצאי אשכנז מקלים עוד בדין זה, ולמנהגם השוכח לברך "לישב בסוכה" יכול לברך "לישב בסוכה" גם אחרי ברכת המזון, כיוון שהשהייה בסוכה היא מצווה, והיא מצטרפת לאכילת הקבע שקדמה לה³.