קביעת סעודה על מאכלים שדרך לאוכלם לשובע

משנ"ב תרלט טו. ביתר באור: עיין טור סימן תרלט, וב"ח שם, בשם רבנו פרץ, שאדם הקובע סעודתו על בשר ודגים צריך לאוכלם בסוכה, ועיין רא"ש סוכה פרק ב סימן יג, שחולק, ועיין משנ"ב תרלט יג, וכף החיים תרלט מא, שהשלחן ערוך פסק כרא"ש, ועיין כף החיים שם, ומשנ"ב תרלט טו, שנכון להחמיר כדעת רבנו פרץ, ועיין חזון עובדיה עמ' קלח-קלט, ואור לציון חלק ד פרק כט הערה ג, שליוצאי ספרד אין זו אלא חומרה בעלמא, כיוון שהשלחן ערוך פסק כרא"ש. ועיין ספר הסוכה (תשע"ח) פרק כט הערה 14, שדינם של ירקות מבושלים וסלט ירקות כדין בשר וגבינה. ועיין אשרי האיש פרק כו סעיף ח, ותשובות והנהגות חלק א סוף סימן שעח, וספר הסוכה (תשע"ח) פרק כט סעיף י, שבזמננו, שקובעים סעודה על בשר ודגים, השתנה הדין ואסור לאכול מהם שיעור קביעות סעודה מחוץ לסוכה, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א, והוסיף שאף על פי כן אין לברך עליהם "לישב בסוכה", ועיין חזון עובדיה עמ' קלט, שחולק ומתיר לאוכלם מחוץ לסוכה. ועיין הליכות שלמה פרק ט דבר הלכה טו, שאדם שאינו אוכל מיני דגן בכל ימות השנה, סעודתו הרגילה נחשבת סעודת קבע וחובה עליו לאוכלהּ בסוכה.

עיין שער הציון תרלט לט.

שו"ע תרלט ב, ושער הציון תרלט לח.