כוונה במצוות סוכה

"מצוות צריכות כוונה"¹, כלומר כדי לקיים מצווה לא די בעשייתה, אלא גם יש להתכוון לקיים את המצווה. לכן לפני שיושבים בסוכה יש לכוון שתכלית הישיבה בסוכה היא לקיים את מצוות "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים"². נוסף על כך, גם יש לכוון שתכלית המצווה היא שנזכור את יציאת מצרים ואת ענני הכבוד שבהם הקיף הקב"ה את בני ישראל במדבר, כדי להגן עליהם³. 

בדרך כלל כאשר אדם מקיים מצווה, הוא אינו נדרש לכוון מהי תכלית המצווה. אך בנוגע למצוות סוכה, תכליתה נאמרה בפירוש בתורה: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת, לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"⁴. מכך למדו הפוסקים שמצוות סוכה שונה מכל מצוות התורה, ובשעת עשיית המצווה לא די לכוון לקיום המצווה אלא גם יש לכוון לתכליתה - לזכירת הסוכות שבהם הושיב ה' אותנו בצאתנו ממצרים⁵.

יש הנוהגים לומר בכל יום לפני האכילה בסוכה נוסח "לשם ייחוד" שבו מזכירים עניינים אלו, כדי שהמצווה תיעשה כראוי, מתוך כוונה שלמה⁶.