פרק יא - מצוות הישיבה בסוכה

מצווה מהתורה לשבת בסוכה בחג הסוכות, שנאמר: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים"¹. ודרשו חז"ל: "תשבו - כעין תדורו"², כלומר כל דבר שאדם עושה בביתו בדרך כלל, מצווה עליו לעשותו בסוכה, כגון לאכול, לשתות, לישון, ללמוד, לשוחח עם חברים וכיוצא בזה³.

מיוחדת היא מצוות סוכה שהיא מקיפה את כל גופו של האדם ואת כל מעשיו, ובכל רגע שאדם נמצא בסוכה הוא יושב בצל השכינה, הקדושה חופפת עליו ופעולותיו הגשמיות כאכילה ושתייה נחשבות מצווה⁴, ואפילו השהייה בסוכה מבלי לעשות דבר גם היא מצווה⁵. יתרה מכך, לא רק בשעה שאדם עֵר ומוּדע למעשיו הוא מקיים מצווה, אלא גם בשעה שהוא ישן ואינו מוּדע למעשיו. וכך כל צדדי חייו של האדם מתקדשים ומתעלים⁶.

הטעם למצוות הישיבה בסוכה מפורש בתורה, והוא זכירת מעשה ה' שהושיב את בני ישראל בסוכות כאשר הוציא אותם ממצרים, כמו שכתוב: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"¹. נחלקו רבותינו התנאים מה היו "סכות" אלו: לדעת רבי אליעזר הכוונה היא לענני כבוד, ואילו לדעת רבי עקיבא היו אלו סוכות ממש². בין כך ובין כך, סוכות אלו הגנו על עם ישראל. כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר, מקום צייה ושממה, היה ה' עמהם, סיככם בענני כבוד ודאג שלא יחסרו דבר. לא רק לצורכי הקיום הבסיסיים כאוכל ושתייה דאג להם ה', אלא גם להגנה מקור הלילה ומחום היום, אף שלא היו הכרחיים לקיומם³. מתוך זכירת מעשי ה' וחסדיו הגדולים עם בני ישראל במדבר, אנו מתעוררים להודות לה' על טובו הגדול⁴. ועוד, שהכרת ניסיו וטובותיו של ה' מביאה אותנו לקיים את מצוות ה' ולהיזהר בהן⁵.

טעם נוסף למצוות סוכה הוא לדעת האומרים כי ה"סכות" הן סוכות ממש, והוא שזיכרון הישיבה בסוכות במדבר יביא את האדם לענווה ולהודאה לה' באוספו את תבואתו. חג סוכות הוא חג האסיף, ובו אדם שמח בדגן, בתירוש וביצהר וכל הטוב שזכה לו בעמלו. כאשר זוכר האדם את הליכת ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ואת ישיבתם בסוכות עראי - הוא נותן תודה לה' שנתן לישראל נחלה ובתים מלאי כל טוב, ואינו טועה לחשוב כי כוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה⁶.

יציאת ישראל ממצרים הייתה בחודש ניסן וממילא גם זמן ישיבתם בסוכות היה בחודשי הקיץ, ואם כן נשאלת השאלה מדוע נחגג חג הסוכות דווקא בחודש תשרי? בעל הטורים משיב על כך כי אם היו ישראל יושבים בסוכות בחודשי הקיץ, לא היה ניכר שהם עושים זאת במצוות הבורא יתברך, כיוון שדרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולשבת בה בחודשי הקיץ. אבל כאשר ישראל יושבים בסוכה דווקא בחודשי החורף, שבהם עלולים לרדת גשמים, ודרך כל אדם להיכנס מן הסוכה לביתו כדי להישמר מהם - בכך ניכרת כוונתם לשבת בסוכה במצוות ה' עליהם, ולא מתוך הנאתם ותועלתם¹.

תשובה נוספת לשאלה זו מביא בעל ערוך השלחן. לפי דבריו, בכך שנצטווינו לשבת בסוכה בתשרי ולא בניסן, רצה ה' להראות לנו את גודל אהבתו, שאף שחטאנו כל השנה, מכל מקום השגחתו לא סרה מאתנו ובצל כנפיו אנו יושבים. בדור המדבר כאשר עם ישראל חטא בעגל, הסתלקו מהם ענני הכבוד. אך לאחר שנתרצה ה' לישראל ואמר למשה "סלחתי כדבריך", הוא נתן להם את הלוחות השניים, וציווה עליהם את המשכן להשרות שכינתו בתוכם; ובט"ו בתשרי, כאשר עם ישראל התחיל לבנות את המשכן, חזרו ענני הכבוד. חזרתם הורתה שהשגחתו של ה' ואהבתו לא סרו מעם ישראל אף שחטאו בחטא חמור, כמו שנאמר: "אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר, עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בַּיּוֹם לְהַנְחֹתָם בַּדֶּרֶךְ וְעַמּוּד הָאֵשׁ בַּלַּיְלָה לְהָאִיר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ"². וכמו שלא סרה אהבת ה' לישראל על אף חטא העגל, כך גם לאחר שחוטא האדם במשך השנה, מקבל ה' את תשובתו ביום הכיפורים, ומצווה עליו לשבת בסוכה מיד לאחר מכן, להורות שאחר כל החטאים לא סרה אהבתו ממנו, והוא משגיח עליו מכל צרה ופגע, מושיב אותו בצלו הקדוש והטהור וסוכך עליו³.

קדושת הסוכה גדולה מאוד¹, ובמידה מסוימת דומה היא לקדושת בית כנסת, לכן "מן הראוי היה ללבוש חרדת קודש כשנכנסים לסוכה כמו שנכנסים לבית הכנסת בטלית ותפילין בקדושה, ועוד יותר מכך, כיוון שקדושת הסוכה חופפת על כל האדם"². ומבואר בזוהר הקדוש שהוד קדושת שבעת האושפיזין - אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד - שורה בסוכה³. לכן חסידים ואנשי מעשה ממעטים לדבר דיבורי חול בסוכה, ומשתדלים לדבר בה דברי תורה וקדושה. במיוחד יש להיזהר שלא לכעוס בסוכה או לדבר בה דיבורי לשון הרע ורכילות חלילה⁴. ומי שנזהר לקבוע את דירתו בסוכה ולשבת בה כל שבעת הימים בקדושה ובטהרה, באימה וביראה ומתוך שמחה רבה - קונה קדושה ותוספת הארה לנפשו, ואלו יסייעו לו לעבוד את ה' כל השנה⁵.

"מצוות צריכות כוונה"¹, כלומר כדי לקיים מצווה לא די בעשייתה, אלא גם יש להתכוון לקיים את המצווה. לכן לפני שיושבים בסוכה יש לכוון שתכלית הישיבה בסוכה היא לקיים את מצוות "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים"². נוסף על כך, גם יש לכוון שתכלית המצווה היא שנזכור את יציאת מצרים ואת ענני הכבוד שבהם הקיף הקב"ה את בני ישראל במדבר, כדי להגן עליהם³. 

בדרך כלל כאשר אדם מקיים מצווה, הוא אינו נדרש לכוון מהי תכלית המצווה. אך בנוגע למצוות סוכה, תכליתה נאמרה בפירוש בתורה: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת, לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"⁴. מכך למדו הפוסקים שמצוות סוכה שונה מכל מצוות התורה, ובשעת עשיית המצווה לא די לכוון לקיום המצווה אלא גם יש לכוון לתכליתה - לזכירת הסוכות שבהם הושיב ה' אותנו בצאתנו ממצרים⁵.

יש הנוהגים לומר בכל יום לפני האכילה בסוכה נוסח "לשם ייחוד" שבו מזכירים עניינים אלו, כדי שהמצווה תיעשה כראוי, מתוך כוונה שלמה⁶.

רבים נוהגים להזמין את שבעת האושפיזין (-האורחים) לסוכה¹. מנהג זה מבוסס על הנאמר בזוהר הקדוש, ששבעת הרועים - אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד - באים להסתופף בצל הסוכה². כוונת הדברים היא שיש לכל אחד משבעת הרועים מידה מיוחדת שמאפיינת את עבודת ה' שלו, ובכל אחד מימי הסוכות מאירה אחת משבע המידות הללו, וכאשר אדם מזמין את האושפיז של אותו היום, מידתו מאירה ביתר שאת³.

נשים פטורות ממצוות סוכה, כיוון שזו מצווה התלויה בזמן¹. אף על פי כן, טוב שגם נשים תקיימנה את מצוות סוכה, כיוון שאישה המקיימת מצווה התלויה בזמן, קיומה נחשב לה למצווה והיא מקבלת שכר עליה², ועל ידי קיום המצווה גם תזכינה להסתופף ב"צילא דמהימנותא" (צל האמונה) ולטהר את נפשן³. ועוד שמצוות הישיבה בסוכה צריכה להיעשות כדרך שאדם גר בביתו, וכשם שכל המשפחה יושבת יחד בבית, כך ראוי גם שכל המשפחה תשב יחד בסוכה⁴. 

לדעת הרמב"ם ועוד ראשונים, אף שאישה היושבת בסוכה מקיימת בכך מצווה, אין היא רשאית לברך לפני קיום המצווה, כיוון שנוסח הברכה הוא: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו", והיא אינה מצוּוה⁵. כדעה זו פסק מרן השלחן ערוך, וכן נוהגות יוצאות ספרד⁶. לדעת רבנו תם ועוד ראשונים, אישה המקיימת מצוות ישיבה בסוכה צריכה לברך לפני קיום המצווה, והיא יכולה לומר "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", כיוון שעם ישראל הצטווה בכך, והנשים הן חלק מעם ישראל⁷. כדעה זו פסק הרמ"א, וכן נוהגות יוצאות אשכנז⁸. 

ילדים קטנים שהגיעו לגיל חינוך (גיל חמש-שש בערך⁹) צריכים לאכול ולישון בסוכה, מדין חינוך¹⁰.

"כל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע. כיצד? כלים הנאים ומצעות הנאות בסוכה"¹. כלומר, בחג סוכות דירתו העיקרית של האדם היא הסוכה, והבית משמש כבית ארעי המשרת את הסוכה². כדי שדבר זה יהיה ניכר, יש להשתדל להביא לסוכה את כלי הבית הנאים: מצעים נאים, שולחן נאה, כיסאות נאים, מיטות נאות, ספה וכיוצא בזה³. 

כאשר הבאת כלי הבית הנאים כרוכה בטרחה רבה או שיש חשש שהעברתם לסוכה תגרום להם נזק, אין חובה להביאם לסוכה, כיוון שהבאת כלים נאים אינה חובה אלא הנהגה ראויה לכתחילה⁴.

יש להתנהג בסוכה כפי שאדם מתנהג בחדר הנאה שבביתו, לכן אין להכניס לסוכה דברים שאין דרך לשים אותם בחדר הנאה שבביתו¹. לדוגמה: אין להניח בסוכה פח אשפה², בגדים מלוכלכים שאין עתידים ללבוש³, סולם, ארגז כלי עבודה⁴, אופניים⁵ וכיריים⁶. 

כאשר אוכלים בסוכה, יש לפַנות את כלי האוכל כגון קדירות, קערות וצלחות לאחר האוכל⁷, כיוון שאין זה כבוד לסוכה להשהות בה כלים מלוכלכים⁸. את כוסות השתייה אין צורך לפנות⁹, כיוון שרגילים לשתות פעמים רבות במשך היום, וסביר שישתמשו בכוסות במשך היום¹⁰. 

יש סוברים שאין להכניס לסוכה סירי בישול, אלא יש להעביר את תוכנם לכלי הגשה ולהביאם לסוכה. לדעה זו, אין להביא לסוכה סיר מרק ולחלק ממנו מרק לסועדים¹¹. ויש חולקים וסוברים שמותר להכניס לסוכה סירי בישול, כיוון שהסירים בזמננו נקיים, ורגילים להביא אותם לשולחן בכל ימות השנה¹². למעשה, מותר להביא לסוכה סירים שנוהגים להביא לשולחן השבת בכל ימות השנה¹³. 

אין לעשות בסוכה דברים שאינם מכובדים¹⁴. לדוגמה: אין לשטוף כלים מלוכלכים בסוכה¹⁵, אין להחליף בה טיטול לילד קטן¹⁶, אין לצחצח בה נעליים¹⁷ ואין להניח בה מתלה כביסה לייבוש בגדים¹⁸.

כמבואר לעיל, מצווה לעשות בסוכה כל דבר שדרך לעשותו בבית, אך אין זו חובה, ואדם העושה דברים אלו מחוץ לסוכה אינו עובר עברה. לדוגמה: אדם הרוצה לשוחח עם חברו, לאכול אכילת עראי, לקרוא ספר או לשחק עם ילדיו - רשאי לעשות זאת מחוץ לסוכה. ואם יעשה זאת בסוכה, ירוויח מצווה¹. שונות מאלו הן אכילת הקבע והשינה, שחובה לעשותן בסוכה, והעושה אותן מחוץ לסוכה עובר עברה². הטעם לכך הוא שאכילת קבע ושינה הן עיקר דירתו של אדם, והן דברים שמקפידים בכל ימות השנה לעשותם דווקא בבית, ולכן חובה לעשותן בסוכה³.

אכילת קבע היא אכילת פת בכמות של יותר מכביצה¹. שיעור כביצה הוא כ-55 סמ"ק² (בין חצי פרוסה לשני שליש פרוסה³), ואכילת כמות גדולה יותר של פת היא אכילת קבע, שיש לעשותה בסוכה. ויש מיוצאי ספרד המשערים את מידת כביצה במשקל, ולמנהגם שיעור כביצה הוא כ-60 גרם⁴ (כשתי פרוסות לחם⁵). 

גם אכילת מיני דגן שברכתם "מזונות" כגון עוגות, עוגיות, אטריות וקוסקוס, בשיעור של יותר מכביצה, נחשבת אכילת קבע ויש לאוכלה בסוכה. אך אין לברך עליה "לישב בסוכה", כיוון שיש פוסקים הסוברים שאכילה זו נחשבת אכילת עראי, ואכילת קבע היא רק אכילה שקובעים עליה סעודה, כפי שיבואר בפרק יב⁶.

מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה¹, והיתר זה נלמד מהפסוק "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים"². משמעותו של הפסוק היא שבחג הסוכות יש להחליף את בית הקבע בסוכה ולעשות את הסוכה למקום המגורים של האדם, ומכך למדו חז"ל שהחובה לשבת בסוכה צריכה להיעשות כדרך שבה דר אדם בביתו ("תשבו כעין תדורו"). וכשם שבכל ימות השנה אדם אוכל אכילת עראי מחוץ לביתו, כך גם בחג הסוכות אדם רשאי לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה³. 

אכילת עראי היא אכילת מאכלים שאינם מחמשת מיני דגן, כגון בשר, דגים, אורז ותפוחי אדמה, פירות וירקות⁴; או אכילת פת ומיני מזונות בשיעור שאינו עולה על כביצה⁵.

האוכל מאכלים שדרך לאוכלם כדי לשבוע מהם, כגון בשר, דגים, ביצים, גבינה, אורז ותפוחי אדמה ¹, ואכילתם משמשת עבורו תחליף לסעודה², נכון שיחמיר ויאכל אותם בסוכה, כיוון שיש סוברים שהקובע סעודתו על מאכלים אלו, אכילתו נחשבת אכילת קבע³. המחמיר כדעה זו לא יברך "לישב בסוכה" לפני האכילה, כיוון שיש סוברים שגם במצב זה אין חובה לאכול מאכלים אלו בסוכה, וכלל בידינו: "ספק ברכות - להקל"⁴.

אכילת פירות נחשבת אכילת עראי, והיא מותרת מחוץ לסוכה גם כאשר היא משמשת תחליף לסעודה⁵.

שתיית משקים נחשבת אכילת עראי והיא מותרת מחוץ לסוכה¹, כיוון שבכל ימות השנה רגילים לשתות משקים מחוץ לבית². לכן מותר לשתות מים, קפה, תה, בירה ויין מחוץ לסוכה. 

יש מיוצאי אשכנז המחמירים שלא לשתות משקאות חשובים כיין ובירה מחוץ לסוכה כאשר השתייה נעשית בדרך חשיבות³, כיוון שאין רגילים לשתות יין בדרך חשיבות מחוץ לבית⁴. שתייה בדרך חשיבות היא שתיית כמות מרובה של משקה⁵, או שתייה של כמה אנשים הקובעים לשבת ולשתות יחד⁶. 

המחמיר על עצמו שלא לאכול ולא לשתות מחוץ לסוכה שום דבר ואפילו מים, הרי זה משובח⁷, כיוון שבכך הוא מחשיב את סוכתו לביתו הקבוע למשך חג הסוכות⁸.

אדם האוכל בסוכה סעודת קבע אינו רשאי לאכול תוך כדי הסעודה שום דבר מחוץ לסוכה, כיוון שכל המאכלים הנאכלים תוך כדי הסעודה נטפלים לעיקר הסעודה ומקבלים את דינהּ. לדוגמה: אדם האוכל ארוחת בוקר הכוללת פת בשיעור של יותר מכביצה, חביתה, קורנפלקס, ירקות וכוס קפה, אינו רשאי לאכול אף אחד ממאכלים אלו מחוץ לסוכה, כיוון שכולם נטפלים לפת ומקבלים את דינהּ¹.

אסור לישון מחוץ לסוכה, ואפילו לזמן מועט. ואף שאכילת עראי מותרת מחוץ לסוכה, שינת עראי אסורה, כיוון שלפעמים שינה מועטה מועילה לאדם ומחדשת את כוחותיו, ולכן דינהּ כשינת קבע¹. 

אדם שנרדם שלא לרצונו מחוץ לסוכה, יש סוברים שיש להעירו, כיוון שאסור לישון מחוץ לסוכה². ויש סוברים שאין צריך להעירו, כיוון שהאיסור לישון מחוץ לסוכה הוא רק כאשר אדם הולך לישון מדעת מחוץ לסוכה, ולא כאשר הוא נרדם שלא לרצונו³. למעשה, אין חובה להעיר אדם שנרדם מחוץ לסוכה, שכן אפשר שהוא אינו חש בטוב ורשאי לישון מחוץ לסוכה⁴.  

מצווה ללמוד תורה בסוכה. הלומד בסוכה ואיכות לימודו נפגעת מכך, כגון שחם בסוכה או שיש בה רעש המקשה על הריכוז, רשאי ללמוד בבית¹, כיוון שפגיעה באיכות הלימוד גורמת צער לנפשו של אדם, ואם אמרו שהמצטער צער הגוף פטור מהסוכה, כל שכן שהמצטער צער הנפש פטור ממנה².

הרוצה ללמוד בבית המדרש רשאי לעשות כן³, כיוון שבכל ימות השנה אדם יוצא מביתו והולך ללמוד בבית המדרש⁴.   

יש להתפלל את תפילות החג בבית הכנסת, כיוון שהתפילה נשמעת יותר בבית הכנסת. וכשם שבכל ימות השנה אדם יוצא מביתו כדי להתפלל בבית הכנסת, כך גם בסוכות מותר לצאת מהסוכה כדי להתפלל בבית הכנסת⁵.

מבדילים בסוכה, כיוון שבכל ימות השנה רגילים להבדיל בבית¹. ויש מיוצאי אשכנז הנוהגים לאכול לאחר ההבדלה מיני מזונות בכמות של יותר מכביצה, כדי שניתן יהיה לברך "לישב בסוכה" לפני ההבדלה².