מצווה לקשט את הסוכה בקישוטים נאים, שנאמר: "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ (-לשון נוי)"1, ודרשו חכמים: "התנאה לפניו במצות; עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה"2. ועוד שנעים לשבת במקום מקושט ונאה, וראוי שמצוות הישיבה בסוכה תהיה נעימה וערבה3. וכל המרבה לקשט את הסוכה וליפות אותה הרי זה משובח4.
בתליית קישוטים בתקרת הסוכה עלולה להיות בעיה, שאדם יישב תחת הקישוטים ולא תחת הסכך. לכן יש לתלות את הקישוטים צמוד לסכך, במרחק של פחות מארבעה טפחים (32 ס"מ) ממנו1, ואז מותר לשבת בצילם, כיוון שדבר שתכליתו ליפות את הסוכה והוא תלוי סמוך לסכך - טפל לסכך, ומותר לאכול ולישון תחתיו2.
שרשראות וקישוטים התלויים בסכך ומשתלשלים ויורדים ומתרחקים ממנו, יש סוברים שהם טפלים לסכך גם אם הם משתלשלים למטה מארבעה טפחים, כיוון שחלקם העליון צמוד לסכך3. ויש חולקים וסוברים שאם הם משתלשלים למטה מארבעה טפחים, הם אינם טפלים לסכך, ולכן יש להקפיד שלא יתרחקו מהסכך ארבעה טפחים4.
קישוטים שנתלו במרחק של יותר מארבעה טפחים מהסכך מחוסר ידיעה, אינם טפלים לסכך ודינם כסכך פסול5, ואם אורכם ורוחבם הוא יותר משלושה טפחים (24 ס"מ), אין לאכול ולישון תחתם6 כאשר רוב ראש האדם או רוב גופו מכוונים כנגדם7.
קישוטי הסוכה נחשבים לחלק מהסוכה, ואין להשתמש בהם שימוש אחר, כיוון שיש בזה ביזוי למצווה. לדוגמה: פירות שנתלו בסוכה כדי לקשט אותה אסורים באכילה כל ימי החג. כיוון שקישוטי הסוכה אינם עומדים לשימוש, הם נחשבים 'מוקצה' בשבת וביום טוב, ואין לטלטל אותם1. אמנם לאחר תליית הקישוטים ולפני כניסת החג, יכול בעל הסוכה להתנות ולומר שבדעתו להשתמש בקישוטים בכל עת שירצה, ואז יהיה מותר להשתמש בקישוטים, והם לא ייחשבו 'מוקצה' בשבת וביום טוב2, וכדאי להתנות כן3.
שמחה יתרה בסוכות
פרק י - נוי סוכה
