טעמי המצווה

טעמים שונים נאמרו למצוות נטילת ארבעת המינים. הרמב"ם מבאר כי בנטילת ארבעת המינים מבטאים ישראל את שמחתם על יציאתם מן המדבר - שהוא מקום שממה חסר מים שאין עצים וצמחים גדלים בו, ועל כניסתם לארץ - שהיא מקום עצי פרי ונהרות. לזיכרון חסד אלוקי זה אנו לוקחים את הנאה שבפירות (אתרוג), את בעל הריח הטוב (הדס) ובעל העלים הנאים (לולב), ואת הנאה שבעשבי השדה (ערבה) - ושמחים איתם לפני ה'. דווקא ארבעה מינים אלו נבחרו, כיוון שהם מורים בתכונותיהם על השפע והטוב שזכינו להם בארץ ישראל: ראשית, אלו הם מינים שמצויים הרבה בעונת האסיף ולא קשה להשיגם, ושנית, חלקם נאים במראם ובחזותם, וכן חלקם בעלי ריח טוב¹.

טעם נוסף למצווה קשור בהיות חג הסוכות גם חג האסיף. זמן אסיף התבואה ופירות האילן הוא זמן של שמחה לאדם בעמלו. כדי ששמחתם של ישראל בעמלם תהיה לשם ה' ולכבודו, ציווה אותם ה' לחגוג את חג הסוכות דווקא בזמן זה. וכדי שהשפע החומרי שזכו לו לא יגרום שיימשכו אחר החומר, יזנחו את יראת השמים וישכחו כי שמחתם צריכה להיות לשם שמים - צוו ישראל ליטול את ארבעת המינים, שהם משמחי לב רואיהם, ולשמוח איתם לפני ה'. בכך יזכרו כי כל שמחתם בפירות עמלם וכל השפע שזכו לו צריכים להיות לשם ה' ולכבודו².

ארבעת המינים גם מבטאים את האברים השונים באדם, ואת שלמות עבודת ה' הנדרשת ממנו, בייחוד בשעה שהוא שמח בפירות עמלו. האתרוג דומה ללב, שהוא משכן השכל, לרמוז שעל האדם לעבוד את בוראו בשכלו. הלולב דומה לעמוד השדרה, והוא מרמז לכך שעל האדם לעבוד את בוראו בכל גופו וכוחותיו. ההדס דומה לעיניים, ומרמז על האיסור לתור אחר מראה העיניים החיצוני בזמן שמחתו של האדם בשפע שזכה לו. והערבה דומה לשפתיים, לרמז שעל האדם לשים מחסום לפיו, להיזהר בדיבורו, לכוון דבריו ולירא מה' אף בעת שמחתו³.

נטילת הלולב וכל מיניו גם באה להעיד על ניצחונם של ישראל בדין ביום הכיפורים. במדרש תנחומא נאמר כי ביום הכיפורים דן הקב"ה את ישראל ואת אומות העולם: "אלו ואלו נכנסין לפני המלך לדין ואין אנו יודעין מי היה מנצח", ועל ידי הציווי על נטילת הלולב, מכריז הקב"ה שישראל הם המנצחים: "משל למה הדבר דומה? לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך, ולא היה יודע אדם מה ביניהם אלא המלך בלבד, דן המלך אותם ולא היו יודעים הבריות מי נוצח לחברו. אמר המלך כל מי שהוא יוצא ובידו אגין (- כידון) הוו יודעים שהוא נִצח. כך ישראל והגויים נכנסים לדין ביום הכפורים ואין הבריות יודעים מי נִצח, אמר הקדוש ברוך הוא: טלו לולביכם בידכם שידעו הכל שאתם זכיתם בדין"⁴.

עוד מבטאים ארבעת המינים את כל חלקי עם ישראל השונים, ונטילתם יחד מבטאת את אחדותם. לאתרוג יש גם טעם וגם ריח, והוא מרמז על האנשים שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים. הלולב הוא מעץ התמר, שיש בו טעם אך אין בו ריח, והוא מרמז על אלו שיש בהם תורה אך אין בהם מעשים טובים. להדס יש ריח טוב אך אין בו טעם, והוא מרמז לאנשים שיש בהם מעשים טובים אך אין בהם תורה; ולבסוף הערבה, שאין בה טעם ואין בה ריח, מרמזת על האנשים בעם ישראל הריקים הן מתורה והן ממעשים טובים. כאשר כל חלק מחלקי עם ישראל הוא בפני עצמו, יש בו חיסרון ואין הוא שלם, ועל כן "אמר הקדוש ברוך הוא, יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך, אותה שעה אני מתעלה"⁵. שם ה' מתעלה דווקא בשעה שעם ישראל נעשה לאגודה אחת, ולכך מרמזת נטילת ארבעת המינים יחדיו.