שברי כלי עץ

שו"ע תרכט ב, ומשנ"ב שם. ועיין ערוך השולחן תרכט ה, שאדם ששבר כלי במיוחד כדי לסכך בו, שברי הכלי כשרים לסיכוך, ועיין שבט הלוי חלק ג סימן צה אות א, שחולק, ועיין הליכות שלמה פרק ח סעיף א, שמקל אם לא ניכר על השברים שהיו בעבר כלי, ועיין חזון עובדיה עמ' יח, שגם באופן זה נכון להחמיר. ועיין משנ"ב תרכט ח, והליכות שלמה פרק ח סעיף ב, ושו"ת שבט הלוי חלק ג סימן צה אות ה, וחזון עובדיה עמ' יט, ששברי כלי שקיבל טומאה מדרבנן, כשרים לסיכוך, ועיין הליכות שלמה פרק ח דבר הלכה ב, שהקשה שבסימן תרכט ס"ק י וס"ק כה המשנ"ב מחמיר בדין זה, ועיין שו"ת מנחת יצחק חלק א סימן פב אות ח, שיישב קושיה זו, ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק נ סעיף לב, שאוסר לסכך בשברי כלי שקיבל טומאה מדרבנן.