נתינת הסכך לאחר עשיית הדפנות

כאשר בונים את הסוכה, יש לעשות תחילה את הדפנות ולאחר מכן להניח את הסכך על הסוכה¹. דין זה נלמד מדרשת חכמים על הפסוק: "'חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ'²- תעשה - ולא מן העשוי"³. משמעותה של דרשה זו היא שהסכך צריך להיעשות על ידי פעולה בגוף הסכך, ולא על ידי פעולה בדבר אחר שתגרום בעקיפין ליצירת הסכך. לדוגמה: הבונה סוכה על ידי חפירת חלל בתוך ערמת תבואה, סוכתו פסולה, כיוון שהסכך לא נעשה על ידי מעשה בגוף הסכך, אלא על ידי מעשה בתבואה שתחתיו⁴. לדעת פוסקים רבים, לא רק סכך שנעשה על ידי מעשה בדבר אחר - פסול לפי הדרשה "תעשה - ולא מן העשוי", אלא גם סכך הנעשה על ידי מעשה בגופו, אך עיקרו ומהותו מתקבלים על ידי מעשה בדבר אחר - פסול. דוגמה לכך היא עשיית הסכך לפני הדפנות. כיצד? עיקרו ותכליתו של הסכך הוא היותו מסוכך על מרחב תָחום הנמצא תחתיו. סכך ללא דפנות הוא סכך ש'גופו' קיים אך עיקרו ומהותו חסרים, ועשיית הדפנות לאחר הנחתו היא זו שמשלימה את עיקרו ומהותו. נמצא שעיקרו ומהותו של הסכך לא ניתנו לו על ידי מעשה בגוף הסכך אלא על ידי מעשה בדפנות, ולכן גם סכך כזה פסול על פי הדרשה "תעשה - ולא מן העשוי"⁵. 

הנחת הסכך צריכה להיעשות לאחר בניית כל הדפנות הדרושות להכשרת הסוכה, וגובהן צריך להיות לפחות עשרה טפחים⁶. אמנם אם הדפנות צמודות לסכך, אפשר להסתפק בעשיית דפנות בגובה טפח לפני הנחת הסכך, שכן זהו הגובה הנמוך ביותר הנדרש כדי להחשיב מרחב מוקף לאוהל⁷. לכן מותר להניח סכך על פרגולה שאין לה דפנות, אם בחלקה העליון של הפרגולה ישנם קרשים בגובה טפח המקיפים אותה⁸ (איור 22).

אדם שלא ידע את ההלכה ופרס את הסכך על הסוכה לפני עשיית הדפנות, יעשה לסוכה דפנות, ולאחר מכן יגביה מעט את הסכך ויחזור ויניחנו⁹. 

סכך שהונח כאשר היו דפנות לסוכה ולאחר מכן דפנות הסוכה נפלו, אין צורך להניחו שוב לאחר הרמת הדפנות, כיוון שהסכך הונח מתחילה כראוי¹⁰. 

יש מפוסקי ספרד שחולקים וסוברים שסכך שהונח לפני עשיית הדפנות הוא סכך כשר בדיעבד¹¹.