הסכך הוא החלק העיקרי בסוכה. תפקידו להצל את הסוכה1, ועל שמו מכונה הסוכה בשמה2, כיוון שהיא מסככת על היושבים בה.
לא כל דבר שעושה צל יכול לשמש סכך, אלא יכול לשמש לכך רק דבר שגָדָל באדמה, נתלש ממנה ואינו מקבל טומאה1. דין זה נלמד מהפסוק: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ"2. חכמים דרשו מפסוק זה שיש לעשות את הסכך ("הַסֻּכֹּת - תַּעֲשֶׂה לְךָ") מהפסולת הנאספת בגורן וביקב ("בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ"). פסולת הגורן היא חתיכות קש שנותרו בגורן אחר הזרייה, ופסולת היקב היא ענפי האשכולות לאחר שהסירו מהם את הענבים. אלו ואלו גדלו בקרקע, נתלשו ממנה ואינם מקבלים טומאה, ולכן רק דברים שגדלו בקרקע, נתלשו ממנה ואינם מקבלים טומאה יכולים לשמש סכך3. לדוגמה, אבנים, ברזלים וניילון פסולים לסיכוך, כיוון שאינם גדלים בקרקע4. וכן גם צמח מטפס או ענפי עץ המחוברים לקרקע פסולים לסיכוך, משום שלא נתלשו מהקרקע5. וכן פסולים לסיכוך פירות, רהיטי עץ ומחצלת העשויה לשכיבה, כיוון שהם מקבלים טומאה6.
כלִי עץ מקבל טומאה אם יש לו בית קיבול7 או שהוא מיועד לשכיבה או ישיבה, כגון כיסא, מיטה ומחצלת המשמשת לשכיבה8.
שברי כלי עץ אינם כשרים לסיכוך, אף שאינם מקבלים טומאה1. הטעם לכך הוא ששברי כלים הראויים לשימוש מקבלים טומאה, וחכמים חששו שסיכוך הסוכה בשברים שאינם ראויים לשימוש יגרום לטעות ולחשוב שגם שברים הראויים לשימוש כשרים לסיכוך2. לכן קרש שפורק ממיטה שבורה פסול לסיכוך.
ניתן לסכך את הסוכה במחצלת שאינה מיועדת לשכיבה ('סכך לנצח')1, אך יש לוודא שישנה תעודת כשרות המעידה על כשרותה של המחצלת, מאת רב מוסמך, כיוון שישנן מחצלות הפסולות לסיכוך2.
תקרת בית העשויה מקרשים אינה יכולה לשמש סכך, כיוון שיש לשבת בסוכה ולא בבית, ומקום שיש לו תקרה חזקה וקבועה הוא בית1.
גם קרשים הדומים לקרשים המשמשים לתקרת בית פסולים לסיכוך מדברי חכמים, שמא אנשים יטעו ויחשבו שקרשים המשמשים לתקרת בית יכולים לשמש סכך. לכן קרשים שרוחבם ארבעה טפחים (32 ס"מ) ומעלה, פסולים לסיכוך מדברי חכמים, כיוון שבזמן חז"ל היו רגילים לבנות את תקרת הבתים מקרשים ברוחב זה2.
קרשים שרוחבם פחות מארבעה טפחים אך יותר מטפח, כשרים לסיכוך מעיקר הדין, אך נהגו שלא לסכך בהם, שמא יסככו בהם בצפיפות שתמנע מגשם לרדת לסוכה, וסכך העשוי בדרך זו דומה לתקרת בית והוא פסול3.
קרשים דקים שרוחבם פחות מטפח (8 ס"מ) הנקראים 'פְּלָפוֹנים', אינם דומים כלל לתקרה וניתן לסכך בהם לכתחילה4.
אין לסכך את הסוכה בצמחים שעליהם נושרים וגורמים ליושבים בסוכה אי נוחות, כיוון שהדבר עלול לגרום ליושבים בסוכה לצאת ממנה1.
המסכך את סוכתו בסכך גזול, מלבד עוון גזל שיש בידו גם סוכתו פסולה1, שנאמר: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ"2, ודרשו חכמים: משלך, ולא משל גזל3. לכן יש להקפיד לקטוף ענפים לסכך רק מעצי הפקר או מעצים שבעליהם מרשים לקטוף מהם ענפים לסכך. אדם שסיכך את סוכתו בסכך גזול, ישלם את דמי הסכך הגזול לבעליו, ולאחר מכן יוכל לשבת בסוכה4.
יש סוברים שמותר להעמיד את הסכך על קורות מתכת, או לחבר אותו לסוכה על ידי אזיקונים וחוטי ברזל1. ואף שקורות מתכת, אזיקונים וחוטי ברזל אינם ראויים לשמש לסכך, אפשר להעמיד את הסכך על ידם. ויש חולקים וסוברים שאין להעמיד את הסכך בדברים שאינם ראויים לשמש סכך2, כיוון שחכמים חששו שאם אנשים יעמידו את הסכך בדברים שאינם כשרים לשמש סכך, הם יטעו ויסברו שאפשר גם לסכך בהם3.
להלכה נפסק שמותר להעמיד את הסכך בדברים שאינם כשרים לשמש סכך4, אך נכון לחשוש לדעת המחמירים, ולהעמיד את הסכך רק בדברים שכשרים לשמש סכך5. לכן, אדם שמסגרת סוכתו עשויה ממתכת לא יניח את הסכך על מסגרת המתכת, אלא יניח קרשי עץ לאורך הסוכה או לרוחבה, ועליהם יניח את הסכך6 (איור 72). ואף שקרשי העץ המעמידים את הסכך עומדים על מסגרת מתכת, אין בכך חשש, כיוון שגם לדעת הסוברים שאין להעמיד את הסכך בדבר שאינו ראוי לשמש סכך, מותר להעמיד את מעמידי הסכך בדבר שאינו ראוי לשמש סכך ('מעמיד דמעמיד')7.
קשירת הסכך שלא יעוף נחשבת גם היא כהעמדת הסכך. לכן אדם שחושש שהסכך של סוכתו יעוף ברוח, לא יחבר אותו עם ברגים ולא יקשור אותו בחוטי ברזל או באזיקונים8, אלא יניח על הסכך קרש עץ, ואת קרש העץ יחבר בברגים או באזיקונים9.
סכך שיכול לעמוד ברוח מצויה, מותר לקשור אותו באזיקונים כדי שלא יעוף ברוח שאינה מצויה, כיוון שסכך העומד ברוח מצויה הוא סכך כשר, נמצא שהאזיקונים אינם משפיעים על כשרות הסכך, ואין להם דין מעמיד10.
מותר להעמיד את הסכך על כותל אבנים או על קיר בטון11. ואף שאבנים ובטון אינם כשרים לסיכוך, ולכתחילה אין להעמיד את הסכך על דבר שאינו ראוי לשמש סכך, אין בכך חשש; שכן הסיבה לכך שאין להעמיד את הסכך בדבר שאינו ראוי לשמש סכך היא שמא אנשים יטעו ויסברו שמותר גם לסכך באותו דבר. אך אין חשש שאנשים יטעו ויסברו שאפשר לסכך את הסוכה באבנים, שכן ידוע שסוכה היא דירת עראי, ותקרה הנעשית מאבנים או מבטון היא תקרה של בית קבע12.
גם לדעת הסוברים שאין להעמיד את הסכך בדבר שאינו ראוי לשמש סכך, דין זה הוא מדרבנן. לכן גם לדעה זו, אין להעמיד את הסכך בדבר שאינו ראוי לשמש סכך מהתורה, אך ניתן להעמיד את הסכך בדבר שאינו ראוי לשמש סכך מדרבנן1. דין זה מבוסס על העיקרון ש'אין גוזרים גזרה לגזרה', כלומר חכמים אינם גוזרים שלא לעשות דבר מסוים מחשש שמא יבואו לעשות דבר איסור, אם גם דבר האיסור הוא רק מדרבנן. לכן אין גוזרים שלא להעמיד את הסכך בדבר שפסול לסיכוך, כאשר הוא פסול רק מדברי חכמים2. מכך עולה כי מותר לקשור את הסוכה בחוט כותנה, כיוון שמהתורה, חוט שאינו עשוי מצמר או מפשתים אינו מקבל טומאה, והסיבה שאין לסכך בחוט כותנה היא מדברי חכמים, כיוון שצורתו השתנתה ולא ניכר עליו שהוא גדל בקרקע3.
חוט פשתן, מותר להעמיד בו את הסכך, כיוון שהוא פסול לסיכוך רק מדברי חכמים4, שכן לא ניכר שהוא גדל בקרקע5. ויש מחמירים וסוברים שאין להעמיד את הסכך בחוט פשתן, כיוון שיש לחשוש לדעת הראשונים הסוברים שחוט פשתן מקבל טומאה מהתורה, והוא אינו ראוי לסיכוך מהתורה6.
סכך הסוכה צריך להיות סכך של דירת עראי, ולא סכך הדומה לתקרה של בית קבע. לכן סכך עבה וצפוף שמונע מגשם להיכנס לסוכה הוא סכך פסול, כיוון שהוא דומה לתקרה של בית קבע1. הסכך הראוי ביותר הוא סכך שיש בו רווחים קטנים של אוויר שהכוכבים נראים דרכם2. דווקא ראיית הכוכבים משמשת סימן למידת הרווחים הנצרכת לסכך ראוי, כיוון שראיית הכוכבים מזכירה לאדם שה' ברא את העולם ותכלית בריאת העולם היא לעובדו, כמו שנאמר: "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה, מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ וכו', ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ"3.
תפקיד הסכך לעשות צל בסוכה1, לכן כשרות הסוכה תלויה בכך שרוב שטח גג הסוכה יכוסה בסכך כשר ('צלתה מרובה מחמתה')2.
סוכה שרובה מסוככת בסכך צפוף שצלתו מרובה מחמתו, ומעט ממנה מסוכך בסכך דליל שחמתו מרובה מצלתו (איור 23), יש לבדוק את כמות הסכך בגג הסוכה. אם רוב הגג מכוסה בסכך כשר, הסוכה כשרה, כולל החלקים שחמתם מרובה מצלתם, ואם רוב הגג אינו מכוסה בסכך כשר, הסוכה פסולה3.
לדעת הר"ן יש להחמיר יותר בדין זה. לדבריו, אם יש בסוכה שטח של שבעה על שבעה טפחים (56 ס"מ על 56 ס"מ) שהחמה מרובה בו על הצל (איור 26), אין לאכול ולישון באותו שטח, אף ששאר הסוכה מסוככת כראוי וצלתה מרובה מחמתה. הטעם לכך הוא ששיעור שבעה על שבעה טפחים הוא השיעור המינימלי הנדרש להכשר סוכה, ולכן שיעור זה הוא שיעור חשוב, והוא אינו בטל לרוב הסוכה שצלתה מרובה מחמתה. ולכתחילה יש להחמיר כן4.
כאשר בונים את הסוכה, יש לעשות תחילה את הדפנות ולאחר מכן להניח את הסכך על הסוכה1. דין זה נלמד מדרשת חכמים על הפסוק: "'חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ'2- תעשה - ולא מן העשוי"3. משמעותה של דרשה זו היא שהסכך צריך להיעשות על ידי פעולה בגוף הסכך, ולא על ידי פעולה בדבר אחר שתגרום בעקיפין ליצירת הסכך. לדוגמה: הבונה סוכה על ידי חפירת חלל בתוך ערמת תבואה, סוכתו פסולה, כיוון שהסכך לא נעשה על ידי מעשה בגוף הסכך, אלא על ידי מעשה בתבואה שתחתיו4. לדעת פוסקים רבים, לא רק סכך שנעשה על ידי מעשה בדבר אחר - פסול לפי הדרשה "תעשה - ולא מן העשוי", אלא גם סכך הנעשה על ידי מעשה בגופו, אך עיקרו ומהותו מתקבלים על ידי מעשה בדבר אחר - פסול. דוגמה לכך היא עשיית הסכך לפני הדפנות. כיצד? עיקרו ותכליתו של הסכך הוא היותו מסוכך על מרחב תָחום הנמצא תחתיו. סכך ללא דפנות הוא סכך ש'גופו' קיים אך עיקרו ומהותו חסרים, ועשיית הדפנות לאחר הנחתו היא זו שמשלימה את עיקרו ומהותו. נמצא שעיקרו ומהותו של הסכך לא ניתנו לו על ידי מעשה בגוף הסכך אלא על ידי מעשה בדפנות, ולכן גם סכך כזה פסול על פי הדרשה "תעשה - ולא מן העשוי"5.
הנחת הסכך צריכה להיעשות לאחר בניית כל הדפנות הדרושות להכשרת הסוכה, וגובהן צריך להיות לפחות עשרה טפחים6. אמנם אם הדפנות צמודות לסכך, אפשר להסתפק בעשיית דפנות בגובה טפח לפני הנחת הסכך, שכן זהו הגובה הנמוך ביותר הנדרש כדי להחשיב מרחב מוקף לאוהל7. לכן מותר להניח סכך על פרגולה שאין לה דפנות, אם בחלקה העליון של הפרגולה ישנם קרשים בגובה טפח המקיפים אותה8 (איור 22).
אדם שלא ידע את ההלכה ופרס את הסכך על הסוכה לפני עשיית הדפנות, יעשה לסוכה דפנות, ולאחר מכן יגביה מעט את הסכך ויחזור ויניחנו9.
סכך שהונח כאשר היו דפנות לסוכה ולאחר מכן דפנות הסוכה נפלו, אין צורך להניחו שוב לאחר הרמת הדפנות, כיוון שהסכך הונח מתחילה כראוי10.
יש מפוסקי ספרד שחולקים וסוברים שסכך שהונח לפני עשיית הדפנות הוא סכך כשר בדיעבד11.
סוכה שנעשתה שלא לשם החג אלא כדי לשבת בה ולהנות מֵצִילָהּ כל ימות השנה, היא סוכה כשרה, כיוון שדי בכך שהסוכה תיעשה לשם צל ואין צורך שהיא תיעשה בכוונה מיוחדת לשם החג1. אמנם לקראת החג יש להוסיף לה מעט סכך בשיעור של טפח על טפח (שמונה ס"מ על שמונה ס"מ)2, כדי שיהיה ניכר שהישיבה בה בחג היא לשם מצווה, ולא לשם תענוג כפי שיושבים בה בכל ימות השנה3.
העושה סוכה כדי שיהיה לו מקום מוצנע ומוסתר מעין רואים, סוכתו פסולה, כיוון שהסוכה צריכה להיעשות כדי ליהנות מהצל שבה1. וכן סכך רטוב שהונח על הסוכה כדי שיתייבש הוא סכך פסול, כיוון שלא הונח כדי להצל2.
שמחה יתרה בסוכות
פרק ה - דיני הסכך
